'תנא, כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב). מה המיוחד בזה שב-ז' באדר משה נולד בו, הרי הוא גם מת בו?- רש"י הסביר 'ובשבעה באדר נולד - דכתיב "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (דברים לא) היום מלאו ימי ושנותי, כדאי הלידה שתכפר על המיתה'. שהלידה באה כנגד המיתה ויוצא תיקו, שלא רע ולא טוב, ומימלא בטל הכח שהמן חשב להשתמש בו נגדנו. וניראה יותר מזה, שכיון שבו נולד ובו מת זה מראה על צדקותו, כמו שאמרו חז"ל במקום אחר כשמובא על ז' אדר: '...הא למדת שבשבעה באדר מת משה. ומנין שבשבעה באדר נולד משה? שנאמר (דברים לא, ב) "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא", שאין ת"ל "היום", מה ת"ל "היום"?- מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר (שמות כג, כו) "את מספר ימיך אמלא"' (קידושין לח,א). הרי שפטירתו ביום הולדתו מראה שהיה צדיק, כך שהפטירה אינה מסמלת רעה אלא על צדקותו וזכותו, ומימלא אין זה רעה אלא טובה. ומה העניין בחודש אדר שלכן מת בו משה? הגמ' בתענית (כט,ב) אומרת: 'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה' מה המיוחד באדר? ע"פ המשך הגמ' 'אמר רב פפא: הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה' משמע שזה קשור בעניין של היהודים מול הגוים, ומימלא כמו שאב זה חורבן ביהמק"ד כך באדר זהו פורים ניצלנו מרעת הגוים. רש"י מסביר 'משנכנס אדר- ימי נסים היו לישראל פורים ופסח', מיילא פורים מובן אבל מה הקשר של פסח, והרי לא מצאנו שגם בניסן זה זמן טוב ליהודים? ואולי היה אפשר לומר שזה חל ע"פ דברי ר"ש (ב"מ קו,ב) שמחלק את השנה לששה חלקים ממרחשון, ומימלא שני החודשים אדר וניסן יוצאים יחד, וההתחלה היא העיקר ולכן אדר הוא עיקר הכח, אולם זה דחוק מאוד. וניראה שבאדר נולד משה מושיעם של ישראל, כך שהחודש קשור במשה, ועל משה כשהוכשר והוכח כראוי לגאול את ישראל נאמר '...אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְנָהַגְתָּ בָּהֶן מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲדַבֵּר עִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ג, ד): "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת”, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה שֶׁסָּר מֵעֲסָקָיו לִרְאוֹת בְּסִבְלוֹתָם, לְפִיכָךְ (שמות ג, ד): "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה”.' (שמו"ר א,כז) הרי שמעשיו למען בנ"י הם שהעלו את העניין שישלח לגאולת ישראל, כך שזה מראה את יחודו של משה, שנולד באדר. גם בפורים אסתר הלכה למען בנ"י תוך סיכון חייה, וכך ניצלו בנ”י. כך שאדר מסמן את ההכנה לגאולה ע”י קשר לבנ”י, שזהו אדר שהוא סמוך לניסן שהוא חודש הגאולה. 'בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה יא,א), מימלא תיקון העולם עד הגאולה העתידית נירמז באדר שהוא המקדים לניסן חודש הגאולה. וגם ניסן הוא ראש חודשים ולכן אדר הוא כסוף שנה, הוא הסיום בחודשים, ולכן מרמז על סוף העולם הגשמי, שאנו מתקנים שיהיה עולם מלא כבוד ה', שזה כעין עולם חדש שיתחדש על ידנו (ולכן קשור לחודשים שהלבנה מסמלת את בנ"י). לכן אדר שמסמל תיקון לגאולה, בו נעשה כעין מתן תורה חדש 'אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א), שבאים לתקן את העולם שיחשב קבלת תורה כראוי, וכך ניתקדם לקראת הגאולה השלמה בתיקון העולם בשלמות (שלא כמתן תורה שנעשה בכפיה ולכן גם מרדו מיד בעגל). ולכן זה באדר החודש של משה, שהוא השליח למתן תורה. לכן אמר המן בעקבות הפור 'אמר רבא: ליכא דידע לישנא בישא כהמן. אמר ליה: תא ניכלינהו. אמר ליה: מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי. אמר ליה: ישנו מן המצות. אמר ליה: אית בהו רבנן. אמר ליה: עם אחד הן' (מגילה שם) שבא לומר שיענשו בנ"י על ביטול התורה, ולכן ראה זאת ע"י מות משה, כעין ביטול התורה שהביא והגנתה. וזהו טעותו כי מעשה משה ממשיך במשך הדורות עד התיקון השלם, ולכן דווקא אז בפורים התבטא השלמת קבלת התורה בשלמות. וזהו שמשה נולד אז, שאמנם גם מת אז, אבל אין זה מיתה של סוף אלא כהמשך חייו-הולדתו לעולם, שממשיך בבנ”י בדורות. לכן אולי מביא רש"י שקשור פורים ופסח, שזמני הניסים הם מהקדושה התלויה במעשינו, ואדר מרמז על מעלת בנ"י ותיקון העולם עד גאולתו, ולכן התגלה בפורים ופסח בסביבת זמן זו. אולי לכן נולד (ומת) בז' כנגד שבת, לרמז על הקשר לעשיית העולם מתוקן לגמרי כמו שיהיה לעתיד לבא, ליום שכלו שבת, ולכן התבטא בשיאו ב-ז' באדר.