וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח,ד) 'ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ... בחולין אבל לא במוקדשין... וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה, וכמה הוא מרובה? ב"ש אומרים: שתי רחלות שנאמר "יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן", וב"ה אומרים: חמש שנאמר "חמש צאן עשויות"... וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר "תתן לו" שיהיה בו כדי מתנה' (משנה חולין פרק יא משניות א-ב). למה ראשית הגז דווקא מכבשים?- מביאה הגמ' 'כדאמר ריב"ל: "לעמוד לשרת" דבר הראוי לשירות, הכא נמי דבר הראוי לשירות' (חולין קלז,א). אולם מה העניין הרעיוני דווקא בכבשים?- בפשטות כיון שלמדו מהסמיכות לפס' "כי בו בחר ה'", משמע שזהו הטעם, שבכבשים שבצמרם עושים את בגדי הכהנים, יש עניין להפריש לכהנים את הגז בשל הרמוז בגז זה שמקושר לכהנים. ממשיכה הגמ' '..דתנא דבי ר' ישמעאל: כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז, שנאמר "ומגז כבשי יתחמם"'. מה העניין שרק צמר שמחמם ניתן כראשית הגז? (אולי דומה לכלאים , שדווקא כשמחמם , והכלאים הם בבגדי הכהנים). ועוד, מדוע ראשית הגז נוהג דווקא ב'מרובה' ולא בכבש אחד? ומה העניין בשנים או חמשה שמובא במחלוקת? ולמה לא נותנים ראשית הגז במוקדשין (בגמ' למדו 'צאנך ולא צאן הקדש' [חולין קלה,א] אבל למה)? ועוד מובא בגמ' 'וכן היה רבי אלעאי אומר: ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ. מאי טעמא דר' אלעאי? אמר רבא: יליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה בארץ אין, בחו"ל לא, אף ראשית הגז בארץ אין, בחו"ל לא' (חולין קלו,א) מיילא בתרומה מובן כיון שגדל מהארץ אז יש קדושה מיוחדת בזה, אבל בצאן מה הקשר דווקא לארץ? (ואפשר שמכאן ההשפעה הגדולה של א"י שמקדשת את הנימצאים בה). ניראה שדווקא מכבשים לוקחים ראשית הגז שזה מתנה מבנ"י לכהנים, כיון שכל בנ"י הם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו) ולכן בנ"י מיוצגים בקדושת הכהנים בקודש. אלא שלא כמו הכהנים שמופרשים לעבודת ה' במקדש, בנ"י פועלים לתקן את העולם הגשמי, ולכן עם הכהנים מחברים אותנו למעמד שהחומר מאוחד עם הקודש. לכן "ראשית" כמו שבנ"י ניקראו "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (ירמיהו ב,ג) וכן ניקראנו צאן "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד,לא), ונאמר בזה "אדם" שהוא תכלית הבריאה, שבאנו לתקן את העולם בהליכה ע"פ ה' כמו צאן לרועהו, ולכן בצאן ב"ראשית" אנו מראים את תיקוננו את העולם. וזה בגז כמו בגדי הכהן, בגדי הקודש שבבית ה', שבו משרתים את ה', שאנו מתקנים את העולם לה', שקלקול העולם היה בעץ הדעת שבהקשרו הבינו שהם ערומים, ולכן התיקון הוא בבגד בבית ה', שעל הכהנים שמקשרים אלינו. וזה דווקא בצמר שמחמם כנגד "כי ה' אלקיך אש אכלה" (דברים ד,כד) רמז לחיבור לה', וכן "הלוא כה דברי כאש" (ירמיהו כג,כט) ואנו מתקנים את העולם ע"י התורה, ולכן קשור לחימום. וכמו שהתורה יש בה חמשה חומשים כך גם אנו נותנים ראשית הגז בחמש רחלות , שבהקשר זה (תורה) יכולים לבא לתקן, ולב"ש בשתים כנגד לוחות הברית שזה יסוד התורה בעולם (ניראה שלב"ה שהיו מקלים, כמדת הרחמים, זה כנגד התורה שדרכיה דרכי נועם, ואילו לב"ש שהיו מחמירים כמדת הדין, זה כמתן תורה שהיה במעמד איום כפיית הר כגיגית). למשנה המצוה בכל מקום כיון שאנו מתקנים את כל העולם, אבל לר' אלעאי דווקא בא"י כיון שכאן הוא מקום התורה (ומכאן מתקנים את כל העולם). לכן בחולין ולא במוקדשים, כיון שזה כנגד שבאים לתקן את העולם החולי ע"י העלתו לקדושה. ונותנים משקל חמש סלעים שהן עשר (חוץ מזה שזהו המינימום ל'כדי מתנה') כנגד שבלוחות חמש דברות בכל לוח וסה"כ עשר דברות, ועוד חמשה חומשים שגנוזים בעשרת הדברות, ועוד חמשה חומשים שבהם מתקנים את העולם שניברא בעשרה מאמרות. ונותנים ראשית הגז אחד מששים (חולין קלז,ב) ניראה רמז לחשיבות בנ"י שהם ששים ריבוא, ובפרט שכולם אחדות אחת, ולכן מרומזים בצורה של אחד וששים

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ