עמידה

תניא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר (במגילה יז:). הטור בס' קיב' מסביר בשם שבלי הלקט ( תפילה ס' יח) מה הכוונה ב"על הסדר" וז"ל שזה סדר עולם שכך מציינו יח' ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו (לא נתקנו בפעם אחת אלא בזמנים שונים), כיוון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן (מן הראוי היה לסדר הברכות לפי סדר זמניהן אבל אנשי כנסת הגדולה סדרום בסדר אחר ע"פ כוונתן- פרישה):

מגן אברהם- כשניצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו מגן אברהם.

מחיה המתים – כשנעקד יצחק אמרו מחיה המתים ( יצחק נעקד ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה, מיד הביא הקב"ה עליו טל והחיה אותו- כך מסביר שיבולי הלקט).

האל הקדוש- כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקב"ה אמרו האל הקדוש ( יתכן לומר שמדובר בסולם יעקב).

חונן הדעת – כשלימד גבריאל את יוסף שבעים לשון אמרו חונן הדעת.

הרוצה בתשובה – כשעשה ראובן מעשה בלהה ונקנסה עליו מיתה ושב בתשובה וחיה דכתיב "יחי ראובן ואל ימות" אמרו הרוצה בתשובה.

חנון המרבה לסלוח – כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר הוציאוה ותישרף ולאחר מכן אמר צדקה ממני ונסלח לו אותו עוון ואמרו חנון המרבה לסלוח.

רופא חולים – כשריפא רפאל את אברהם.

מברך השנים – כשזרע יצחק ומצא מאה שערים.

מקבץ נידחי עמו ישראל- כשבא יעקב למצרים וניתקבצו השבטים עם יוסף.

מלך אוהב צדקה ומשפט- כשאמר הקב"ה למשה ואלה המשפטים.

שובר אויבים ומכניע זדים- כשטבעו המצרים בים סוף.

משען ומבטח לצדיקים- כשאמר הקב"ה ליעקב "ויוסף ישית ידו על עיניך" ובטח על דברו ואחר כך התקיים.

בונה ירושלים – כשבנא שלמה את בית המקדש.

מצמיח קרן ישועה – כשעברו ישראל בים סוף ואמרו שירה.

שומע תפילה – כשנאנחו ישראל ויזעקו ושמע ה' נאקתם כדכתיב "וישמע אלוקים את נאקתם".

המחזיר שכינתו – כשירדה שכינה במשכן. ובספר ארחות חיים כתוב על שחזרה שכינה בבית שני.

הטוב שמך ולך נאה להודות -כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ונענה, נתן תודה הודאה ושבח.

המברך את עמו ישראל בשלום- כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים להם " ונתתי שלום בארץ".

הסבר לסדר הברכות במסכת מגילה יז: ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר "הבו לה' בני אלים" ( תהלים כט,א)(פרש"י הבו לה', הזכירו לפניו את אילי הארץ שהם האבות), ומניין שאומרים גבורות שנאמר (באותו פסוק) "הבו לה' כבוד ועוז", ומניין שאומרים קדושות שנאמר (בפסוק ב') "הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש", ומה ראו לומר בינה אחר קדושה שנאמר "והקדישו את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל יעריצו"( ישעיה כט,כג) וסמיך ליה "וידעו תועי רוח בינה". ומה ראו לומר תשובה[1] אחר בינה דכתיב "ולבבו יבין ושב ורפא לו"(ישעיה ו,י), סליחה אחר תשובה דכתיב "וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיה נה,ז).

גאולה בשביעית- אמר רבא מתוך שעתידין ישראל ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית, ואמר מר בשישית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמות נמי אתחלתא דגאולה[2] היא.

רפואה בשמינית- אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית.

השנים בתשיעי- אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב "שבור זרוע רשע[3]"(תהלים י, טו) ודוד אמרה בתשיעי ( פרש"י הפסוק נמצא בפרק התשיעי כאשר מחברים את שני הפרקים הראשונים מכיוון ש"אשרי האיש" ו"למה רגשו גויים" הם פרשה אחת).

קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים- דכתיב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרוב לבוא"(יחזקאל לו,ח) וכיוון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך"(ישעיה א,כה) וכתיב "אשיבה שופטיך כבראשונה" (ישעיה א,כו), וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עימהם שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו (יכלו)" (ישעיה א,כח), וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיקים" (תהלים עה,יא) וכולל גירי הצדק עם הצדיקים שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא יט,לב) וסמיך ליה "וכי יגור אתכם גר", והיכן מתרוממת קרנם ? בירושלים שנאמר "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" (תהלים קכב,ו), וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר "ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם" (הושע ג,ה), וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי" (ישעיה נו,ז), וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי", וכיון שבאת עבודה באתה תודה שנאמר "זובח תודה יכבדני" ( תהלים נ,כג). ומה ראו לומר ברכת כוהנים אחר הודאה דכתיב "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים" ( ויקרא ט,כב) (מעשות = אחרי העשייה), ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כוהנים ? דכתיב "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" ( במדבר ו,כז) ברכה דהקב"ה שלום שנאמר "ה' יברך את עמו בשלום" ( תהלים כט ,יא).

האם סדר הברכות מעקב ?- איתא בגמרא בברכות לד. אמר רב הונא טעם בשלש ראשונות חוזר לראש, באמצעיות חוזר לאתה חונן, בשלש אחרונות חוזר לרצה. ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר.והלכתא כוותיה.

רש"י פירש אין להם סדר- שאם דילג ברכה אחת ואח"כ נזכר קודם שהגיע לרצה אומרה במקום שנזכר. ורשב"ם פירש ודאי צריך לומר כל שמונה עשרה ברכות על הסדר שתקנום, שהרי כולם הסמיכום על המקראות, אלא לעניין זה אין להם סדר שאם דילג או טעה באחת מהם אין צריך לחזור לאתה חונן כמו בראשונות, שבהם בכל מקום שטועה בהן צריך לחזור לראש, אלא יחזור לראש הברכה שטעה בה או דילג ומשם ואילך יאמר על הסדר.

כתב הבית יוסף בס' קיט שרוב הפוסקים פסקו כרב אסי כפרוש הרשב"ם. המגן אברהם בס"ק ה' הוסיף שבמזיד צריך לחזור לתחילת י"ח.

העמידה מחולקת לפתיחה, אמצע וסוף ולכל חלק דין שונה: אמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו, לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות. אמר רבי חנינא שלש ראשונות למה הן דומות לעבד שמסדר שבח לפני רבו. אמצעיות למה הן דומות לעבד שמבקש פרס מרבו. אחרונות למה הן דומות לעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו ( ברכות לד.).

הרשב"א מסביר בשם רבנו האי ששלוש אחרונות הן עצמם שאלת צרכי רבים נינהו (המברך עמו ישראל בשלום). ומיהו אעפ"כ שלוש ראשונות לשבח הם אמורות ואין בהם מקום תביעת צורך, לא ליחיד ולא לציבור, ולכן לא אומרים זכרנו לחיים באבות ועוד. וכ"כ בה"ג. ויש מן הגאונים שהתירו בשלוש הראשונות לבקש צרכי ציבור. וכן ודאי נראה, כי מה שונה יעלה ויבוא בעבודה שמותר בשלוש אחרונות מ"וזכרינו לחיים" במגן אברהם.

ור"י, ר"ח והרא"ש הסבירו שדווקא צרכי יחיד אין לשאול בהם אבל צרכי ציבור שרי ( לא חילק בין שלוש ראשונות לאחרונות) דהא כולהו אחרונות צרכי רבים נינהו. ועם מה שהעבד מסדר שבחו של רבו יכול לשאול צרכי ציבור שזה שבח וכבוד לרב ( של העבד) שרבים צריכין לו, ומטעם זה נהגו לומר קרובץ[4] בשלוש ראשונות וכן תיקן רבי אליעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראייה ( ויש אומרים שהיה תנא כדאמרינן בפסיקתא דרב כהנא- פסקא כז א). וכן כתב הר"ן בראש השנה ( ח: ד"ה סדר) בשם הרי"ץ בן גיאת דצרכי רבים שרי ומפני כך נהגו בראש השנה לומר זכרנו ומי כמוך ובחנוכה ופורים כן עשה עמנו נסים ופלא ( בקשה). וכ"כ בהגהות מימוניות פ"ו ( תפילה אות ג). הבית יוסף התיר לומר זכרנו ומי כמוך ( לא כמו בעל הלכות גדולות) וכתב שהמנהג הנכון שלא לומר קרובץ בשלוש ראשונות. ודרכי משה כתב על זה שאין המנהג כדבריו.