השו"ע פסק בסימן נה ס' ד' “ יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעהוצרוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדוליהפוסקים"

ואילו בסימן קצט ס' י כתב "קטן שהגיע לעונת הפעוטותויודע למי מברכין, מזמנין עליו ומצטרף בין לשלושה ובין לעשרה". הג"ה וישאומרים דאין מצרפין אותו כלל עד שיהא בן שלוש עשרה שנה, דאז מחזקינן לה כגדולשבהיא שתי שערות וכן נוהגין ואין לשנות .

לכאורה, ישנה סתירה בדברי השו"ע, לא מובן מה החילוקבצירוף קטן לעשרה בתפילה או בזימון? והרי שהרמ"א לא חילק בצרוף קטן ?

והרי איפכא מסתברא (שיותר קל לצרף קטן לתפילה ולא לזימון) כמו שאמרריב"ל ש"אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושיןאותו סניף לעשרה" שכל שיש עשרה השכינה שורה ואפילו יש ביניהם קטן המוטל בעריסהשאין בו דעת, כי לדבר שבקדושה לא בעינן דעתא אלא שתהא שכינה שורה, אבל בזימוןבעינן דעתא שהרי המזמן אומר לחבריו שיזדמנו לברך וכל שיש ביניהם מי שאין בו דעת לאשייך בו זימון ?!

המשנה בראש פרק ז' במסכת ברכות אומרת " נשיםועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן"

הגמרא הבבלי בדף מז: כתבה " אמר רבי אסי (יוסי) קטן המוטל בעריסהמזמנים עליו. והא תנן (במשנה שלנו) נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם ? הואדאמר כרבי יהושע בן לוי, דאמר ריב"ל אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה איןמזמנין עליו, אבל עושין אותו סניף לעשרה...אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין , א”לרב נחמן וארון גברא הוא ?!...א"ר יוחנן קטן פורח מזמנין עליו, תנ”ה קטן שהביאשתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ואין מדקדקיןבקטן...ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ( יש מחלוקת גדולה בפוסקים אילו שמועות נדחו) אלאכי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. אביי ורבא הוו יתבי קמיהדרבה, אמר להו רבה: למי מברכין ? אמרי ליה לרחמנא. ורחמנא היכי יתיב ? רבא אחוילשמי טללא (גג), אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה תרוויכו רבנן הויתו.היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע (פרש"י דלעת, ואית דגרסי מקטפיה,וקטף הוא שרף האילן כלומר משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף ניכר אם יהיה טוב.ובלשוננו מקטנות ניתן להבחין את גדלותם של הקטנים).

סתירה לעומת הירושלמי (הל' ב) א"ר יוסי זמנין אכלית עםר' חלפתא אבא ועם ר' חנינא בר סרסי חביבי ולא מזמנין עלואי עד שהבאתי שתי שערות .

נחלקו הראשונים בסוגיה:

תוס' ( בדף מח. בד"ה ולית הלכתא) אומר ר"תשההלכה כריב"ל דאמר קטן ממש[1] עושין אותוסניף לעשרה לברכת המזון וה"ה לתפילה ( ודווקא קטן אחד מצטרף אבל שנים לא) אבל( בזימון) בשלושה לא[2]( המעשה של הירושלמי היה בשלושה ולכן לא צרפו אותו). ומיהו תימה דבב"ר ( פ'צא) קאמר עלה דריב"ל הדא הוא דתימא לברכת המזון אבל לתפילה לא. ור"תאומר שאין הלכה כבב"ר לפי שחולק על הגמרא שלנו. ויש מצרפין קטן לתפילה רקשיהא חומש בידו ועל זה אומר ר"ת מנהג שטות הוא דכי היכי דאמר אטו ארון גבראהוא ה"נ אטו חומש גברא הוא.

ור"י[3] חולק וגורס שעושין קטן סניףלספר תורה , כלומר לקריאת התורה כמו שכתוב במגילה כג. דקטן עולה למנין שבעה אבל לאלזימון ( והמעשה של אביי ורבא לא היה לזימון אלא רק כדי לבחון אותם האם יש בהםבינה כאשר היו קטנים מאוד – תוס' ד”ה אביי) וקטן וספר תורה מצטרפין. ור"יאומר שגם ר"ת עצמו לא היה נוהג לעשות כן , לעשות קטן סניף לעשרה ולא עשהמעשה.

הרי"ף פסק את רב נחמן וכתב דכיון דקרי ליה קטן אפילו בן עשר ובן תשעכשהוא יודע למי מברכין, מזמנין עליו והכין חזינא לגאון ( הרב האי גאון).

הר"ן[4] לומד בשם מורו מהמעשה של רבנחמן שמדובר אפילו בקטן בן ח' ובן ט' ולכן הוצרך לומר היודע למי מברכין, שאפילושאינם כ"כ גדולים, יש מהם שהם פיקחים יותר ומכירים במהרה את בוראם ויש מהםשאינם מכירים כ"כ במהרה ובא להשמיענו שאינו תלוי בהבאת שתי שערות אלא כיוןשיודע למי מברכין מזמנין עליו מיד … ( עכשיו הוא בונה יסוד גדול) ודווקא לעניןבהמ"ז עושין אותן סניפין מפני שכל אחד בפני עצמו יכול לפטור עצמו מחיוב ברכתהמזון אבל לקדיש ולקדושה ולברכו שכל אחד ואחד לא היה יכול לפתור עצמו מחיוב בשוםעניין צריך שהיו כולם בני מצווה וכן כתבו מקצת הגאונים.

הרא"ש כתב שאין עושין קטן סניף לעשרה לברכת המזון ולתפילה ולשלושהעד שיביא שתי שערות (פסק כר"י וכמו ר"ת שלא פסק את שיטתו למעשה וכרבנוחננאל).

הטור ( בס' נה) כתב " ואילו העשרה צריך שיהיו כולם בני חוריןוגדולים"

הרמב"ם ( הלכות תפילה פ"ח ה"ד) כתב " וכיצד היא תפילתהציבור... ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים" והכסף משנה שם אומר שדעתהרמב"ם שהלכה כרב נחמן שקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו דווקא בברכת הזימוןולא בתפילה. ובהלכות ברכות ( פ"ה ה"ז) כתב "קטן היודע למי מברכין,מזמנין עליו ואע"פ שהוא כבן ז' כבן ח' ומצטרף בין למנין שלושה בין למנין עשרהלזמן עליו"

הריב"ש ( בתשובה ס' תנא) אפילו לדברי המתירין לעשות קטן סניף לתפילהצריך שיהיה בן דעת ויודע למי מברכין ולמי מתפללין ושיהא בן ט' או בן י' או לכלהפחות גדול מבן ו' , אבל קטן מבן ו' אפילו הוא חריף ויודע למי מברכין ולמי מתפלליןאינו כלום שהרי לא הגיע לעונת הפעוטות ( גיטין נט.) וכמו הרמב”ם... רואה אני אתדברי הרמב"ם שלא התיר לתפילה כי אם כולם גדולים עכ”ל.

הכלבו בס' כה כתב שנהגו כל ישראל לעשות קטן סניף לעשרה ואפילו שניםובשעת הדחק אפילו שלושה (כמו שמצרפין שלושה אוכלי ירק ) . אבל לצירוף קטן לשלושהדווקא אחד אבל שנים לא, דרובא דגדולים בעינן.

בענין צירוף קטן לתפילה השו"ע בס' נה פסק שאין לעשותקטן סניף לעשרה בתפילה כמו הרמב"ם, הרא"ש, הר"ן, הריב"ש,ר"י ומאחר שר"ת לא רצה לעשות מעשה ועוד.

בעינן צירוף קטן לזימון מכיוון שהרי"ף פסק להתירוכ"כ הרמב"ם לכן השו"ע בס' קצט פסק כמותם ונגד הרא"ש[5] "שקטןשהגיע לעונת הפעוטות ויודע מי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלושה וביןלעשרה"

הבית יוסף מסביר שאע"ג שמשמע איפכא (שיותר קל לצרף קטן לתפילה ולאלזימון) כמו שאמר ריב"ל ש"אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמניןעליו אבל עושין אותו סניף לעשרה" נראה לי שריב"ל סובר שכל שיש עשרההשכינה שורה ואפילו יש בניהם קטן המוטל בעריסה שאין בו דעת, כי לדבר שבקדושה לאבעינן דעתא אלא שתהא שכינה שורה, אבל בזימון בעינן דעתא שהרי המזמן אומר לחבריושיזדמנו לברך וכל שיש ביניהם מי שאין בו דעת לא שייך זימון. אבל לשיטת הבית יוסףדברי ריב”ל נדחו בגמרא כי לדבר שבקדושה אין מצרפין קטן המוטל בעריסה ( אף פוסקלמעט ר"ת לא התיר לצרף קטן בעריסה וגם ר"ת לא עשה מעשה ) כי דבר שבקדושהחמור יותר מזימון. והשכינה שורה רק כאשר יש עשרה גדולים. והלכה נפסקה בגמרא כרבנחמן שאמר שקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ( ולא מצרפים אותו לתפילה).

והר"ן הסביר ודווקא לענין בהמ"ז עושין אותן סניפין מפני שכלאחד בפני עצמו יכול לפטור עצמו מחיוב ברכת המזון ( אם הוא לא יאכל כשיעור פתומצרפים קטן כמו שמצרפים שלושה שאכלו ירק) אבל לקדיש ולקדושה ולברכו שכל אחד ואחדלא היה יכול לפתור עצמו מחיוב בשום עניין ( כי כל אחד חייב בתפילה) צריך שהיו כולםבני מצווה ( מחויבים בדבר) . וכ"כ המגן אברהם בס' קצט בס"ק ו.