"וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים... וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, א-ז)

בספר מיכה, מפרט הנביא מיכה את דרישת ה' מעמו ישראל:

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח)

רצונו של הקב"ה הוא שהאדם יתקן את מידותיו בשלוש נקודות יסוד:

א. ידבק בצדק ובמשפט – "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט".

ב. יאהב חסד – "וְאַהֲבַת חֶסֶד".

ג. יהיה צנוע לפני ה' ויכיר בטוב שהעניק לו – "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ".

הגמרא במסכת מכות (כד, א) מציינת, שלמרות שמספר המצוות שנצטווינו בהן מן התורה הוא 613, בכל זאת: "בא מיכה והעמידן על שלוש". הכוונה היא, שכל מאות המצוות עלולות להתפרק אם לא יהיה תחתיהן יסוד איתן. כלומר, 613 מצוות עומדות על בסיס שלושת המידות הנ"ל.

פוטיפר, שר הטבחים, לקח את יוסף שיהיה אחראי על ניהול ביתו. אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף – "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי".

בתשובתו של יוסף הצדיק לאשת פוטיפר, הוא מנסה לשכנע אותה, מדוע המעשה שהיא דורשת ממנו הוא בגידה איומה וחטא נורא ובלתי נסלח, גם כלפי אלוקים וגם כלפי אדם, על פי שלושת המידות הנ"ל של הנביא מיכה:

א. עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט

"וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִיתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי" (בראשית לט, ח)

פוטיפר בוטח בי וביושרי בצורה מוחלטת והפקיד בידי את הניהול הבלעדי על כל רכושו, ואיך אוכל לעשות לו עוול (אי צדק)?

ב. אַהֲבַת חֶסֶד

"אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה" (בראשית לט, ט)

הוא מעניק לי כבוד ולא חסך ממני מאומה, ואיך אוכל שלא אכיר לו טובה ולגמול איתו חסד על כך?

ג. וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ

"וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵא-לֹהִים" (בראשית לט, ט)

איך אוכל להשיב רעה תחת טובה ולבגוד בו בגידה מכוערת ומבישה? אם אני עושה את זה, אני הורס עד היסוד את הבסיס שעליו אני עומד מול האלוקים, שהעניק לי את כל חיי וכישרונותיי!

המפגש בין יוסף הצדיק לבין אשת פוטיפר, הוא למעשה מפגש בין עולם של מוסר וערכים, למול נורמת התנהגות נהנתנית ותועלתנית.

יוסף ניצב מול פיתוי מאסיבי מצד אשת אדונו, בטענה אנושית וטבעית כל כך: הרי אדוני סומך עלי, בוטח בי ומפקיד בידי את כל ביתו ורכושו. איך אני יכול לבגוד באמון הבלתי מסויג שהוא נותן בי? איך אוכל להשיב רעה תחת טובה?

מה שהוא טבעי כל כך אצל יוסף העברי, הבא מבית הצדיקים אברהם, יצחק ויעקב, נשמע מוזר ולא טבעי באוזני אשת פוטיפר. היא שייכת לעולם מושגים שונה בתכלית. בעולם שלה, עולם התועלתיות, בכל מקום שבו אתה יכול להשיג קידום וטובת הנאה מכל סוג שהוא, יש לנצל את ההזדמנות עכשיו ומיד, ללא נקיפות מצפון וללא חשבונות של יושר ונאמנות. אצלה הכל מתבטא בשתי מילים בלבד: "שִׁכְבָה עִמִּי".

הרב שבתי סבתו, מהספר: "ותשאני רוח – האורות הגנוזים בפרשת השבוע ובדברי חז"ל, בראשית"