"וְלא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן-הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" (דברים יג, יח)

כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קיט):

"כִּי כְּשֶׁאָדָם צָרִיך לְרַחֲמִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹלֵחַ לוֹ רַחֲמָנוּת, שֶׁהוּא יְרַחֵם עַל אַחֵר, וְעַל יְדֵי זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שַׁבָּת קנא:): 'כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים י"ג): 'וְנָתַן לְך רַחֲמִים וְרִחֲמֶיך' ".

כדי שיפתח לאדם נתיב הרחמים הוא צריך בעצמו לרחם. אלא שבדרך כלל כשהוא זקוק לרחמים הוא מרחם על עצמו ובזה עוצר הוא את זרימת הרחמים שמהותם היא להשפיע טוב על האחר.
לכן מגלה לנו רבי נחמן שכשהאדם זקוק לרחמים הקב"ה שולח לו הזדמנויות לרחם על אחרים, ואם הוא ערני דיו ושם לב לכך ומצליח ל'צאת מעצמו' ולרחם, אזי נכנס הוא להקשר של רחמים והרחמים יגיעו גם אליו.