"ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה” (יב,א-ב) 'א"ר שמעון בן לקיש "ואעשך לגוי גדול" זהו שאומרים אלקי אברהם, "ואברכך" זהו שאומרים אלקי יצחק, "ואגדלה שמך" זהו שאומרים אלקי יעקב, יכול יהו חותמין בכולן? ת"ל "והיה ברכה" בך חותמין ואין חותמין בכולן' (פסחים קיז,ב). הדרשה הזו בגמ' לכאורה תמוה ולא מובנת, כיצד דרשו זאת הרי זה ברכה לאברהם, אז מה הקשר לשאר האבות, ולהזכרתם בתפילה?- והנה נאמר בר"ה (טז,ב) 'וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין דינו של אדם... וי"א אף שינוי מקום דכתיב "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" והדר "ואעשך לגוי גדול". ואידך, ההוא זכותא דא"י הוא דאהניא ליה' יוצא שא"י היא המקור לכל הברכות שה' מברך את אברהם, ומדוע? מה הזכות המיוחדת של א"י? רש"י מפרש על "לך לך- להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שהודיע טבעך בעולם' (א') ולכאורה לא מובן, אם רש"י בא לומר שהברכות יחולו דווקא בא"י, אז היה צריך להזכיר גם ממון, מדוע הזכיר רק 2 מתוך 3 הברכות? ואם משום שהיה להם כבר ממון ולכן אין יחוד של תוספת ממון בא"י, אלא הברכה היא רק שלא יתמעט הממון, הרי לכאורה כיון שכל הברכות באו יחד משמע שכולם שוים, שבא"י יגדל בדברים אלו. ועוד שאברהם ושרה גיירו בחרן (סנהדרין צט,ב) כך שיצא שמם בעולם ובכ"ז בא"י יצא שמם יותר, אז כך נאמר גם בממון?- אמנם אפשר שכאן רש"י פרש ע"פ הפשט של הפס' “ואת הנפש אשר עשו בחרן" (יב,ה) פרושו 'ופשוטו של מקרא- עבדים ושפחות שקנו להם' (רש"י) מימלא מובן שהיו עשירים ומימלא אין תוספת מיוחדת בא"י. אולם ניראה יותר שרש"י ודאי מפרש שבא"י יתרבה הכל (3 הברכות) כמו הפרוט בהמשך, ומה שפרש על בנים זה משום שקודם הובא "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (יא,ל) ולכן טובתך זה קשור לזה, וכן בהמשך מפורט "ואעשך לגוי גדול". ו'טבעך בעולם' זהו רוב הנאמר בהמשך מ"ואגדלה" והלאה, כך שזהו גם עיקר הטובה, ומה המיוחד בשניהם?- הבנים היה הכי חשוב לאברהם כמו שרואים כל פעם שמובטח לו זרע, ומפרט כאן שדווקא בא"י יהיה לו זרע כיון שטבעו יצא לעולם, בא"י טבעו האמיתי חל. לכן מובן שניקרע גזר דין, כיון שאין להשוות אדם מושלם בטבעו, למחוסר, ולכן מה שנידון בחסרונו לא חל כשנישלם בא"י הקדושה שבו הוא בשלמות (ואולי גם לי"א שינוי מקום יכול לפעמים לגרום שיגיע למקום שהוא שלם יותר). מימלא כיון שא"י זהו מקור הברכות וקשרנו לקדושה, מובן שלכן כאן מרומז במה לפתוח את תפילת 18, שמתקשרים לה', שזה דרך א"י, שלכן מכוונים לקה"ק שהיא שיאה של א"י (ובחו"ל לא"י), והיסוד של קשרנו זה, זה דרך האבות שלהם הובטחה הארץ, ולכן יש כאן רמז לאבות, ונאמר לאברהם ולכן הוא המרכזי, שלכן חותמים דווקא בו, שהוא הצינור המרכזי לכל זה. “ואעשך לגוי גדול" זה פריה ורביה, שאצל אברהם זה הכי מודגש שרצה בן, ולכן זהו 'אלקי אברהם'. “ואברכך" 'בממון' (רש"י) שהוא הצד החומרי שמתחבר לאדם, ולכן עיקרו ביצחק שלא יצא מא"י, שבא"י הגשמי קדוש, ולכן זהו 'אלקי יצחק' (ולכן כשבאו להשיאו עם רבקה זה בא עם ממון שנתן אליעזר , שכשבא להיות שלם, בנישואין, מתגלה מעלת שלמותו). “ואגדלה שמך" זהו שם בעולם, שאצל יעקב זה בא לשיאו, שבמצרים שהיתה השולטת בעולם הוא נעשה לחשוב ביותר בזמן יוסף,כך שהברכה לאברהם מתגלת בשיאה אצלם בדברים אלו, ולכן בתפילה קבעו את הנוסח ע"פ הקשרם לפס'.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ