"ותקרא שמו ראובן" (כט, לב)

מהשמות שלאה נותנת לבניה אנו רואים עד כמה הרגישה נחותה:

ראובן: "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי" (כט, לב) - כלומר, הכל ראו שהייתי שנואה, ועכשיו לא יחשיבו אותי כשנואה כי יראו שיש לי בן.

שמעון: "כי שמע ה' כי שנואה אנוכי" (כט, לג) - כלומר, גם אחרי שנולד לי בן, נמשכו השמועות שאני שנואה; אבל עכשיו כשיש לי שני בנים, ייפסקו השמועות.

לוי: "הפעם ילווה אישי אלי" (כט, לד) - כלומר, השמועות פסקו אחרי לידת שמעון, אבל בעלי עדיין לא ליווה אותי בפומבי (היא הרגישה שנואה, ושמרכלים עליה, ושיעקב לא רוצה ללוות אותה בפומבי). עכשיו כשאלך ברחוב עם שלושה בנים, הוא ילווה אותי בגללם.

יהודה: "הפעם אודה את ה'" (כט, לה) - כלומר, שלושת הבנים הראשונים רק מילאו את החסר, נגד הרגשתי שאני שנואה, ולא היה בהם כדי להודות לה' על החיוב. אחרי שהחסר נתמלא ע"י שלושת הבנים הראשונים, הבן הרביעי הוא מתנה, ועל כן אודה לה'.