בס"ד

פורסם בהידברות שהגאון רבי יצחק זילברשטיין סיפר על שאלה כבדת משקל שהפנה מרן הגראי"ל שטיינמן למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אודות שני בני זוג יקרים שכחלק מתהליך התחזקותם החליטו לקבל על עצמם אחת משתי המצוות החשובות - טהרת המשפחה שהעונש על אי שמירתה הוא כרת או שמירת שבת שהעונש על אי שמירתה הוא סקילה, והרב נדרש להכריע בנושא. תשובת הרב היתה טהרת המשפחה.

אחת מהראיות הבולטות למידת ענותנותו הבלתי נתפסת של הקב"ה היא שחלק מחכמתו לבני אדם, ואחד מתלמידי החכמים החשובים בכל הדורות ביטא בתשובתו את רצון ד' מתוך ראיה רחבה של המציאות ו התחשבות בפרטים רבים בשילוב חשיבה עתידית. תוך כדי שיתוף חבר יקר בסיפור המעניין התמלאתי בהתרגשות עצומה כשקלטתי את הרובד הפנימי שטומן בחובו ראיה חד משמעית לאהבתו האינסופית של הקב"ה כלפי ברואיו.

ביהדות יש שתי מלכות, האישה שמסמלת את השכינה בכל בית בישראל ושבת מלכתא. טהרת המשפחה מאפשרת לאיש להעניק לאישה את היחס והכבוד הראויים לבת של מלך באופן המיטבי מתוך שמירה על כללי התורה לטובתם האישית למשך כל ימי חייהם ושמירת השבת לעומת זאת מסמלת את האהבה והאמונה באלוקים שברא את העולם במשך שישה ימים וביום השביעי שבת מכל מלאכה.

הפסוק "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהלים מה, יד) אינו רק סיסמא אלא דרך חיים שלמה שדברים רבים וחשובים תלויים בה, והרב אברהם עילם אומר שעצם זה שאישה שומרת על צניעות בבית ובחוץ זה לא פחות חשוב מתלמוד התורה של בעלה, והרי נאמר "ותלמוד תורה כנגד כולם". חידוש עצום.

יכול היה ד' להעדיף שבני הזוג יעניקו לו יתברך את אהבתם אך לא ולא! הקב"ה ויתר על כך והעדיף שהאיש יבטא את אהבתו כלפי אשתו כפי שהוא יכול רק ע"י שמירה על טהרת המשפחה ושבתו לא תחוש כל צער, כאב, זלזול והשפלה. הקב"ה ויתר על הכבוד שמגיע לו לטובת בתו, כדי שלה לא יחסר, ללמדנו שיעור יסודי בנפש האדם אודות החשיבות הגדולה בכבוד שאנו צריכים להעניק לכל אדם בכלל ואיש לאשתו ואישה לבעלה בפרט, מתוך ההבנה שזהו צורך מהותי ביחסי אנוש*.

איזה מלך, איזה קדוש, איזו גדולה ואיזו ענוה... פשוט בלתי נתפס.

ידוע שמי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו וניתן לראות בחוש איך האמרה הזאת מתקיימת גם עם ד', שהרי הוא יתברך ברח מהכבוד וראו איך הכבוד הגיע אליו מבלי שדרש אותו גם כאן.

הצטמררתי מרוב התרגשות שקלטתי את העומק הנפלא שחבוי בתוך פסק ההלכה הזה, וזה גם המקום לציין שזאת רק דוגמא אחת מיני רבות, כשלמעשה כל המצוות וההלכות ללא יוצא מן הכלל באות להיטיב עם הברואים. אין שום מצוה שבאה להקשות ושום הלכה שמטרתה להכביד על האדם כי אם לתקן את נפשו ומידותיו, לרוממו למקומות הטובים והנשגבים ביותר בכל התחומים והמובנים, להכין אותו לחיי העולם הבא ולדבקו עם ממ"ה, הקב"ה.

____________________________________________________

* מה שלא סותר את העובדה שעל כל אדם לברוח מהכבוד מבלי להביט לאחור ומבלי לחפש או לדרוש אותו.