חג הפסח, חג הגאולה מתאפיין במהותו בשני הסמלים הללו: חירותנו וביעור חמץ. אלו הדברים שהתורה מספרת לנו שקרו אז ביציאת מצרים, עם ישראל נגאלו וכן צוו לאפות מצות ולבער את החמץ.

כיצד הדבר משפיע עלינו לדורות?

קודם כל עלינו להבין מהי חירות. לעיתים נראה שדווקא מי שמקיים מצוות אין לו חירות הרי הוא לא עושה מה ש'הוא' רוצה מתי ש'הוא' רוצה. אבל האמת היא ש'אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה' בגלל שהוא לא משועבד לכל תאוותיו של העולם הגשמי והוא לא נמשך אחרי יצר הרע, בניגוד למי שחוטא ולא מקיים תורה ומצוות הרי שהוא עבד, הוא משועבד ליצר הרע ולתאוות העולם, הוא לא עושה מה שהוא רוצה אלא שהוא הולך אחרי יצרו. חירות היא 'חופש' מכל שעבוד חיצוני זר שכופה על האמת האלוקית שלנו להתנהג בניגוד לטבע שלה.

אם כן, מסביר הרב קוק שחירותנו היא לדעת להקשיב לעצמנו, למה שיש בתוכנו, לאמת שטבע ה' בתוך כל אחד מעם ישראל ביציאת מצרים. הטבע הפנימי העמוק והאמיתי של כל אחד מעם ישראל הוא התורה והאמונה בהקב"ה. את חירות הנפש הזו ניתן לקנות רק אחרי שאכן מבערים את כל מה שמושך אותנו מבחוץ, מהעולם הגשמי, ללכת אחריו, וזהו ביעור החמץ האמיתי- סילוק כל ההסתרים החיצוניים שמפריעים לגלות את האמת הפנימית.

לפעמים אכן קשה לנו לדעת מי אנחנו ולכן יש לנו את התורה והמצוות שמגלים לנו מי אנחנו באמת. כתוב בתורה לגבי לוחות הברית "והמכתב, מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות" (פרשת כי תשא) ואמרו חז"ל "אל תקרא חרות אלא חירות"- התורה אכן חקוקה לא רק על הלוחות אלא בתוך כל אחד ואחד מעם ישראל ואותה אמת שקיימת בתוכנו היא חירותנו האמיתית. בביעור חמץ נתכוון לסלק גם את יצר הרע ואת מה שמושך אותנו מבחוץ וגורם לנו שלא להיות בני חורין, שלא להיות עצמנו ולהכיר את האמת האלוקית שחקק ה' בנו ביציאת מצרים.