הטור בסימן תקפא כתב תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול (אחר חטא העגל) אמר הקב"ה למשה "עלה אלי ההרה" (שמות כד, יב) שאז עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה שמשה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג. והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר "עלה אלהים בתרועה וגו'" (תהילים מז, ו)[1].

לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש[2] כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר "אם יתקע שופר בעיר וגו'" (עמוס ג, ו) וכדי לערבב השטן.

וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה. ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך. לרב כהן צדק מנהג ב' ישיבות לומר סליחות ותחנונים בעשרת ימי תשובה. וכן אמר רב עמרם בעשרת ימי תשובה משכימין לב"ה בכל יום ומתחיל ש"ץ אשרי וקדיש ומתחיל תחנונים ומסיים ואנחנו לא נדע וקדיש. ואמר רב האי מנהג לומר תחנונים בהנך עשרה ימים לחוד ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מר"ח אלול ואמרי דביה סליק משה להר בפעם ג' ונחית בלוחות שניות ביום הכיפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו, ואנו מנהגינו כהנך דקיימי מר"ח אלול.

ומנהג אשכנז כשחל ר"ה ביום ה' או בשבת אז מתחיל ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבקר ואומרים סליחות ותחנונים וכשחל ר"ה בב"ג אז מתחילין ביום ראשון[3] בשבוע שלפני השבוע שחל ר"ה להיות בתוכה. 

המלך הקדוש, המלך המשפט

הטור בסי' תקפב מביא את הגמרא בברכות (יב:) אמר רבי חנינא סבא משמיה דרב כל השנה מתפללין האל הקדוש (פרש"י לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם) מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מי' ימים שבין ר"ה ויה"כ שאומרים המלך הקדוש המלך המשפט[4].

ר"א אומר עשרת ימי תשובה אם אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט יצא שנאמר "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה" (ישעיה ה). אימתי (באיזה זמן זה מתקיים) "ויגבה ה' צבאות במשפט", אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ (שבהם הקב"ה שופט את העולם) קאמר (ומוזכר בפסוק) האל הקדוש (הרי שאף בעת משפט, אפשר לומר "האל הקדוש"). ואסיקנא מאי הוי עלה. רב יוסף אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט. רבה אמר המלך הקדוש המלך המשפט. והלכתא כרבה.

הטור מסביר שהם חולקים גם בדיעבד, מדאמר ר"א יצא, מכלל דלרבה אפילו בדיעבד לא יצא. והלכתא כרבה, הלכך לא יצא וצריך לחזור הלכך בהאל הקדוש אם טעה בו חוזר לראש, כדלעיל דג' ראשונות חשובות כאחד ואם טעה בהמלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר. ואם לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש. וכ"כ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם.

ואבי עזרי חולק על הטור וכתב דלא פליגי אלא לכתחלה אבל בדיעבד לכולי עלמא אינו חוזר וכ"כ הראב"ד.

הבית יוסף מוסיף שאם הוא מסופק אם אמר האל הקדוש או המלך הקדוש כתבו התוס' (שם ד"ה והלכתא) וכן כתב הרא"ש שחוזר, כדאיתא בירושלמי (תענית פ"א ה"א) כל שלושים יום חזקה, מה שהוא למוד הוא מזכיר.

כתב השו"ע בסימן תקפב בעשרת ימי תשובה אומר "המלך הקדוש", "המלך המשפט". ואם טעה או שהוא מסופק[5] , אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש. ואם הוא בהמלך המשפט, אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר, ואם לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש (לפי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש).

כתב הטור בסימן קיח בשם אחיו ה"ר יחיאל ז"ל לכאורה איני יודע מה הפרש יש בין "מלך אוהב צדקה ומשפט" ובין "המלך המשפט" לענין שצריך לחזור לראש אם שכח אך שאיני רשאי לשנות מה שהורגל בפי כל. אמנם שמעתי שבפרובינציא אין אומרים (תיבות) "המלך" (הם אומרים ברוך אתה ה' אוהב צדקה ומשפט) וישר בעיני. שוב מצאתי בספר הנקרא מחזור ויטרי הכי גרסינן בפ"ק דברכות כל השנה כולה אומר "האל הקדוש האל המשפט" חוץ מעשי"ת שאומר המלך הקדוש המלך המשפט, לפי שעכשיו יושב על המשפט לדון כל העולם ומראה עצמו שהוא מלך על המשפט, וי"א כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכות כדכתיב  "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט, ד). ונשאתי ונתתי בדבר לפני א"א הרא"ש ז"ל וקבל דברי.

הבית יוסף בסימן תקפב כתב בשם תלמידי רבינו יונה (ברכות ז. ד"ה ומיהו) שבעשרת ימי תשובה אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אין צריך לחזור, הואיל ומזכיר לשון מלכות. אבל אם אינו מזכיר לשון מלכות (כגון שאמר ברוך אתה ה' אוהב צדקה ומשפט) ע"כ. אולם ארחות חיים (הל' תפילה אות קד) חולק בשם הראב"ד שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, חוזר. והבית יוסף מכריע כמו ארחות חיים מכיון שכן נראה מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם. וכן כתב הרמב"ם (הל' תפילה פ"י ה"יג) עשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים, טעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט, חוזר לתחלת הברכה וחותם בה המלך המשפט ומתפלל והולך על הסדר. ואם לא נזכר אלא עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש. אחד יחיד ואחד שליח ציבור.

דרכי משה חולק על הבית יוסף וסומך על תלמידי רבינו יונה ועל הטור שהסתפק בדבר.

הרמ"א בסימן קיח חולק על השו"ע ואומר שאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אין צריך לחזור, (מכיון ש) ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים "האל אוהב צדקה ומשפט".

בתחילה העמידה לא אומרים לחיים טובים אלא לחיים, עד לבסוף בהודאה שהיה אומר וכתוב לחיים טובים. כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך, כמו שמצינו בדוד תחלה אמר "שגיאות מי יבין" (תהלים יט), ואח"כ בקש על הזדונות דכתיב "גם מזדים חשוך עבדך", ואח"כ "אל ימשלו בי אז איתם" פירוש העבירות החזקות. ומביא משל לזה (בילקוט תהילים ס' יט ומדרש שוחר טוב)  א"ר אבא כותים הללו יודעים לבקש על הפתחים, תחלה אומר תן לי מעט מים, ונותנין לו, תנו לי בצל אחד, ונותנין לו, אומר בצל בלא פתא נסיב ליבא. כך הצדיקים יודעים לרצות בוראם שנאמר שפתי צדיק ידעון רצון.

בה"ג אוסר לומר זכרנו לחיים וכו' שהרי אמרו בברכות (לד:) לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות .

רב האי חולק ואומר דאל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות היינו דוקא בצרכי יחיד אבל בצרכי רבים שרי. וכ"כ הר"ן (בראש השנה ח: ד"ה סדר) בשם הרי"ץ בן גיאת דצרכי רבים שרי, ומפני כך נהגו בראש השנה לומר זכרנו ומי כמוך ובחנוכה ובפורים כן עשה עמנו ניסים ופלא, וכ"כ הגהות מימוניות (תפילה פ"ו אות ג) בשם ר"ת צרכי רבים שואלים בשלוש ראשונות (בית יוסף בסי' קיב).

הטעם למנהג לומר אבינו מלכנו

כתב הכלבו שפעם אחת גזרו תענית (גשמים) ולא נענו, וירד ר"ע לפני התיבה ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך, ומיד נענו (תענית כה.). וכשראו גדולי הדור שנענה באותה תפילה הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים וקבעוה לעשי"ת (בית יוסף סי' תקפד).