זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ  - זוכרהו על היין בכניסתו (פסחים קו,א)

ברכת הקידוש הנאמרת בליל שבת על כוס יין מקיימת את מצוות "זכור". הקידוש של הבוקר, המכונה (בלשון סגי-נהור) "קידושא רבא", הינו תקנת חכמים לברך לפני הסעודה על כוס יין, ונוהגים להקדים לכך פסוקים מן התורה.

בכדי לקיים נכונה מצוות קידוש, יש לעשות זאת על כוס המכילה כמות של רביעית הלוג לפחות, ועל המקַדֵש לשתות שיעור של "מלוא לוגמיו" שהוא רוב רביעית (45-55 מ"ל). כאשר המקַדֵש מוגבל בריאותית או שאיננו מסוגל לשתות יין, ישתה אחד הנוכחים האחרים במקומו כשיעור הנ"ל, ואין הכרח שהשותה מן היין יקדש בעצמו, אלא החולה רשאי לומר את הקידוש ולהסתמך על אחר שישתה כשיעור, גם אם הלה כבר יצא יד"ח. ואם אין בסביבה מי שיוכל לשתות כשיעור, או שלחולה אין יין בנמצא, יש להבחין בין הקידוש בליל שבת, לבין קידוש הבוקר. בלילה הפתרון המועדף לקדש על שתי החלות (שו"ע,רע"ב,ט) ויש ליטול ידיים תחילה, ולברך המוציא במקום הגפן. כמו-כן יש לאכול פעמיים כזית, אחת מחמת הקידוש ואחת מחמת הסעודה (שש"כ,נ"ד,כ"א)

אולם בשבת בבוקר, קידוש על ה"לחם משנה" אינו פתרון, כי אין אומרים בו ברכה נוספת מלבד ברכת הנהנין, ולא ניכר שיש כאן קידוש. לכן העדיפות אז לקדש על משקה חשוב כגון מיץ טבעי (המוכן מלפני שבת!) או, לרוב הדעות, על קפה או תה מתוק.

בעלי חסד יקרים ונפלאים נוהגים לעבור בין מחלקות המרכזים הרפואיים ולקדש לחולים. ואף שהם חוזרים ומברכים שוב, אין בכך בעיה כל עוד יש במחלקה יהודים שמעוניינים לצאת יד"ח ועדיין לא שמעו קידוש, שהרי כוונתם להוציא אחרים, לא את עצמם. אלא שאם אין בכוונת המקדש לצאת בקידוש שהוא עורך לחולים, ידאג שמישהו מהשומעים יהיה זה שישתה את היין (שו"ע,רע"א,ד) ומצווה רבה בידיהם והקב"ה ישלם שכרם!