אברהם אבינו ידוע במידת החסד שהייתה בו, בקירוב הרחוקים 'ואת הנפש אשר עשו בחרן-  אברהם מקרב את הגברים ושרה מגיירת את הנשים', הדאגה ללוט, ה'משא ומתן' עם הקב"ה על גזר דינם של אנשי סדום ועמורה. אם כך, ניתן לשאול מדוע פעל אברהם בדרך אחרת בכמה מקרים ולכאורה חרג מדרכו לקרב את הרחוקים. המקרה הראשון הוא לוט, שאמנם נצמד לאברהם מתחילת הדרך מחרן ויורד עימו אף למצרים עד אשר 'ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו... ויהי ריב בין רועי מקנה אברם לרועי מקנה לוט... ויאמר אברם אל לוט... היפרד נא מעלי... ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן...". כך קורה גם עם ישמעאל בפרשת וירא "וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה...".

היכן היא יכולתו של אברהם להכיל את כל הסובב אותו ולקרבו תחת כנפי השכינה?!

אך כנראה שגם אצל אברהם יש גבולות ובמקרים קיצוניים אף הוא לא מוכן להכניס כל אחד לביתו. צריך לנסות ולראות מהם המקרים הללו ולהסביר אותם.

אצל לוט נאמר "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו.. ויהי ריב.." ומסביר רש"י שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל...".

אצל ישמעאל נאמר: "ויגדל הילד ויגמל... ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק... וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו". מסביר שם רש"י 'מצחק'- שזהו לשון עבודת אלילים, או גילוי עריות, או לשון רציחה, ועל כך רע בדבר בעיניו של אברהם שיצא ישמעאל בנו לתרבות רעה.

אברהם מסוגל להתווכח עם הקב"ה על חורבן סדום ולקרב רחוקים תחת כנפי השכינה. אבל כאשר אותם החסים בצילו של אברהם נמצאים תחת המסגרת של אברהם יש תהליך ויכולה להיות גם סבלנות. אבל כאשר מישהו מנסה תחת אוהלו של אברהם להכניס תרבות אחרת שמסה כבר ליצור אלטרנטיבה ולא לקבל את 'חוקי הבית', תרבות שאינה שייכת לביתו של אברהם, אז צריך להתחיל ולהעמיד כבר סימני שאלה.

לוט חוסה בצילו של אברם וגם מתברך בצאנו בגלל אותה התקרבות לאברם. אבל כאשר לוט מכניס לביתו של אברהם גזל שאינו מבית מדרשו של אברהם, דבר זה לא יקרה בתוך ביתו של אברהם. כך לגבי ישמעאל חצה את הגבול כאשר בתוך ביתו של אברהם היה עוסק בשלושת העבירות החמורות המוזכרות בחז"ל ובכך ודאי שמשפיע על בני ביתו של אברהם בכלל ועל יצחק בפרט.

שאלה זו תמיד מרחפת באוויר עד כמה אנו מחויבים לקרב את הרחוקים ואיזה מחיר אישי יש עלינו לשלם על כך. דעות רבות יש בעניין, אך לפחות מאברהם נלמד ראשית על חשיבות הקירוב אך גם במידה ובמסגרת, כאשר לא יתכן מצב שבו מנסים להכניס מסגרת אחרת או תרבות אחרת- בתוך תרבותנו שלנו.