"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ"

דעות שונות נאמרו אודות תוקפו של חיוב מעשר כספים. רובם סוברים שזהו מנהג של מצווה שנהגו בה ישראל (פתחי-תשובה,יו"ד,של"א,סקי"ב). לפי זה, מעשר כספים נובע מגדרי מצוות צדקה, ולא ממצוות מעשר עני (בו עוסק הפסוק בפרשה) הניתן מן היבול דווקא לעניים. משמעות הדבר, שניתן לתת כספי מעשר גם לצורכי רפואת חולים, למרות שמדובר בחולה שמבחינה כלכלית אינו מוגדר כעני, ואולי אף מצבו טוב מאלה שאת תמיכתם הוא מבקש. 

כאשר משפחה מבקשת תרומה כספית עבור טיפול שניתן לעשותו גם דרך קופ"ח, אלא שהם מעוניינים לעשות זאת אצל מומחה בעל-שם באופן פרטי, ובשל כך נזקקים לתרומות, פסק הגרשז"א שאם ישנה חוות דעת מקצועית שאכן הדבר נחוץ ומשמעותי, יש לראות זאת ככספי צדקה, ולתרום בהתאם. אולם אם אין הכרח בדבר כי גם הרפואה הרגילה יודעת לטפל בזה כראוי, והרצון לכך בא מתוך העדפת הטובים ביותר, אין זה בכלל צדקה אלא בגדר חסד, ודי לתרום מעט. ונראה שכאשר החולה הוא זה שדורש את הרופא היקר כי אינו סומך על אחרים, זה יחשב כצדקה, כי ישוב דעתו של החולה הוא חלק מתהליך ההתרפאות. אולם כאשר ההוצאה מרובה מאד –עדיף לשכנעו שאין זה הכרחי -עד שתתיישב נפשו. לעתים הרפואה המתאימה נמצאת בחו"ל. אולם לא תמיד! כיום הולכים ומתרבים המקרים בהם מומחי הרפואה בארץ יודעים לטפל היטב. בשם הגרי"ש אלישיב מובא, שכאשר הטיפול בחו"ל יקר, ואיכות הריפוי בארץ אינה נופלת מזו שמחוצה לה, אין חובה לתרום לטיפול בחו"ל (נשמ"א,יו"ד,רמ"ט) ואדרבה -זכות א"י עדיפה!