"קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת ...וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם"

השימוש בקל-נועית נפוץ בפרט בישובים שאינם עירוניים. הן מטעמי נוחות, והן, במקרים רבים, במוגבלים אשר השימוש עבורם בכלי הוא זה המאפשר תנודה ותחושת עצמאות, כגון נכים וזקנים, לאוי"ט. מכון צומת פיתח לפני שנים מתקן הפעלה המבוסס על שינו הזרם החשמלי במקום הפעלתו מחדש. מבחינה הלכתית, מדובר בגרמא (אותו התיר הרמ"א במקום הפסד –שו"ע,של"ד,כ"ב) עם פעולה שלרוב הפוסקים כלל אין בה איסור דאורייתא –סגירת מעגל חשמלי ללא הבערה (להרחבה: תחומין ח';כ"ו). מאחר והצורך היומיומי של המוגבלים הינו גדול, הרי נראה שלדידם אין בעיה הלכתית לנוע בשבת בקל-נועית "גרמא", כמובן בתנאי שיש במקום עירוב תקין, שכן לא פשוט להתייחס לעגלה כמנעל (אמנם עיין שו"ע הרב,שא,יג ואכמ"ל).  

אולם בפועל, יש "לחשוב פעמיים" על מנת להתיר שימוש בקלנועית בשבת לנזקקים לכך: 1.מראית עין. פתרון: הצמדת שלט גדול המציין שהעגלה נוסעת בשבת בעזרת מתקן גרמא מיוחד, וע"פ היתר רב פלוני (בזמנו הסכים הגרשז"א שיציינו את שמו כשהתיר זאת לנכים)  2.אווירת השבת–זילותא. במושבים וקיבוצים יש רבים מ"גיל הזהב" אשר זהו אופן התנייעותם, ונמצאת רשות הרבים מליאה עגלות ממונעות נוסעות... 3.הגבלת מטרת היציאה שלשמה נתיר השימוש: תפילה או צורך מצווה ולא כל טיול רענון או נסיעה עם הנכדים.

זוהי דוגמא של שאלה הלכתית שיש מקום לכל "מרא דאתרא" להכריע בה בהתאם להיכרותו את מקומו. יש שהדבר יוביל לפרצה שקשה לעצרה, בבחינת "כל הרוצה –יבוא ויסע" (לרבות גם ללא הגרמא!) ויש שהחשש לנזק הנפשי שיגרם למוגבלים הוא הרלוונטי. יש מצבים בהם אנשי חסד ישמחו להוביל את המוגבלים בכסא גלגלים ובכך תגבר הערבות ההדדית, ויש שהחסד הוא דווקא בהענקת עצמאות למוגבלים גם בשבת. כך או כך, יש להיזהר בהיתר ולהגבילו רק לנזקקים באמת, ולהגדיר את מטרות הנסיעה המותרת.