אומר מדרש רבה על הפסוק בישעיה "לבית יעקב אשר פדה את אברהם" שלא ניצל אברהם מכבשן האש אלא רק בזכותו של יעקב  שיצא ממנו. שואל השפת אמת שאלה מתבקשת ביותר: וכי לא היה ראוי אברהם לבדו בזכות עצמו להיות ניצל מכבשן האש? רק בזכותו של יעקב ניצל אברהם?!

אלא שיש הבדל בין מידתם העצומה של אברהם ויצחק, ולוואי שנגיע לקרסוליהם, לבין הצד המיוחד, אותו מגלה יעקב בעולם. אברהם ניחן במידת אהבת ה'. אהבת ה' עצומה ללא גבולות עם מסירות נפש עצומה. כך גם יצחק במידת היראה העילאית שהייתה בו מסר את נפשו על המזבח בעקידה. מידות האהבה והיראה. מצד הדין היו ראויים אברהם ויצחק לכל השכר מאת הקב"ה שהרי זכו לשכר זה בדין בגלל מעשיהם. אבל מעשיהם היו במדרגות עילאיות של מסירות נפש, מקרים בהם היו אברהם ויצחק מוכנים כפשוטו למסור את הנפש על דבר ה'. על כל מסירות נפש לקבל שכר- זה מידת הדין. האם כל אחד יכול לחיות במדרגה נשגבה שכזו? אם כל אחד היה נדרש למסור את הנפש בכל רגע ועל פי כן להיות נידון, ספק כמה מאיתנו היו עומדים במשימה. על כך אכן אמרו חז"ל שעלה לפני הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם יכול להתקיים כך, לכן שיתף את מידת הרחמים. זו היא התוספת שמוסיפה התורה בעולם, דרכים כיצד לממש את עבודת ה' בתוך העולם הזה, מסירת התורה לעולם היא שיתוף מידת הרחמים בבריאה. תורה שמכניסה גמילות חסדים, עזרה לזולת, היא מידתו של יעקב אבינו שהיה איש תם יושב אהלים.

מטרת הקב"ה היא שנחיה בדברי התורה, לשם תהינה שואפות עינינו. זה מה שאמרה התורה 'וחי בהם', אמרו חז"ל 'ולא שימות בהם'. לפני מתן התורה המצב היה מצב של דין, קודם לכן רק מי שמסר את נפשו היה יכול בדין להתקרב לפני הקב"ה. אבל עתה יש לכל אחד ואחד מאיתנו ספרים ושאר אמצעים כיצד לחיות בתוך דברי התורה, לא ניתנה תורה למלאכי השרת אלא לבני האדם. מטרת נתינת התורה, כך נראה, היא שיהיה ניתן להיות דבק בהקב"ה לא רק במדרגה חשובה של מסירות נפש, שמצד האמת גם נדרשת מאיתנו בציווי 'בכל נפשך'- אפילו נוטל את נפשך. אכן, העולם לא יכול להתקיים רק במידת הדין ולכן נתן הקב"ה לעמו ישראל את התורה והמצוות הבאים לעדן את האדם ולשייך אותו אל הקודש - מתוך העולם הזה עצמו.

'לא ניתנה תורה למלאכי השרת' - שיתוף התורה בעולם, היה מחויב המציאות, כאשר עד עתה הדין הנהיג את העולם, רק אנשים במדרגתם של יצחק ואברהם היו מצליחים לשרוד ולא להיפגע ואילו כעת שיתף הקב"ה את מידת הרחמים, את התורה, וזהו קיומו של העולם שאינו יכול להתקיים ללא חיבור לתורה.

הורדת התורה לעולם המושגים שלנו גורמת לדביקות ולקשר שבינינו לבין הקב"ה. התורה מובילה אותנו למצב של קיום התורה 'וחי בהם - ולא ימות בהם'.

יהי רצון שנזכה לחיות את התורה בגופנו ובדמנו ולחבר את התורה לעולם הזה על ידי העיסוק בתורה ולימודה כראוי ומתוך כך ינהג איתנו גם הקב"ה במידת הרחמים הנטועה בתורה.