וע"י האכילה בא לו תאות השינה וכמו שמבואר במשנה

(יומא יח.) שהמאכל מביא לידי שינה [נראהשכוונת רבנו

שזה מרומז בתיבת תשבע נפשי שהשינה יש בה פחות

הנאת הגוף מאכילה], ואז קודם שאישן שפתי רננות יהלל

פיכמו שכתב בשל"ה דאף ביום קודם השינה צריךלומר

ויהי נועם.

עוד יש לפרש דתשבע נפשי הכוונה בענין לימוד התורה

שאף כששבע מדברי תורה עד שגורם לושחוטפתו שינה

כמו מי שאוכל חלב ודשן [היות והתורה מתשת כוחו] 

גם כן צריך שיהיה שפתי רננות יהלל פי וכמו שמבואר

בגמרא (ברכות ה.) דאף תלמיד חכם שהתורה מגנת עליו

צריךלומר קודם השינה פסוקי דרחמי.

והואיל שמי שלומד קודם שכבו על מטתו בלילה מועיל

לו לזכרון לכן אמר הכתוב אם זכרתיך על יצועי היינו

שאלמוד על מטתי באשמורת אהגה בך דהנה האדם

צריך בתחילה לחזור על לימודו הרבה פעמים ורק אחר

כך להגות בו להבין דבר מתוך דבר ולחדש בו בו איזה

חידוש וכמו שאמרו חז"ל (שבת סג.) ליגרוס איניש והדר

ליסבר, אכן כאן שלמד קודם שכבו על מטתו שמסוגל

ומועיל לו לזכרון אם כן כשיקום בבוקר באשמורת לא

יצטרך שוב לחזור שהרי לימודו כבר מתקיים בידו מפני

מה שלמד בלילה, ויוכל מיד להתחיל להגות בה ולהבין

בה דבר מתוך דבר.

('זרע שמשון' פרשת בראשית אות י)

ללומדים הנכבדים הי"ו: מומלץ מאד לעיין וללמוד

בתוך הספר הקדוש אשר בודאי כתבו ולשונו של צדיק

מחכימות ביותר, ולא להסתמך על העורכים בלבד, כי

אין אנו מעלים על קצה דעתנו לכתוב אפילו פשט דבריו

הקדושים אלא טעימה בלבד, ובפרט שברוב המקומות

רבינו מרחיב את הדברים בביאורים נפלאים ומתוקים עם

ראיות מיוחדות מחז"ל וספרים קדמונים בכל מקצועות

התורה, ואנו לא באנו אלא להיות כמראה מקום לחידושיו

בקצרה, ולסייע במקצת למתקשים בהבנת דבריו.

כמו כן העירונו רבים וטובים שמן הראוי להזכיר את שמו

של רבנו –רבי שמשון חיים בן רבי נחמן מיכאל- קודם

הלימוד, כדי שיהיה שמו לזכרון ויתקיים בו מאמר חז"ל

כל האומר שמועה בשמו שפתותיו דובבות בקבר.