מדרש בראשית רבה מביא את מחלוקתם של ר' עקיבא ובן עזאי לגבי מהו 'הכלל הגדול שבתורה':

"בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם'- זה כלל גדול בתורה, ר' עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך', זה כלל גדול בתורה...". מהי יסוד מחלוקתם של ר"ע ובן עזאי?

ר' עקיבא שם דגש חזק על עבודת ה' דרך 'בין אדם לחבירו', עבודת ה' יראתו ואהבתו דרך אהבת החבר מעמך ישראל כמוך. אך בן עזאי הולך לכאורה רחוק עוד יותר וטוען שיש כלל עוד יותר מאשר כלל ישראל והוא כלל האדם בהיותם של כל בני האדם נבראים בצלם אלוקים ולכן יש לכל אדם בעולם וכמובן שגם לגויים מיוחדות בהיותם נבראים בצלם אלוקים. האם ר' עקיבא לא חושב שאכן יש ערך לכל הברואים ובמיוחד לבני האדם ואף הגויים בהיותם יציר כפיו של הקב"ה?! לא נראה שכך הוא הדבר. נראה שאף לפי ר' עקיבא יש לעם ישראל עניין לכבד ולהעריך את כל בריאתו של הקב"ה בכלל ואת בני האדם בפרט שנבראו בצלם אלוקים. אך האם מדרגת האהבה והדאגה לכל אחד בעולם היא באותה רמה?

טבעו של כל אדם הוא לאהוב, להוקיר ולדאוג לקרובים אליו ביותר ראשונה. וכך מתרחבים המעגלים סביב המשפחה המורחבת, שכנים, מכרים עד אשר המעגל מתרחב למושגים לאומיים יותר ואף אוניברסאליים. אך גם במצווה האהבה יש צורך בסדר ברור, גם הנדיבות צריכה מנעלים- 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב', שהרי אהבה לא במקום יוצרת דברים הפוכים. היעלה על דעת אדם לאהוב כלב יותר מאשר אדם אחר? או אפילו לאהוב אותם באותה רמה ולהעריך אותם בשווה?! כאשר יגיע מצב של התלבטות את מי להעדיף על מי, מה יעשה אז האדם, הא לא יוכל הוא להכריע 'בכובד השאלה' בגלל שוויוניות האהבה שבין האדם לבין בעל החיים?! אם ימצא אדם שפועל בדרך זו הרי שכל חשיבתו השתבשה והוא צריך לעשות בירור מחודש בעניין.

ר' עקיבא מבין את נפש האדם ואת ליבו ולכן קובע שכלל גדול בתורה הוא קודם כל אתה עצמך- 'כמוך'. אם לא תדע להעריך את עצמך לא תעריך באמת א הזולת. אם לא תדע שגם בך יש צלם אלוקים הרי שלא תאהב את רעך, או לפחות תאהב רק את מי שתזהה במעשיו את צלם האלוקים שבו. אך אם תאהב את עצמך את כוחותיך הטמונים בך מאת הקב"ה, תדע וגם תוכל לאהוב 'לרעך' (לאו דווקא לאהוב את רעך ממש כמו שאתה אוהב את עצמך, כי זה לא ימצא, אלא לאהוב לרעך, את שיש לרעך- כמוך). כאשר יסתדר האדם בינו לבין עצמו, משפחתו, מכריו וכל עמו, אז יוכל להבין ולהתפנות גם לאהבת כלל האדם שנברא בצלם אלוקים, מתוך הסדר הנ"ל. אבל אם מתחילים בסדר הפוך ומבינים, אוהבים ודואגים לכל העולם בצורה הכללית ביותר, הרי שהפרט הקרוב אליך ביותר במקרה הטוב יישכח ובמקרה הגרוע יותר יהפוך לשנוא עליך, ויתכן שאף את ה'כמוך', אותך עצמך תשכח ובטובתך לא תדרוש וכל הבניין יתפרק. אין כאן עניין של 'את מי לאהוב יותר', ברור שהמטרה העליונה היא אהבת הקב"ה ומתוך כך את כל ברואיו. אך בכדי להגיע למדרגה זו יש דרך וסדר, ונראה שעל כך הדריך אותנו ר' עקיבא.