כירה

כירה עשויה כקדרה ויש בה מקום שפיתת שתי קדרות.

משנה ( לו :) כירה שהסיקוה בקש או גבבה נותנין עליה תבשיל, בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר.

גמ': איבעיא לן -האי לא יתן = לא יחזיר אבל להשהות משהינן בלא גרוף (כחנניה) או להשהות תנן ולכן לא ישהה עד שיגרוף וכ"ש שלא יחזיר עד שיגרוף ( המחלוקת האם מותר להשהות בלא גרוף וקטום, אבל לכו"ע אסור להחזיר על כירה שאינה גרופה וקטומה).

רי"ף, רמב"ם, רבי יהודה ברצלוני (ספר העיתים), רמב"ן – לא ישהה תנן ולכן אסור להחזיר ( פסקו כרבי יצחק בר נחמני אמר רב הושעיה ורבה בב"ח א"ר יוחנן) שמותר להשהות אם הכירה גרופה או קטומה וכאשר בשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו . במצטמק ורע לו מותר להשהות בלא גרוף וקטום.

רש"י, רבינו האיי, תוס', רבינו חננאל, רשב"א , סמ"ג, סמ"ק, תרומה, הגהות מימוניות, מרדכי, אור זרוע – להחזיר תנן.

ר"ן בשם הרז"ה – פסק להחזיר תנן , הני מילי בתבשיל שמצטמק ורע לו .

רא"ש – להחזיר תנן, בשביל שרבו הדעות בהאי פסקא וישראל אדוקים במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם במנהג שנהגו ע"פ הפוסקים כחנניה.

הבית יוסף כתב שמה שנוהגים כשיטת רש"י וסיעתו, יפה עושים, ואי נמי שכל המחלוקת היא במשהה לצורך הלילה, אבל לצורך היום מותר אפילו בלי גרוף וקטום.

השו"ע פסקו בסתם כמו הרי"ף והרמב"ם, וכיש אומרים כרש"י וסיעתו. הרמ"א כתב נהגו להקל כסברה אחרונה ( כרא"ש).

ילקוט יוסף ס' א' – פסק כהי"א להחזיר תנן, למרות הכלל של סתם וי"א הלכה כסתם. מכיוון שהרי"ף והרמב"ם פסקו להשהות תנן ואילו מעל 20 ראשונים פסקו להקל כלהשהות תנן. וכן מכיוון שבספר מנחת כהן ( משמרת השבת פרק ה' שער ה') כתב שמרן חזר בו בסימן רנד ס'ד . אבל ניתן לדחות ראיה זו ולכן יש להחמיר שלא להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה. הספרדים הנוהגים היתר מסתמכים על מנחת כהן ואין לגעור בהם, בדומה לראש לעי"ל

בשיל שפיר דמי, לא בשיל אסור

רש"י – כאשר הגיע למאכל בן דורסאי נקרא בשיל.

רי"ף וסיעתו- אפילו הגיע למאכל בן דורסאי ומצטמק ויפה לו נקרא בשיל ולא בשיל ואסור. הגיע למאכל בן דורסאי ומצטמק ורע לו נקרא בשיל.

חתיכה חיה בכירה

בית יוסף – כאשר לא התחיל להתבשל כלל ( חתיכה חיה) לדברי הכול מותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, וכן אם נתן לתוך הקדרה איבר חי הרי הוא כאילו כל התבשיל חי ומותר להשהות. לפי הרמב"ם מותר לשים ירק בכדי להחשיב את תבשיל לחתיכה חיה . ודווקא בבישול אבל בצלי אש אסור לתת איבר חי ראה סימן רנ"ד. מי שמתיר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה מתיר גם בתנור וקופח.אבל המרדכי כתב שדווקא מתיר חתיכה חיה בתנור שחומו רב ויתבשל עד למחר, אבל בכירה דשליט בה אוירא אסור דאיכא למחיש שמא יחתה.

מגן אברהם ס"ק ב' – יש ליתן את החתיכה סמוך ממש לחשיכה כי אחרת יחשב שהתחיל הבישול בו ואסור. ובס"ק ד' – ירק לא מהני כחתיכה חיה . וכן כתב הט"ז בס"ק ב' שהראה סתירה ברמב"ם מכיוון שהרמב"ם פסק בפירושו למשנה שירק נחשב כחתיכה חיה ואילו בחיבורו פסק שרק בשר נחשב כחתיכה חיה.

גריפה

טור בשם הרמב"ם – להוציא את הגחלים לחוץ ( ראה את הטעם להלן הסבר של התנור) וכך פסק השו"ע.

רן ורז"ה – גרף את הגחלים לצד אחד נקרא גריפה. ואם גרף והוציא לחוץ מותר אף בתנור ( אין יותר ממה לחשוש).

קטימה

ר"ן בשם הירושלמי- קטם אע"פ שלא כל צורכו שרי. כלומר אין צורך לקטום עד שלא ניכר שם אש כלל.גחלים שעממו או שנתן עליה נעורת פשתן דקה קרי קטימה. הטור השמיט חידוש זה והבית יוסף כתב שאינו יודע מדוע.

תנור

רש"י – תנור מתוך שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה. משמע שאם פיחתו מהצד דינה ככירה.

רמב"ם – למה אסרו להשהות בתנור אע"פ שגרוף וקטם מפני שהגורף אינו גורף את כל האש אלא רוב האש וא"א לגרוף את כל האש עד שלא ישאר ניצוץ אחד, ומפני שהבלו חם חוששים שמא יחתה כדי לבער את הניצוצות הנשארות בתנור וזה יכול לתת הרבה חום. ולכן במצטמק ורע לו מותר להשהות.

כלבו בשם בעל ההשלמה – תנורים שלנו שפיהם מן הצד לא נפיש הבלייהו וככירה דנינן ( כמו רש"י). הכירות שלנו ( שקוראים פורנלאש שם תנורים) שמסיקין אותן מבפנים ואח"כ גורפים אותם ונותנין בהם פת מאחר שגרפו לגמרי והוא רחב במפנים יותר משפיתת קדירה דינו ככירה. וכ"כ רבינו חננאל.

טור בשם הרי"ף – תנור אפילו אם הוסק בקש וגבבה אסור אפילו לסמוך לו ואפילו גורף וקטום וכ"ש להשהות על גבו ותוכו אסור.

כופח

כופח מקום שפיתת קדירה אחת.

משנה – כופח שהסיקוה בקש או בגבבה הרי היא ככירה, בגפת או בעצים הרי היא כתנור. ולכן נפיש הבלייהו מכירה וזוטר מדתנור.

בית יוסף – מקשה על הטור שכתב שכופח שהוסק בקש וגבבה מותר ע"י גריפה וקטימה , הרי גם בלא גריפה וקטימה נמי שרי כמו כירה ? ניתן לתרץ ולעמיד את הכופח בשנה בכופח גרוף וקטום, ולכן רק כופח גרוף וקטום מותר, ובסוף דבריו כתב הבית יוסף שאין הכרח להעמיד כך את המשנה. ר"י כתב שבכירות שלנו אין הפרש בין מקום שפיתת קדרה אחת לשפיתת שתי קדרות דלא נפיש הבלייהו דזו יותר מזו. והבית יוסף מקשה עליו שאין הבדל בין זמננו לזמנם, והכופח שלנו דומה לשלהם רק עשוי טיט במקום חמר.

שכח ושהה עבר ושהה

גמ' לז: - בעי מניה מרבי חייא בר אבא שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו ? אמר ר' יהודה אמר שמואל משרבו משהין במזיד ואומרים שוכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח.

גמ' לח. – איבעי לן עבר ושיהה מאי ? ולא איפשיטא.

טור – כל דבר שאסור להשהותו בין עבר ובין שכח אסור לכולם.

רמב"ם – שכח: תבשיל שלא התבשל כל צורכו – אסור עד למוצאי שבת, תבשיל שהתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו – מותר[1]. עבר – אסור בשניהם.

הגהות אשר"י – דאסור למוצאי שבת בכדי שיעשו וכך נראה מדברי הרמב"ם.

השו"ע פסק כמו הרמב"ם.

מגן אברהם סק' יא'- שכח ושיהה בתבשיל שלא התבשל כל צורכו – אסור. למי אסור ? לפי סתימת הטור אסור לכל. ופשיטא לאסור לבני ביתו מכיוון שכמו שהתבשל בשבילו ( כך פסק המשנה ברורה בסק' לא').

דיני חזרה

משנה לו: "כירה שהסיקוה בקש או גבבא נותנין עליה תבשיל, בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. ב"ש אומרים נוטלין אבל לא מחזירין, בה"א אף מחזירין". ופרש"י הואיל וגרוף. המחלוקת האם מותר להשהות בלא גרוף וקטום, אבל לכו"ע אסור להחזיר על כירה שאינה גרופה וקטומה. המחלוקת בין ב"ש לב"ה האם מותר להחזיר על כירה גרופה וקטומה.

טור – תנאים להחזרה: כירה ( ולא תנור) רותחת, על גב הכירה, בעודה בידו, דעתו להחזיר, גרוף וקטום, תבשיל מבושל.

רותחת- אם היתרה רותחת ושהה בידו עד שהתבשיל הצטנן אסור להחזירה משום דה"ל כמבשל.

תבשיל מבושל לא מספיק כמאכל בן דורסאי.

על גבה אבל לתוכה אסור. מדברי הטור עולה כי כאשר הקדירה ממלאת את כל חלל הכירה אזי זה נקראה שיושבת בתוכה ואסור.

עודה בידו – גמ' לח. אמר חזקיה משמיה דאביי הא דאמרת עודן בידו מותר לא אמרו אלא שדעתו להחזיר אבל אין דעתו להחזיר אסור. מכלל שע"ג קרקע אע"ג שדעתו להחזיר אסור. איכא דאמרי – אמר חזקיה משמיה דאביי הא דאמרתא ע"ג קרקע אסור לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר אבל דעתו להחזיר מותר, מכלל דבעודן בידו אע"פ שאין דעתו להחזיר מותר.

הרי"ף פסק כלישנא קמא וכן פסק הר"ן והרא"ש והרמ"א. ואילו ספר התרומה התיר דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן פסק השו"ע.

השו"ע – תנאים להחזרה: כירה ( ולא תנור) גרופה וקטומה, רותחת, לא הניח על גב קרקע ועל גבה (אפילו אם אין דעתו להחזיר כמו הרמב"ם ראה מגן אברהם ס"ק כא'), מבושל כל צרכו ( לפי ס' שיח ס' ד' ומשנה ברורה ס' רנג ס"ק סא'). ובתנור אסור להחזיר אפילו אם הוא גורף וקטום וה"ה לכופח אם הסיקו בגפת ועצים .

הרמ"א מוסיף לתנאי ההחזרה של השו"ע: עודה בידו ובדעתו להחזיר ( המשנה ברורה בס"ק כו' בעת הצורך נהגו להקל). הרמ"א מקיל אם לא נצטנן לגמרי ( ראה ס' שיח ס' טו כ"כ מ"א) וכן מקיל ע"ג קרקע אם לקחו משחשיכה ( משנה ברורה ס"ק סה' וכן ברמ"א בס' ג').וכן כתב "יש אומרים שצריך בעודה בידו ודעתו להחזיר כאשר נטלו מבעוד יום ומחזיר לאחר חשיכה (כי חזרתו נראית כפעולה חדשה ולכן צריך היכר -בידו ודעתו להחזיר), אבל אם נטלו בשבת ורוצה להחזיר ניתן להקל וטוב להחמיר".

מגן אברהם סק' יט' – רותחת- נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי.

ילקוט יוסף – כל דיני החזרה שייכים בתבשיל לח, אבל בתבשיל יבש אין בישול אחר בישול למרן ( ראה ס' שיח ס' טו). ויש מקילים אף בקדרה שאינה רותחת, כל זמן שלא הניחה ע"ג קרקע אלא על שיש, ויש להם על מה שיסמכו . ועל גבי פלאטה מותר להחזיר אף אם הניחו ע"ג קרקע אין מיחזי כמבשל כי אין דרך לבשל בפלאטה.

שכח והחזיר, עבר והחזיר

הגהות אשר"י – מסתפק בהחזיר שוגג אם זה דומיה דשוגג או דילמה בהחזרה היה כבר ראוי לאכילה ואינו נהנה כל כך ושרי. הבית יוסף אומר שלמרות שעשה מעשה בידים כיון דאין שום הנאה בחזרה זו כי מצטמר ורע לו שרי.

רמ"א – אם החזיר עכו"ם בשבת דינו כשכח ושיהה . ואם החזיר ישראל בשבת דינו כעבר והשהה.

משנה ברורה סק' לה' – אם החזירו ישראל בשבת בשוגג דינו כעבר ושיהה.

להחזיר בערב שבת בכירה

תוס' והרא"ש – מדאמרינן בגמרא "אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין, מחזירין אפילו בשבת". ומדאמר אפילו בשבת, משמע דמבעוד יום נמי נחלקו ב"ה וב"ש בגרופה.ועוד מדקדק ר"ת מדאמר לא יתן עד שיגרוף, איך יגרוף או יקטום בשבת ? והוה ליה למימר "אלא אם כן גרף או קטם ( בלשון עבר) ולכן בחול נמי אסור להחזיר. וא"ת מה השיעור יהא בחזרה בערב שבת ? וי"ל דבערב שבת נמי אסור להחזיר את הקדירה אפילו רותחת משעה שאם היתה קרה לא היה יכול להרתיח מבעוד יום ( כ"כ המרדכי וסמ"ג).

אבל הר"ן דחה דברי התוס' דאפילו שאינה גרופה שרי מבע"י וכן דעת רש"י שהחידוש ש"מחזירין אפילו בשבת" של רב ששת הוא שלא רק מותר להחזיר בשבת בלילה שאז מוכח שהוא נטל והחזיר לצורך שבת אלא אפילו מותר להחזיר ביום שבת בבוקר שאז לא ניכר שזה לצורך שבת .וכ"כ הרמב"ם ( פ"ג ה"י) "כל שמותר להשהותו ע"ג האש כשנוטלין אותו בשבת אסור להחזירו למקומו" כלומר אסור דווקא בשבת אסור להחזיר ולא מבעוד יום. וכתב הבית יוסף לא נהגו  העולם להיזהר בכך. והרמ"א כתב " ויש מקילים בזה והמנהג להקל אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך".

העברה מכירה לכירה

הרמב"ם כתב שמותר להעביר מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה, אבל לא מכירה לטמונה ולא מטמונה לכירה.

רבינו ירוחם אוסר לפי הירושלמי שכתב שאם נטלה מכירה אחת אסור להחזירה לכירה אחרת דהוי כנותן על גב הכירה לכתחילה בשבת ואסור.

השו"ע השמיט דין זה. הרמ"א פסק כרמב"ם. ילקוט יוסף כתב שלפי ברכי יוסף (סימן רנג אות ג') מרן השו"ע אור לעומת זה לפי כף החיים ( שם אות מו') ובספר שולחן לחם הפנים על הלכות שבת ( שם ס' ב') פסקו שמרן השו"ע מיקל. להלכה נראה לילקוט יוסף להחמיר שלא להעביר מכירה לכירה ומ"מ המיקל יש לו על מי לסמוך.

סמיכה

כירה – כירה שהסיקוה בגפת ועצים אפילו שאינה גרופה וקטומה מותר לסמוך ( שבת לח.)

תנור – תנור שהוסק בקש וגבבה, אפילו גרוף וקטום אסור לסמוך עליו.

רמב"ם (פ"ג ה' ז') "הכופח הבלו רב מהבל הכירה ומועט מהבל התנור. לפיכך אם הסיקוה בגפת או עצים הרי הוא כתנור ואין משהין בתוכו ולא ע"ג ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו או מצטמק ויפה לו אע"פ שגרף או כסה באפר. ואם הסיקוהו בקש או גבבה הרי הוא ככירה שהוסקה בקש וגבבה ומשהין עליה ומותר לסמוך לכירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה".

הרמב"ם כתב "כל שאין מחזירין עליו, אין סומכין לו בשבת" (פ"ג ה"י) . כוונת הרמב"ם לומר שלומדים את דיני החזרה מסמיכה ולא להיפך.

כתב ה"ה בשם הרשב"א שמותר לסמוך בכופח אע"פ שהסיקוהו בגפת ועצים וגרפו אותו, ולא אסרו סמיכה בגרוף וקטום אלא בתנור בלבד ( כ"כ התוס' ד"ה תניא דכוותה דאביי – שאומר שיש שגורסים בכופח שהסיקוהו בגפת ועצים אין סומכים לו. ולכן בגרוף סומכים). הבית יוסף כתב במקום שאין היד סולדת מותר גם כנגד מדורה.

השו"ע פסק כרמב"ם בסעיף א' – כירה שאינה גרופה וקטומה מותר לסמוך, תנור שהוסק אפילו בקש וגבבה אסור לסמוך, כופח – אם הוסק בקש וגבבה דינו ככירה, אם הוסק בגפת ועצים דינו כתנור. המשנה ברורה (בס"ק כז') וה"ה גם לסמיכה.הרמך ( הובא בכסף משנה בפ"ג ה' ז' ) נשאר בצריך עיון מדוע הרמב"ם החמיר בכופח ולא פסק כאביי

סיכום

שיטת הרמב"ם ( תבשיל שלא בושל כל צרכו או מצטמק ויפה לו)

 מבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו – מותר.

* סתירה ברמב"ם בפ"ג ה' י' כתב "וכל שאין מחזירים עליו אין סומכין לו בשבת", אפשר לומר שהכלל מדבר על תנור וכופח שהם היו הנושא בסוף הלכה י'.

שיטת השו"ע ( תבשיל שלא בושל כל צרכו או מצטמק ויפה לו)

מצטמק ורע לו או חתיכה חיה - מותר

נתינת מים חמים מקומקום טמון לתוך קדירה בשבת כאשר התבשיל מצטמק

הבית יוסף העלה לאסור מהסיבות הבאות: פעמים שאין חום של יד סולדת במים (אסור משום בישול), המים מערבבים ומגיסים את הקדירה ומגיס כמבשל כאשר הוא על האש ( אפילו אם התבשיל מבושל כל צרכו – כל בו).

המשנה ברורה בס"ק פ"ד אומר שלפי הרמ"א בס' שיח ס' טו' – יש מקילין בלח שהצטנן שאין בישול אחר בישול.

ילקוט יוסף – תבשיל המונח על הפלאטה ונצטמק, אסור לתת לתוכו מים רותחים בשבת, לפי רבינו יונה באיגרת התשובה (יום ה' כלל א' סימן ג') מכיוון שלפעמים המים אינם חמים בכדי שהיד סולדת בהם ולכן לא חילקו וסרו אף במים רותחים. ועוד כאשר מערים מים רותחים פסקה רתיחתם לאלתר ודינם ככלי שני. ולכן הם יתבשלו בקדירה שהיא כלי ראשון. ולפי מרן יש בישול אחר בישול בלח.אלא יסיר הקדירה מעל הפלאטה ויניח קדירה ישנה[2] ריקנית ע"ג הפלאטה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה הריקנית ( לפי דיני החזרה).

ילקוט יוסף ס"ק יא' – ניתן להקל לתת מערב שבת תבשיל צונן שיש בו מרק ע"ג פלאטה חשמלית שאינה פועלת ובמשך השבת הפלאטה תדלק ע"י שעון שבת והתבשיל יתחמם בשבת . לפי רבי שלמה זלמן אוירבך שליט"א בספרו מאורי האש (פ"ד עמ' פא') ושו"ת הר צבי ( אורח חיים חלק א' סימן קלו) ושמירת שבת כהלכתה (חלק ט' עמ' י' ס' כו').

פנינים