בס"ד

אחד האברכים מספר שלפני ל"ג בעומר ה'תשעג חיפש עצים למדורה בדרך חזרה מבית הכנסת הביתה עד שהגיע לעץ שליד חלקו התחתון שהיה מחובר לקרקע היו מפוזרים חתיכות עצים, כשחלק היו שייכות לעץ עצמו ומחוברות לשורשיו וחלק היו מנותקים. באופן טבעי חשב הוא לעצמו שעם אלה שהם חלק מהעץ עצמו ומושרשים עמוק בקרקע כמובן שאין מה לעשות, אך את אותם עצים יבשים שמנותקים מהעץ ולא מחוברים לשום דבר יקח ישר לאש המדורה.

כעבור זמן מה הבין את מוסר ההשכל שמסתתר מאחורי המקרה הזה, שמעניק הסבר נוסף למילים "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט). כמו העץ, כך גם היהודי, אם הוא מחובר ל-ד' יתברך, לתורה, למצוות, לאמת ולקדושה, אף אחד לא יכול לגעת בו ולהזיק לו כראות עיניו, הוא חסין ומוגן מכל פורענות שהיא וההשגחה הפרטית שיש עליו לו דומה כלל וכלל לחברו שאינו שומר ומצוות, שהרי הוא משייך את עצמו לכח הגדול ביותר שקיים, אך אם מנתק את עצמו מהדברים היקרים, החשובים והקדושים האלה הוא מעמיד את עצמו בסכנה גדולה.

לא דומה נחל עצמאי שעומד בפני עצמו ונמצא כל שנה בסכנת התייבשות היות ואינו מחובר לשום מקור אחר שמגבה אותו ומבטיח את המשך קיומו, לנחל שמחובר למקור עצמתי יותר כמו הכנרת או הים הגדול.

בגמרא במסכת שבת וגם ברמב"ם מובא שמי שמקפיד על שלוש סעודות בשבת קודש ניצל משלוש הפורענויות שעתידות לבוא: חבלו של משיח, דינה של גהינם ומלחמת גוג ומגוג.

עובדה ידועה היא שהקב"ה משגיח על כל ברואיו מחד, ומאידך פלוני יכול להשתמש בזכות הבחירה החופשית שניתנה לו כדי לגרום למותו של אלמוני למרות שלא נגזרה עליו מיתה משמים באותה שנה, ובכל זאת ישנם בני אדם אותם מציל ד' יתברך אף ממצבים כאלה והם הצדיקים, שכשם שכל חייהם הם מעל הטבע גם ההשגחה הפרטית עליהם בעניין הזה כמו בכל דבר ועניין היא מעל הטבע, מידה כנגד מידה.