"ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות"

יש להבין, מה הייתה ההוא-אמינא לולא דברי ר' ישמעאל, הרי אם אדם חולה ונמצא בסכנה או אפילו לא בסכנה אך סובל, חובה לעשות כל שנדרש כדי לעזור לו ("לא תעמוד על דם רעך") –א"כ מדוע יש צורך בלימוד מ"רפא ירפא"?

כמה תשובות בדבר, נציין שנים מהם: א.התוספות (ב"ק,פ"ה,א, ובתוס' ר"י החסיד): היינו אומרים שחולאים הבאים מעצמם ולא ע"י אדם -אין לרפא מעצמנו, כי זה נראה כניסיון לבטל גזירת מלך, קמ"ל שמותר. ב.רמב"ן (תורת האדם;טור יו"ד,של"ו): "שלא יאמר מה לי לצער הזה שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג –לפיכך נתנה לו רשות לרפאות". כלומר: העיסוק בגוף האדם עלול לגבות מחיר כבד ולהרתיע, ולמרות זאת קבע הקב"ה שהדרך הרצויה היא אכן להיזקק לרופאים ולתרופות.

מאידך, במשנה נאמר (פסחים,ד,ט) שאחד הדברים הטובים שעשה חזקיהו המלך, בהסכמת חכמים, היה גניזת ספרי הרפואה. –לכאורה סתירה?! רש"י מסביר שהשימוש ברפואות יצר הרחקה מהאמונה בבורא הרפואות. אולם הרמב"ם (בפירושו למשנה) שולל זאת בתכלית ואומר שלא יתכן לייחס לחזקיהו ולחכמים השקפה מסולפת שכזאת, כפי שלא יעלה על הדעת לאסור אכילה שמא ישכחו מי ברא את המזון. לדעתו הבעיה הייתה שימוש לא נכון בתרופות "לא מאושרות" ומסוכנות, שהביאו נזק יותר מתועלת.

בזמננו, שיש פיקוח ממשלתי מוסדר על תרופות, ומצורף תמיד "עלון לצרכן", אין להימנע מלקחת תרופות שבמרשם מסיבות אמוניות והשקפתיות. זוהי השתדלות טבעית שחקק הקב"ה בעולמו. אולם יש להקפיד שרופא מומחה ימליץ ולא אדם אחר גם אם רב הוא, שהרי אין זה מקצועו. ודייק רבינו בחיי: "ורַפּא יְרַפֵּא" כל רפואה בבשר ודם לא מצאנוהו בכל הכתובים כי אם בדגש, אבל בהקב"ה מצינו ברפה ("רופאך") והטעם בזה, כי הרפואה בבשר ודם אינה אלא על ידי צער וטורח, והוא שיסבול הסם או המשקה המר, אבל רפואה של הקב"ה - בנחת, אין שם צער כלל!