סיפורים לפרשה _ נח
נכתב על ידי DL2000, 23/10/2014
"ככל אשר ציוה אותו אלוקים כן עשה"
פירש רש"י ז"ל: "ויעש נח – זה בנין התיבה". ולהלן הוא אומר
(ז, ה): "ויעש נח ככל אשר ציוהו ה'". ופירש רש"י שם: "ויעש
נח – זה ביאתו לתיבה" ע"כ.
יש להתבונן בהדגשת הכתוב פעמיים, שנח בנה את התיבה
ועשאה כאשר ציוה אותו ה', ושוב נכנס לתוכה כאשר ציוה ה'.
ברם, דבר טבעי ופשוט בטבע האדם, שכשיזהירוהו מפני סכנה
גדולה המתרגשת ובאה לעולם, מיד יברח להציל את חייו, וכל
אשר לאיש יתן בעד נפשו! (איוב ב, ד).
והנה מעיד הקב"ה בורא עולם ומנהיגו, ומתרה בבירור באוזני
נח על המבול הגדול המתקרב ובא לבלות ולבלבל את הכל,
ולהחריב העולם! ושפתח מילוט ההצלה היחיד מאותו מבול
נורא, הוא בבנין התיבה! – הרי על פי הטבע לא יתכן שלא
יחשוב נח בכל אותם מאה ועשרים שנה של בנין התיבה, על
הצלת חייו וחיי משפחתו, ושבונה תיבה זו לסיבת ההצלה.
על כך מדגיש הכתוב להדיא בסיבת בנין התיבה: "ויעש נח ככל
אשר ציוה אותו אלקים!", הטעם היחיד שבשבילו עשה נח את
התיבה, היא במחשבה אחת יחידית, שכולה מחשבת לשמה! –
"כאשר ציוה אותו אלקים!", ולא חשב כלום על תוצאת ההצלה
הטבעית.
ויתרה מזו, כל עצם כניסתו אל התיבה מפני מי המבול,
כאשר כבר רואה הוא לנגד עיניו את המבול ניתך ארצה בעוז
ותעצומות לשחת כל בשר, וכבר החל הנגף. – גם אז אינו בורח
אל התיבה בשביל ההצלה הטבעית, או מחמת פחד הטבעי
של הגוף, כי אם לסיבה אחת יחידה, הממלאת את כל ישותו
וכל מחשבותיו ורצונותיו כולם! – והיא אותה סיבה שתורתנו
הקדושה, תורת אמת, מעידה בו: "ויעש נח ככל אשר ציוהו
ה'!", ותו לא מידי!
כך דרכם של צדיקים קדושי עליון, העובדים העובדים את השי"ת
במסירת חלבם ודמם גופם ונפשם בכל עת תמיד לרצון
שמים. –שממילא בטל טבע גופם הגשמי,ואין בהם שום
פעולה והרהור טבעי מצד הגוף.כי אם תכלית אחת בלבד לנגד
עיניהם תמיד,בכל מחשבה דיבור ומעשה: "ככל אשר ציוה
אותו אלקים כן עשה!".
[מתוך 'נסיעה למירון' ת"ו עם חבורת 'משכנות הרועים' – קלטת 23]
• ~ • ~ •
הרה"ג רבי משה מרדכי שולזינג שולזינגר זצ"ל מבני ברק, עלה פעם
לירושלים עיר הקודש כדי להיוועץ ולשאול ברבו, מרן הגרי"ז
מבריסק זצוק"ל.
בהגיעו לביתו נאוה קודש נעמד להמתין בפרוזדור הכניסה
לבית, עד שיתפנה הרב ויוכל להתקבל בקודש פנימה. יחד עמו
המתין אותה שעה בפרוזדור אחד מגדולי רבני ירושלים זצ"ל,
שנצרך אף הוא להידבר עם הצדיק.
והנה בעודם עומדים וממתינים, נפתחה פתאום דלת חדרו של
הרב, ותיכף נראתה דמות הדרו יוצא מחדרו בהשקט במתינותו
הידועה, וניגש ברצינות יראתו הגדולה אל אחד הארונות
שבחדר השני, שם פתח את אחת המגירות שלף מתוכה איזה
נייר/מסמך שהוזקק לו. ושוב חזרופסע טהור לב אל תוך חדרו
והתיישב אל שולחנו, כשבכל העת נסוכה על פניו ארשת של
'יראה עילאה' מיוחדת.
לאחר שפנה הבריסקער רב לחדרו, לחש הרב הירושלמי
באוזניו של רבי משה מרדכי, כשכולו אחוז התרגשות
והתפעמות: "האסט געזעהין וואס דא טוצאך?" [האם ראית
מה שהולך כאן?].
'יֶ א'! [כן] – ענה ר' משה מרדכי ביבושת – וכי מה יש לראות
כאן? הרב קם, יצא לרגע מן החדר, שלף משהו מהמגרה וחזר
לחדרו, וזה הכל!...
חייך אותו רב פיקח ואמר: "דו האסט ניט געזעהין!" [לא
ראית!] – כשהשולחן ערוך אמר לקום ממקומו הוא קם!
כשהשולחן ערוך אמר לצאת מן החדר הוא יצא! כשהשולחן
ערוך אמר להוציא החפץ מן הארון הוא הוציא! כשהשולחן
ערוך אמר לחזור ולהתיישב הוא התיישב!
לא התבוננת! לא הסתכלת! באיזה דחילו ורחימו הוא מבצע כל
דבר! כאשר בכל פעולה שעושה, השולחן ערוךנר לרגליו, והוא
שמורה לו לעשות כן!!!
"ככל אשר ציוה אותו אלקים כן עשה!".
[פרטית, כ"ה כסליו תשע"ב]
• ~ • ~ •
הרב הקדוש רבי יהושע מבעלזא זצוק"ל היה מגדולי הלוחמים
בדורו כנגדתנועותההשכלהשל המשכילים הכופרים למיניהם,
אשר הרסו וחיבלו בכרם ה' צבאות. ובעיקר סחפו אחריהם
את ליבות בחורי ישראל צעירי צאן קדשים, שבתמימותם
לא הכירו רעת מזימתם בכל דבר. והלכו שבי אחר פיתויי
חלקלקות לשונם ושקריהם, שנראה כאילו רצונם להטיב את
מעמדם של ישראל בעולם, בביסוס מצב הפרנסה וכיוצא, על
ידי שיתדמו קצת אל הגויים ויתחברו עמהם... והסתירו זדון
ליבם ותכליתם, לעקור לגמרי תורת ישראל וקדושת ישראל,
עפרא לפומייהו.
הרבי הקדוש היה יוצא חוצץ כנגדם בכל עת תמיד, ומגלה
את פרצופם האמתי בעוז. בכל פעולה שניסו לפעול ולהפעיל
בישראל היה מתייצב תיכף כנגדם בפרץ, ואוסר להשתתף
עמהם בכלום, לא בטוב ולא במוטב!
כראות ראשי ההשכלה והציונות את גודל נחישותו במלחמתו
עמהם, שלחו משלחת של כמה מראשי תנועתם, שינסו לרכך
מעט את התנגדותו הגדולה כנגדם.
כשהגיעה אותה משלחת לבעלז, החלו לבכות על נפשם
[בדמעות תנין...] עלשמחרימים ומנדים ציבורגדול בישראל!...
[באותה עת עדיין לא פרקו עול תורה בריש גלי, והיו נראים
כלפי חוץ כשאר החרדים, באים לביהכ"נ ומניחים תפילין וכו'].
טענתם היתה שבמלחמה העיקשת כנגדם, כשהם מוחרמים
תמיד לגמרי, וכביכול מופקעים מעם ישראל. נמצא בתוצאה
שיהודים רבים וחלשים ברחבי העולם, שכל קישורם ליהדות
הוא דרך תנועתם יוחרמו. ואם יוציאו אותם מכלל ישראל, הרי
יפרקו עול לגמרי, וייהפכו כגויים גמורים, רחמנא ליצלן.
"ומה אפוא יכולני לעשות למענכם? – שאל הרבי הקדוש –
כאשר אינכם נשמעים כלום לדעת תורה, ומנסים כל העת
לחבל בכרם ה', ולהוציא את התורה מישראל!".
'אולי' – ענו חברי המשלחת וביקשו על נפשם – אולי ניתן בכל
זאת לבוא לקראתנו בדבר אחד או שניים, שאינו חשוב כל כך
ביהדות... (עפ"ל), ולוותר על איזה מנהג עתיק שאינו מן הדין...
– ובכךנוכל לכל הפחות להציג איזה שהוא 'הישג' בפני העולם,
שהסכימו עמנו גדולי הדור לבטל מעט מן המנהגים הישנים,
ולהתחדש מעט ברוח הזמן... להיות 'ככל הגויים בית ישראל'
רחמנא לישזבן.
הסביר להם הרבי בתקיפות שאין ולא יתכן 'דבר שאינו חשוב'
ביהדות! ובבלתי אפשרי בשום אופן, לבטל חלילה מנהג אף
הקטן ביותר שבישראל, כי מנהג ישראל דין!
אך חברי המשלחת התעקשו והפצירו מאוד לבוא לקראתם
באיזה ויתור, ולו הקטן ביותר, והתחננו מאוד על נפשם,
שבכך יוכלו להציג לראווה את הצלחת ביקורם בבעלז!
הרבי הקדוש התהרהר עמוקות, ולפתע ניעור ממחשבותיו,
התחייך קלות ואמר, מצאתי אולי עצה בעבורכם!
הנה בנטילת הציפורניים, כבר אמרו חכמינו ז"ל (מועד
קטן יח.): "הקוברן צדיק, שורפן חסיד, זורקן רשע". ומנהג
חסידים מקדמת דנא, לגרד מטבלת העץ של השולחן
מתחתיו שלשה גזירים קטנים, ובהן לשרוף את הציפורניים,
וכן מקובל בידינו. [משמרת שלום סי' כד אות ח, ליקוטי צבי
עמו' לח, תוספות שבת או"ח סי' ר"ס סק"ב] – ובכן אולי בזה
המנהג נוכל לבוא במשהו לקראתכם, כלפי אותם חסידים
השורפים ציפורניהם בשלושת גזירי עץ, שנקל עליהם מעט
להסתפק אף בשני גזרי עצים!... – אך צריך אני להתבונן
בדבר, ולצלול בעמקי טעם מנהג ישראל קודש זה, ואם ניתן
להקל בזה. על כן הניחו נא לי להתבונן בדבר וחיזרו הנה
בעוד כמה ימים, ואתן תשובתי בדבר.
המשכילים יצאו מבית הרב בשמחה, שסוף סוף נמצא אולי
איזה פתח קטן כדי סדק דק עבורם, לחדור אל תוככי כרם
ישראל פנימה. – אך לא זמן רב ארכה שמחתם, כי תיכף
למחרת עם שחר ציווה הרבי לקרוא אליו בדחיפות את חברי
משלחת המשכילים. ותיכף בהיכנסם החל בוכה בדמעות
שליש, באומרו:
"כל הלילה לא היתה לי מנוחה ממה שדיברתי עמכם זה
אתמול, שצריך לבדוק בטעמי המנהג אולי ניתן להקל בו.
– אך שוב נתתי אל לבי, שאם כך היה נוהג אבי הקדוש
זצוק"ל, וכך מקובל בידם של ישראל מפי כמה צדיקים,
לשרוף בשלושה גזירים דייקא. הרי שעלינו להחזיק באותה
צורה בדיוק כפי שקבלנו מנהג אבותינו בידינו, ולא יתכן
בסברות וחקירות טעמי הדין או המנהג, לשנות ממנו אף
כמלוא נימא!
לפיכך לא אתן ולא אניח בשום אופן, לבטל אף לא 'קוצו של
יוד' מסדר מנהגם של ישראל קדושים! ולא תהיה לכם שום
תחילת דריסת רגל, אף לא במשהו שבמשהו, בדת ישראל
קודש, או במנהג קטן ביותר!!!". [עיין ספר מנהג ישראל
תורה, סי' ר"ס אות ד].
"ככל אשר ציוה אותו אלקים כן עשה!".
[ומן הראוי לציין בזה מ"ש המקובלי המקובלים, שבשריפת
הציפורניים מכלים ומבערים מן העולם את רשעי ישראל
והלצים, העומדים כקוצים ודרדרים לישראל. שהם כדוגמת
מותרות הציפורניים לגוף, ששולטים בהם כוחות הטומאה
והסטרא אחרא כנודע.
כמ"ש בספר דרשות ר"י אבן שועיב [תלמיד הרשב"א] זצ"ל
(פרשת אמור), וזל"ק: "יש כת אחרת בעם, והם מעט מזעיר
לא ניתן לחשבון, והיא כת הלצים שאינן עוסקין ביישוב
העולם, ואין צריך לומר שאינן בתורה ובמצוות, והם יושבי
קרנות בעלי לשון הרע, ואינן ראויין לעלות במניין. – אדרבה
מצוה לאבדם מן העולם, והם כנגד השער והציפורניים
שהם מותרות בגוף. ולכן באה מצות ציפורניים בדברי חז"ל
זורקן רשע שורפן חסיד קוברן צדיק, רמז לזו הכת הארורה
שמניחין חיי העולם הבא והעולם הזה. ועל כן המניחן וזורקן
בין האחרים רשע, והשורפן חסיד שמאבדן שלא ישאר מהם
זכר, כמו שכתוב (ש"ב כג, ו) 'ובליעל כקוץ מונד כלהם כי
לא ביד יקחו', וכתיב (שם ז) 'ואיש כי יגע בהם ימלא ברזל
ועץ חנית ובאש ישרוף ישרפו בשבת'. והקוברן, שגוער בהם
ומסתירן בבית האסורים ובמקום שלא יראו, צדיק" עכל"ק].
• ~ • ~ •
עוד סיפר לי אחד מגדולי הרבנים שליט"א, רב אב"ד עיר
חשובה בארץ הקודש יצ"ו:
פעם התארח בביתי לכבוד שבת קודש, הרבי הקדוש
הזקן מרימניץ זצוק"ל. בערב שבת אחר שסיים ליטול את
ציפורניו ביקש סכין להשחזה [כמנהג הצדיקים בעש"ק,
ע"פ רזי תורת הסוד, כידוע לי"ח], ומשהושחז היטב שאלני
מהיכן ניתן לקלוף גזרי עצים זעירים, והראיתי לו בדלת העץ
של הסלון, וניגש עם כסאו והתיישב בשלוותו וחתך בעצמו
שלשה גזירים קטנים, ועליהם שרף את ציפורניו! כאשר היה
מקפיד תמיד לשמור ולקיים כל דבר בתמימות ובשלמות!
"ככל אשר ציוה אותו אלקים כן עשה!".
[פרטית, ראש חודש אלול תשע"א]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
