בס"ד

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "אלה תולדות נח, 
נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים 
התהלך נח". ידועים ומפורסמים דברי רש"י על 
המילה "בדורותיו", שהרי לכאורה היה מספיק לומר שהיה 
צדיק, יש להבין מה רצתה התורה להדגיש בכך שאמרה 
שהיה 'צדיק בדורותיו', אומר רש"י: "יש מרבותינו דורשים 
אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק 
יותר; ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו 
היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום". יש אמרה 
ידועה שמדקדקת בלשון רש"י, מדוע אומר רש"י בדעה 
הראשונה "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח" ובדעה 
השנייה אומר "ויש שדורשים אותו לגנאי" ולא אומר "ויש 
מרבותינו"? אלא מדייקים מכאן, שמי שדורש לגנאי אינו 
מרבותינו. אנו רוצים ללמוד רק לׁשַ ּבֵ ח ולא לגַ ּנֹות. 
אבל למעשה, זוהי דעת ר' יוחנן בגמרא, שנח היה צדיק 
דווקא בדורותיו, שהיו אנשי רשע, אבל בדורות אחרים לא 
היה נחשב לצדיק. ויש להתבונן מה העניין להשוות את 
נח לצדיקים אחרים ולדורות אחרים, ועוד להשוות את 
נח דווקא לאברהם אבינו? ומדוע לדרוש לגנאי אם אפשר 
לדרוש לשבח, הרי התורה עצמה משבחת את נח כמה 
פעמים ועליו נאמר ש"מצא חן בעיני ה'"?
כדי לענות על שאלה זו נוסיף ונקשה, אם התורה כל כך 
משבחת את נח שהיה צדיק תמים, מדוע לא בחר בו ה' 
יתברך להוציא ממנו את האומה הנבחרת? הרי כבר יש את 
נח שהוא צדיק תמים ומוצא חן בעיני ה', מדוע לא יהיה הוא 
הראש והשורש לעם ישראל? מדוע המתין ה' עד אברהם 
אבינו ובחר דווקא בו? על כורחנו רצה הקב"ה למסור לנו 
מסר גדול בעניין זה שנתבונן ונבין מהו רצונו מאתנו כעם 
הנבחר בני אברהם יצחק ויעקב, וכדי נשאל את עצמנו כבר 
בפתיחת ספר בראשית וסיפור האנושות "מתי יגיעו מעשיי 
למעשי אבותיי?" וכמו ששואל הרמח"ל בדרך עץ חיים: 
"מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם?"
מכיוון שה' לא בחר בנח והמתין עד אברהם, לכן באמת, 
יש הדורשים את נח לגנאי, ומשווים אותו לאברהם בצורה 
חריפה מאוד ואומרים שאם היה בזמן אברהם לא היה 
נחשב לכלום. הלשון 'לא היה נחשב לכלום' מורה על כך 
שיש הבדל מהותי, הבדל של שמים וארץ בין אברהם לנח. 
ה' זיכה אותי להתבונן מהו העניין המהותי הזה שעושה את 
כל ההבדל.
ידועים דברי הצדיקים שאומרים שנח היה "צדיק במעיל 
פרווה", זאת אומרת, היה צדיק לעצמו, מכונס וסגור בתוך 
עצמו ומנותק מהחברה, ולעומת זאת אברהם אבינו היה 
כל הזמן עסוק באחרים, להשפיע, לפרסם, לגייר ולקרב. 
זה אחד הדברים הבולטים ביותר בתורה ובחז"ל בדמותו 
של אברהם אבינו, שלא היה רק ראש למאמינים, אלא גם 
עושה נפשות בכל מקום, הוא ושרה אשתו. בכל מקום היה 
קורא בשם ה', מכניס אורחים לקרבם תחת כנפי השכינה, 
ודואג שגם זרעו ימשיכו בדרכו "כי ידעתיו למען אשר יצווה 
את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'" וכו', כל עניינו היה 
רק להאיר ולקרב ולשנות את העולם. וה' חנן אותי לעיין 
בנקודה זו ולפתח אותה.
אמנם גם נח דיבר עם בני האדם והזהיר אותם מכך שיבוא 
מבול, אבל הוא לא הלך והתאמץ לשם כך. הוא ישב בחצר 
ביתו ובנה תיבה, מי שבא אליו ושאל מה זה ועל מה זה, נח 
הזהיר אותו מפני הסכנה הצפויה בתקווה שיחזור בתשובה 
וישנה את מעשיו מתוך יראה מהמבול, ואילו אברהם אבינו, 
הלך ממקום למקום, והאהיב שם שמים על הבריות, שיזכו 
להתקרב לאמונה מתוך הבנה ואהבה. 
גם ההבדל הגדול שבין אברהם לנח שמובא בחז"ל וברש"י 
על פסוק זה – השורש שלו הוא בעניין הקירוב וההפצה. וכך 
מביא רש"י את דברי המדרש על המילים "את האלוקים 
התהלך נח", אומר רש"י: "ובאברהם הוא אומר 'אשר 
התהלכתי לפניו'. נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם 
היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו". זאת אומרת, שלאברהם 
אבינו היה יותר כוח של צדקות מאשר לנח, שהיה כל הזמן 
צריך עזרה ושמירה. אך עדיין קשה מדוע זה כך? ומסביר 
השפתי חכמים על המקום, שזה קשור לאותה הנקודה, 
שנח היה חלש ולכן ברח מבני דורו כי פחד מהשפעתם 
הרעה ולא יכול היה להשפיע עליהם, אבל אברהם היה 
חזק ולכן יכול היה להתווכח עם הרשעים ולגיירם ולא פחד 
משום השפעה רעה.
וצריכים להבין את העומק שבעניין, שהרי נח לכאורה היה 
צודק, כל אנשי דורו הם רשעים ומושחתים, והוא לכאורה 
צדק בשיקול דעתו שכדאי יותר להתרחק מהם ולהתבודד, 
וכי עדיף שיושפע מהם וייגרר אחר מעשיהם הרעים? ועוד 
קשה על דברי רש"י, שאומר שאברהם היה מתחזק מעצמו, 
וכי אברהם לא היה צריך את עזרתו של בורא עולם חלילה? 
מה הכוונה שהוא היה 'מתחזק מאליו'? אלא לומדים מכאן 
יסוד חשוב ביותר בקירוב. שמי שכל עניינו הוא רק להסתגר 
ולהישמר, נמצא בפחד וסכנה מתמדת ותמיד יכול ליפול, 
אבל מי שכל הזמן נמצא במגמה של השפעה ונתינה אין 
לו מה לחשוש מכלום, הוא מקבל כוחות נפלאים ושמירה 
נפלאה משמים, והוא מוגן מההשפעות הרעות הרבה 
יותר מזה, שנמצא סגור ומסוגר ובורח מהעולם. כי מי 
שנותן ומשפיע לאחרים מקבל כוחות נפלאים מעל ומעבר 
לכוחותיו.
אם נעמיק יותר בעניין זה נבין את השורש העמוק של הכול. 
כל צדיק וצדיק זכה למדרגתו כפי מה שזכה להבין מהו רצון 
ה' ולעשות את רצון ה'. נח הבין מה רצון ה' ממנו, ולכן טרח 
לשמור על עצמו תמיד מכל השפעה רעה, אבל אברהם 
אבינו הבין מה רצון ה' מכל הבריאה כולה, הוא הבין שה' 
רוצה שתתגלה מלכותו ויתפרסם שמו בכל העולם כולו, 
שיהיה גילוי כבוד מלכותו בשלמות בעולם. לכן חשב בליבו 
וכי מה זה יעזור שאהיה צדיק תמים בשלמות, כאשר כל 
בני העולם שרויים בחושך נורא, וכי זה נחת הרוח של ה' 
יתברך? לכן הבין שרצון ה' ממנו הוא לעמול יומם ולילה, לא 
לנוח ולא לשקוט עד אשר יעשה כל שביכולתו לפרסם את 
שמו של ה' יתברך ולקרב רחוקים לשמו. ומי שחי ומבין את 
ההבדל הזה, מבין מהו ההבדל המהותי ביותר שבין אברהם 
לנח, ומבין מה הניע את אברהם אבינו לכל המסירות נפש 
הבלתי פוסקת שלו, ומבין מהו הדבר הגדול ביותר שאפשר 
לעשות כאן בעולם הזה.
וזה גם מה שהשפיע על היחס של נח לדורו ועל היחס 
של אברהם לדורו. נח ראה את דורו, דור בשפל המדרגה 
המוסרית, גזל, רצח וניאוף, ובוודאי הבין שרצון ה' שהעולם 
לא יתקיים כך, כי זה לא עולם, זה גיהינום ואנדרלמוסיה, 
אבל אברהם אבינו הבין שזה לא רצון ה' האמתי, כי מה 
הגדולה האמתית של בורא העולם – להרוג את הרשעים 
או שהרשעים יחזרו בתשובה ויכירו אותו ויאמינו בו? 
בוודאי הגדולה של הבורא ברוך הוא היא שהרשעים יחזרו 
בתשובה, וכתוב בזהר הקדוש שכמה שהאדם יותר נמוך 
ויותר גרוע ויותר רשע – כשהוא מודה במלכות ה' וחוזר 
בתשובה אז מתגלה כבוד ה' בעולם יותר, לכן התפלל 
אברהם אבינו גם על אנשי סדום, בוודאי אברהם לא רצה 
שהרשע ימשיך, אלא רצה להשפיע עליהם ולקרבם לשכל 
ולדעת, וידע שבכוח הקירוב ניתן להגיע לגילוי כבוד ה' יותר 
מאשר על ידי שה' יהפוך את סדום, ולכן זה רצון ה' האמתי. 
ואומר הזהר הקדוש שנח טעה, כי הזהר אומר שאם משה 
רבנו היה בדור המבול לא היה יורד מבול, ולכאורה, למה 
לא? הרי באמת העולם לא היה יכול להמשיך ולהתקיים כפי 
המצב שהיה אז, אלא שמשה רבנו השיג בשלמות שרצון 
ה' יתברך הוא שיתגלה כבוד מלכותו מתוך הרשעים ומתוך 
כל הפגמים, ולמשה רבנו היה את הכוח להחזיר את כולם 
בתשובה וללמד אותם את דרך ה', לכן היה עומד בתפילה 
ומבקש מה' יתברך שיתגלה כבוד מלכותו בדרך של הפצת 
הדעת ולא בדרך של עונשים וצרות. וזו הטעות של נח, שלא 
הבין שהמבול היה בלית ברירה, אבל רצון ה' האמתי היה 
שהרשעים יחזרו בתשובה, וה' רמז זאת לנח בכך שאמר 
לו לבנות תיבה מאה ועשרים שנה, כדי שיבין שהמטרה 
העיקרית היא להשפיע על הדור ולא להסתגר בתוך תיבה, 
אבל נח לא הבין זאת ולא ידע להשפיע על הדור, כי לא הבין 
את אמיתת רצונו של ה' יתברך, ולכן נקרא לאחר המבול 
"רעיא שטיא" רועה ומנהיג שוטה, שלא זכה להבין את 
כוונת ה' יתברך, ולכן המבול נקרא על שמו כמו שכתוב 
בנביא "מי נח", ובגלל טעות זו לא היה יכול לצאת ממנו עם 
ישראל, שהוא עם ה' המפרסם את כבוד ה' בעולם.
לכן גם עכשיו הנחת רוח האמתי של ה' יתברך הוא שלא 
תהיינה מלחמות ולא תהיינה מגיפות ולא תהיינה צרות, 
לא פחדים ולא מחלות ולא ארגוני טרור, שלא יכירו את ה' 
מתוך יראה ומתוך חימה שפוכה, אלא יקבלו עול מלכותו 
באהבה וברצון, שכל אחד יעסוק בהפצה ויראה להאהיב 
שם שמים, שכל אחד יבין שזה רצון ה' וייתן את לבו 
להרבות כבוד שמים. צריך שכל אחד ואחת מעם ישראל 
יהיה אכפת לו, שיקום וילך ויסתובב, וגם אם אתה לא יודע 
לדבר יש היום דיסקים וספרים ואתה צריך רק להפיץ. היום 
יותר קל מאי פעם.
קודם כול תדע: רצון ה' הוא שתעסוק בהפצה! זה הנחת 
רוח האמתי של ה', זה קירוב הגאולה הגדול ביותר, כי כל 
הגאולה זה רק הדעת של האמונה, וזה מה שהכי מגן על 
העולם מכל הצרות והפגעים, כי כל מה שה' מביא צער 
ובהלה לעולם זה רק בלית ברירה, כי "בכל צרתם לו צר" 
כביכול, ואפילו כשצר לאומות העולם ה' יתברך מצטער, ולכן 
אסר על המלאכים לומר שירה כטבעו המצרים האכזרים 
והרשעים בים. אבל מלבד זאת, כל מי שעוסק בהפצה מרוויח 
רווחים עצומים בעולם הזה ובעולם הבא, כי הוא בוודאי יהיה 
שמור מכל הרוחות הזרות הנושבות בדור, כמו אברהם, והוא 
יקבל כוחות משמים להתהלך מאליו, וגם ייפתח לו שפע 
עצום בכל התחומים, כמו אברהם אבינו שה' ברך אותו בכול, 
ובוודאי בעולם הבא לא יהיה סוף לזכויות שלו כי אין צדקה 
וחסד בעולם כמו ההפצה. 
אחד מצדיקי דורנו כשהיה בחור צעיר היה אצל אחד מצדיקי 
הדור הקודם, ואותו צדיק שאל אותו מהן תכניותיו לעתיד, 
השיב לו הבחור הצעיר, שהוא שואף לגדול בתורה ולסיים 
את הש"ס ולהגיע להוראה וכו' אמר לו אותו הצדיק: "עסוק 
בקירוב רחוקים. דע לך, אין מעלה בעולם כמו לקרב רחוקים, 
אם תצליח להחזיר בתשובה אדם אחד, זה חשוב בשמים 
הרבה יותר מאשר שתסיים את כל הש"ס בבלי וירושלמי, כל 
הפוסקים וכל הזוהר וכתבי האריז"ל וכו' ". אפילו אם תחזיר 
בתשובה אדם אחד!
בשנה זו, שנת תשע"ה לא קוראים את פרשת וילך, שבה 
כתוב "ואנוכי הסתר אסתיר פני", מכיוון שקראנו את וילך 
לפני ראש השנה, ואילו בשנה הבאה נקרא את וילך בשבת 
שובה לאחר ראש השנה, וזה סימן טוב לעם ישראל, "סימנא 
מילתא" שבשנה זו לא תהיה שום הסתרה, וכבוד ה' יתגדל 
ויתעלה וכל בני בשר יקראו בשמך יכירו ויידעו כל יושבי תבל 
וכו', לכן שנה זו מסוגלת להפצה ולקירוב ולפרסום שמו של 
ה' בעולם. 
לכן העיקר הוא, שהדברים האלה הכתובים פה לא יישארו 
בגדר "רעיון יפה לשולחן שבת", אלא שכל אחד יתעורר 
באמת לקחת את הדברים הלכה למעשה, שבכל יום יום 
יישאל את עצמו: מה עשיתי היום בשביל שעוד יהודי יתקרב 
לה'? מה עשיתי היום בשביל שעוד יהודי יכיר את הבורא? 
נתחזק כולנו לא להסתגר בחדרי חדרים ולהשאיר את האור 
הנפלא והמתוק של היהדות בין כתלי הבית, אלא נלך כולנו 
בדרכי אבינו הראשון, "אברהם אוהבי", לעסוק בהפצה 
ולהאהיב שם שמים על הבריות, וניקח חלק בהמלכת הבורא 
ברוך הוא בעולמו