"וַיּאמֶר משֶה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם...הַיּוֹם לא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה"

"כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, דכתיב: אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו..." (שבת,קי"ז,ב)

חובת שלוש הסעודות בשבת, הנסמכת על הפסוק בפרשתנו, כתב "ערוך השולחן" (רצ"א,א) שזוהי תקנת משה רבנו שכך קיבל מסיני.

חולה או מי שהאכילה אינה מענגת אותו אלא מצערת, אינו חייב לאכול: "י"א שאדם שמזיק לו האכילה, שעונג הוא לו שלא לאכול –לא יאכל" (שו"ע,רפ"ח,ב). נדייק: מדובר דווקא באכילה שמזיקה. אנשים בריאים שקשה להם לאכול הרבה, או שאכלו הרבה בסעודה השנייה ומתוך כך מוצאים עצמם חסרי תאבון בזמן הסעודה השלישית, בפרט בימות החורף, אל להם לוותר על סעודה זו שחז"ל הפליגו בחשיבותה, אלא "החכם עיניו בראשו" ויצמצמו קצת בסעודת היום כך שיוכלו לאכול פת כביצה (רצ"א,א) ועכ"פ לפחות כזית, כדי לצאת ידי חובת סעודה שלישית. ובדיעבד יוצאים גם במיני מזונות אבל מי שאוכל כזית מזונות יכול גם לאכול כזית פת...

האכילה בשבת נועדה לאחד את הגוף והנפש בקדושה, ומתוך כך לזכות להארה נפלאה (ליקוטי הלכות,ו,כ"ג) בפרט סעודה שלישית שכידוע זוהי שעת "רעווא דרעווין" בין השאר משום שרק אז האכילה כולה לשם שמים, בעוד שבשתי הסעודות הראשונות נכנס גם יצר הרעב הטבעי. ר' צדוק השווה זמן זה ליוה"כ שאין השטן מקטרג (פרי צדיק,וארא,י"ד) והיו שכתבו שמסוגל לרפואה (בשם החת"ס שהורה לחזק סעודה שלישית בקהילה שהתפשטה בה מחלה) ואף לפרנסה.

אכן,כאמור, אם האכילה עלולה לגרום לקשיי עיכול ולסבל, אין חובה לאכול אבל ראוי לסמוך על חז"ל שהאוכל לכבוד שבת לא יהיה לו שום היזק (בשם ה"חפץ חיים").   

זמן הסעודה סמוך לשקיעת החמה, באופן שניתן להמשיך את הסעודה מעט אל תוך רדת החשיכה, ולהיפרד מן השבת מתוך רוממות רוח. אולם יוצאים ידי חובה גם אם אוכלים בשעות הבוקר אחרי התפילה סעודה קלה יותר (בכדי להישאר רעננים) ואת הסעודה העיקרית –הבשרית עורכים כסעודה שלישית לפנות ערב, או אפילו אחרי מנחה גדולה.