לפי העיקרון על פיו כל הבריאה נמצאת במגמת התעלות תמידית, ניתן ב"ה להבחין בעובדה שלכל דרגה בבריאה כמפורט בספר הכוזרי הלא הם דומם, צומח, חי, מדבר וישראל, יש יראה כלפי מי שנמצא בדרגה שמעליה, וכך לאדמה יש יראה מהעצים ששולחים אליה את שורשיהם ומתנשאים מעליה.

לעץ מצדו יש חשש שמא יקטפו את פירותיו טרם זמנם, והדבר אף מתבטא בצבע הירוק שמונע מהחיות להבחין בהם, ובמקביל נותן לבני האדם מדד אודות רמת בשלותם. בנוסף יש לצמחים חשש שמא ידרסו אותם בעלי חיים במהלך תנועתם.

החיות יראות מבני האדם שצדים, דגים ואוכלים אותם, ואף משתמשים בהם לצרכי עבודה, משא ורכיבה. גם כשהן משמשות כחיות מחמד יש להם דאגה אודות האוכל והשתיה שגורמים להם להיות תלויים בבעליהן.

הגויים, לרוב שלא במודע, יראים מאופן ההתנהלות של עם הקודש, עם ישראל שמשמש להם כמוח ולב, מאחר והמציאות ובתוכה גם אופן התייחסות הגויים כלפי העם הנבחר היא תולדה ישירה של המחשבות, הדיבורים והמעשים שלו, בדיוק כמו הופעתו של עמלק במציאות כתגובה מידתית לחוסר האמונה שהפגין העם שזמן קצר לפני כן יצא ממצרים לאחר שראה מאות רבות של אותות, מופתים וניסים גלויים.

גם בין היהודים יש דרגות שונות שיראות מאלו שמעליהן, כמו עם הארץ שירא מתלמיד חכם שאף לו יש יראה מהר"מ שלו, שירא מראש הישיבה שלו שמצדו ירא מהרב שלו ואף הוא ירא מהרב הראשי של העיר שירא מגדול הדור, וכשתתחדש בקרוב הנבואה בעה"י תתווסף אף דרגה נוספת.

עם ישראל ירא מ-ד' ועוד בעולם הזה משתדלים אנו לדבוק בו יתברך ובמידותיו וללכת בדרכיו, שנאמר: "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ד' אֱלֹקֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים יא כב), וגם: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג ו).

עוד נאמר: "מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש" (הלכות דעות להרמב"ם על "והלכת בדרכיו"). כשעושה הוא האדם צעדים להידבק ב-ד' יתברך ובמידותיו ולעלות מעלה במעלות התורה, הקדושה, החכמה, הבינה והדעת צריך הוא לדעת שיש אינסוף דרגות בדרך הזו.

העובדה הזאת לא צריכה לצער את האדם או להוריד חלילה את הרוח ממפרשיו, כי אם למלא אותו בשמחה עצומה שהוא מצוי בתהליך של התעלות והתקדמות תמידיים, ולכן אסור לו לחשוב בשום שלב שהוא יהיה מאושר רק בתנאי שדברים מסוימים יקרו, אלא יבין שבכל זמן, מקום ומצב צריך הוא לראות כל פרט באור חיובי, למצוא את הטוב בכל דבר ולדון כל אדם לכף זכות, שהרי ידוע שתנאי הכרחי כדי להתקבל לעתיד לבוא לישיבתו של המשיח היא לדעת להפוך מר למתוק. וכך אם גם האדם העשיר ביותר נהנה להוסיף לעצמו עוד ועוד כסף ונכנסים גשמיים בעולם הזה שיש לו סוף, קל וחומר שיהנה הוא לאין ערוך הרבה יותר בכל מעלה ודרגה רוחנית שיתווספו אליו שהם בעלי קיום נצחי ואינסופי, לעומת החומר שגם אם הוא החזק ביותר בבריאה כולה הוא עדיין זמני ובר חלוף.

ניתן לראות דבר מעניין נוסף שמחבר את כל הדרגות בבריאה ועוזר לנו לחוש במציאות האחדותית שיש לנו הזכות להיות חלק ממנה. העשב יונק מהאדמה את כל הדברים להם הוא זקוק כדי להתקיים ולצמוח. אח"כ באה הפרה ואוכלת מאותו עשב, ואז בא האדם ואוכל מבשר הפרה, שאכלה מהעשב שינק מן האדמה, וכל הדרגות האלה מתמזגות עם האדם, ואז כשהוא אומר דברי תורה, מתפלל, מהלל ומתבטל כלפי ד' יתברך ועושה מצוות ומעשים טובים יוצא שכל הבריאה הולכת ומתעלה, ממליכה את ד' יתברך. עושה את רצונו כרצונו וחוזרת אל שורשה בעה"י.