התורה מתגלה אלינו במדרגות. הופעת ה' אינה 'פתאומית' וחדה אלא יש בה שלבים ומדרגות. שהרי לא ניתנה התורה מיד עם בריאת העולם אלא היה צורך בכל הדורות והתהליכים עד יום היותו של עם ישראל לעם, ואז הגיע יום מתן תורה לעם ישראל. כך גם היה ביציאת מצרים, שהרי עד עתה בני ישראל הוכנו לקראת היציאה, בין אם זה המכות למצרים ובין אם זה ההכנות עצמם של העם, ועתה הגיע עצם היציאה עצמה, ובשיאה- נס קריעת ים סוף. הכרחיותו של נס קריעת ים סוף באה בכדי לעשות את ההבדל החד שבין תקופת העבדות, השעבוד למצרים וההתנהלות סביב עולם החומר והטבע, לבין תקופת המדבר שהוא כולו רוחני, ניסי- אכילת המן, ענני הכבוד, אוהל מועד וכו'. הנס עצמו, כותב המהר"ל, נעשה דווקא בים, במים שהם יסוד המציאות. דבר זה בא להורות על שליטתו של הקב"ה לא רק ב'מים העליונים' אלא גם ב'מים התחתונים', בעולם הטבע החומרי. זהו אולי ה'מכה בפטיש', 'אקורד הסיום' של כל תקופת מצרים שבעצם באה לגלות את מציאות ה' בתוך טומאת מצרים. קריעת ים סוף באה לשלול את המציאות הטבעית הקודמת בכדי לגלות לנו את מציאות ה' שהיא ניסית ולא טבעית.

אומר רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שיש להבחין בין לשון התורה שאומרת "נטה את ידך על הים ובקעהו"- לשון בקיעה, לעומת לשונם של חכמים שנקטו בלשון קריעת ים סוף. קריעה באה לבטא הפרדה, קריעה של דבר לגזרים שאינם מתאחים, לעומת בקיעה שהיא איננה פירוד מוחלט אלא הופעת איזה סדק- כמו לגבי חבית שנבקעה. על פי דברים אלו ננסה לעמוד על שתי צורות של הסתכלות. התורה שאומרת שהים נבקע, בעצם אומרת שנכון שהים הפך לחומה ובני ישראל עברו בחרבה בתוך הים, אבל בכל זאת זו עדיין רק בקיעה והטבע עוד יחזור לאיתנו. חכמינו אמרו לשון קריעה כי בהסתכלות רגעית, עכשווית, מבלי לחשוב מה יקרה לים לאחר שהמצרים יעברו בו- הים אכן נקרע, הוא יצא מטבעו והפך לחומה לבני ישראל, הוא נקרע וזהו מצבו כרגע. אבל התורה שיש לה עין יותר רחבה ו'ארוכת טווח' יודעת שהמצב הזה הוא רק זמני, זוהי רק בקיעה מכיוון שהים ישוב לאיתנו לאחר מכן. יש להדגיש שאין כאן עניין של איזו גישה צודקת יותר, אלא שאלו ואלו דברי אלוקים חיים הם, לכל אחת מהשיטות יש מקום ואחיזה במציאות.

יש אכן שתי גישות להסתכל על המציאות- לראות רק את ההווה, או לנסות ולהסתכל בראיה עמוקה יותר ולהבין שלא רק מה שרואים בעיניים הוא הנכון אלא שיש כאן מהלך אלוקי עליון, מובנה וארוך יותר שמכוון תמיד לתכלית טובה- גם אם כרגע יש איזו 'קריעה' או כל דבר רע, בכל זאת ביחס לכל התהליך זוהי רק 'בקיעה'. אמנם התורה באה להורות לנו שאכן עלינו להבין שיד ה' שולטת במציאות, בעולם הטבע וכוונות ה' נסתרות מאיתנו ועל כן יש לנו לנסות ולהבין שה' מכוון ומנהל את הדברים במהלך מסוים, אבל בכל זאת באו חכמינו ז"ל ואמרו לנו- נכון שהים ישוב לאיתנו, אבל בהסתכלות רגעית הוא נקרע, כלומר אל תעצמו עיניכם מהמציאות הרגעית ותגידו שאין בה ממש, או שקרה כאן דבר טוב. גם כאשר קורה לאדם ח"ו דבר רע אבל הוא יודע שתהיה לו תכלית טובה הוא עדיין צריך לברך על כך על ההווה- "דיין האמת" (עין גמ' ברכות ס.). בימינו קורים בעם ישראל תהליכים מאוד כואבים ונוראיים, כמו עקירת באלימות גסה שלא תיאמן, ברמיסת כל כבודם והיקר להם ללא כל התחשבות בניגוד להתנהלות מול הערבים או כנגד קבוצות אחרות. העם עצמו נראה משוסע ומפולג- אולי שלא באשמת העם עצמו, אלא באשמת מנהיגיו. אנחנו חייבים להיות מפוכחים ולראות 'עין בעין' שהקב"ה מחזיר שכינתו לציון וגם בתהליכים כה כואבים שולטת יד ה' ומכוונת את הכול לגאולה שלימה. אנחנו צריכים לדעת לא להסתכל בראיה רגעית, עכשווית, טבעית, אלא להבין שיש כאן מהלך גדול יותר שבו כל פרט מתחבר לתמונה אחת גדולה של הופעת שם ה' בעולם- דווקא בתוך המציאות הגשמית, הטבעית. אבל מצד שני אסור לנו לשקוע רק במחשבות כאלו ולחשוב טובה על כל הדברים הנוראיים שהזכרנו. כמו שלימדונו חז"ל להבין שנכון שהים חזר לאיתנו אבל מבחינתנו צריך לדעת שהוא כרגע נקרע, כך גם עלינו לדעת שהדברים שקורים בימינו הם מאוד קשים ופוגעים. אסור לנו לתת שכבודו של עם ישראל יירמס ויחולל בצורה שזה קורה. עלינו לעמוד על כבודנו, על כבוד תורתנו וארצנו בדרך התורה. אנחנו צרכים לדעת להשכיל להתאחד בכדי להראות לכל העולם ש"ה' אחד ושמו אחד", שיד ה' שולטת בתוך העולם הטבעי, כדוגמת נס קריעת ים סוף שבא להראות את שליטת ה' בעולם הטבע.