"נבוב לחת תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר כן יעשו" (שמות כז,ח) 'א"ר אבדימי דמן חיפה: קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד, שנאמר (איוב יא, יב) "איש נבוב ילבב" וכתיב (שמות כז, ח) "נבוב לוחות" ומתרגמינן חליל לוחין' (ב"ב יב,ב). ר"א מחיפה למד שאדם בלי אכילה ושתיה אין דעתו מיושבת. אולם למה זה מעניין אותנו בכלל שצריך לרמז על זה בתנ"ך?- ניראה שזה בא ללמד על הפס' שבאיוב, שם נאמר "ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד" ופרש"י: "ואיש נבוב" - חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו. "ילבב" - יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו. או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת. "אדם יולד" - ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו', כך שהפס' מתייחס לחזרה בתשובה של האדם, ולכן מדייק ר"א בדרשתו שכדי שזו תהיה חזרה בתשובה מוצלחת יש לעשות זאת מתוך אכילה ושתיה, שאז מיושב בדעתו. מימלא זהו שלומד מאיוב מהפס' במזבח, שהמזבח בא להעלות זבחים לה', ואיך מתחברים לה', איך חוזרים בתשובה?- מתוך דעת ישרה, שזה נעשה ע"י אכילה ושתיה, שאז הוא רגוע ומיושב בדעתו. לכן גם בפס' זה נאמר "כאשר הראה אתך בהר" שמרמז על משה בסיני, שהיה דבוק בשכינה, כמו אותו אחד שבא לחזור בתשובה. ועוד שבסיני "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" וגו' (שמות לד,כח) שלא אכל ושתה כי היה כמלאך בשל קירבתו לה' (ולכן יכל להתקיים 40 יום, שלא כאדם רגיל), וזהו כרמז שמי שרוצה להדבק בה' וכן צריך לאוכל ושתיה, יש לו לאכול ולשתות כדי להיות ברגיעה שכך יהיה בדעה ישרה ויוכל להיות עם ה', ע"י דעת ישרה לקדושה. וניראה שיש בזה יותר מזה, שהנה דבריו הובאו בעקבות דבריו שקודם: 'אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר (תהלים צ, יב) "ונביא לבב חכמה" מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול' וכו' (ב"ב יב,א). ואח"כ מביאים את דבריו על הלב הישר, לומר שחכם הוא כנביא, וכמו שהביא אמימר את הפס' “ונביא לבב חכמה", שחכם גדול מנביא, שמימלא מובן שהחכם עדיין בנבואה, שלא ירד ממדרגתו בעולם. וכיצד זה קורה שמתנבא? ע"י "לבב חכמה", מימלא עניין הלב בא ר"א מחיפה לברר איך מתקשרים ללב חכם, שזה ע"י שהלב שלם ולא מפוצל, שאז דעתו ישרה וזוכה להתקשר בחכמה להבין עומקים ניסתרים בעולם, ע"י שדעתו נקיה ומתחברת לשכינה. שהדעת היא מה', ולכן כאשר מזככים את הדעת להיות נקיה זוכים לקלוט בדעת את מהלכי העולם, שזהו נבואה. לכן מלמד זאת במזבח שהוא לקרבנות, שמחבר את העולם לשכינה שלמה, שמתקן ומעלה את העולם לה' במעלה גדולה, כך גם נעשה בתיקון הדעת. אולי ברמז שהלב ישר, אין לו פניות לרשעות וכך האדם מחובר בקדושה לה', ומימלא מתנבא בדעתו. אולי זהו "לב טוב ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא,יב) שברגע שהלב הוא טוב ונקי לה', בא בעקבותיה רוח חדשה, ישרה, שמחוברת לה'. ואף כאן בהקשר לנבוב נאמר "כאשר הראה אתך בהר" שבסיני ראה זאת בנבואה (והנבוב- חלול זה במזבח "תעשה אתו" ולא באדם. וגם המזבח נבוב ולכן מעלים עליו קרבנות כעין אוכל, כמו אדם שבאכילה ממלא את החלול..). ובהמשך נאמר 'אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר (זכריה ט, יז) "ותירוש ינובב בתולות"'. ניראה שמוסיף שמעבר לאוכל ושתיה שיש מעלה מיוחדת ביין לחכמה. אולי ברמז אפשר: '"ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים" (בראשית מה,כג). מאי מטוב מצרים? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין [ישן] שדעת זקנים נוחה הימנו' (מגילה טז,ב). ונאמר "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם" (בראשית מה,כז) ופרש"י: '"את כל דברי יוסף" סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה. "ותחי רוח יעקב" - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו'. ניראה שיוסף שלח עגלות כדי להזכירו לימודם, ויין ישן משובח כדי שישתה ויהיה בדעה ישרה, מתוך שהיין גורם לנחת רוח לזקנים, וכך תחול עליו השכינה ויאמין שהוא חי. כך ניראה שזהו דברי ר"ה כתוספת לר"א מחיפה, וניראה ששניהם בבסיס "ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד" (תהלים קד,טו) והמשכו "ישבעו עצי ה'” '"עצי ה'" - בגן עדן' (רש"י) כך שסמוך אוכל ויין שמרגיע ומשמח, לגן עדן, ששם הכל קודש ומימלא יש שם מעלת נבואה. ניראה שזה רמוז כאן בפס', שכל זה קשור לנבואה, כמעלת משה שראה בנבואה, “הראה אתך”, "בהר" בסיני שהיה הר סיני בקדושה שזהו כמו גן עדן, ונאמר בבראשית בהגדרת הגבולות של גן עדן שהוא בעולם, בגבולות של א"י, שכך מעלת א"י כשהקדושה בשלמות היא מעלת גן עדן (כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שבמדרש מובא שהיונה אצל נח הביאה את העלה זית מא"י, ונאמר דעה אחרת שהביאה מגן עדן, והסביר מרן שזה אותו דבר, שא"י היא גן עדן [ולדברנו אפשר להוסיף ששם הזית מרמז על אכילה (ראה ב"ר לג,ו) כך שיש קשר בין אכילה וגן עדן]) שכך בעולם, ובפרט א"י שהיא מקום הנבואה ע"י שאוכל ושותה (כגן עדן שנאמר לו "מכל עץ הגן אכל תאכל" [בראשית ב,טז]) דעתו מיושבת, ואז ראוי לקלוט בדעתו, ע"י חיבור דעתו לשכינה, נבואה. אולי לכן 'א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש על שם (ישעיהו יב,ג) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"' (יר' סוכה ה,א) שהתורה נימשלה למים, וכך בהקשר למים ויין שניתנים במזבח, זהו כמו שאמרנו כאן מרמז על קשר לשמחה ודעת ישרה (ונירמז בפס' המזבח) ומביא נבואה, וזהו הפס' בישעיהו שמרמז על דעת תורה, כמו שפרש"י: 'ושאבתם" - ותקבלון אולפן חדת. "ממעיני הישועה" - כי ירחיב לבם על ידי ישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בבבל על ידי הצרות'. מימלא מרומז על הת"ח ודעת ישרה וקדושה בתורה, וכך מגיע למעלת נבואה, כמו שנעשה בבית השואבה ונידרש ביר' מפס' זה.