אברהם הוא לא רק אבינו במושגים ביולוגיים אלא גם במונחים רוחניים. את כל אמונתנו אנו שואבים ויונקים מגדול המאמינים בכל הדורות. בכדי לחזקת את אמונתנו בה' ננסה להתבונן לעומק בדברי חז"ל על אברהם ואף בשאלות שאנו הקטנים ודאי שלא ראויים לשאול על אברהם.

"ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר... במה אדע כי אירשנה... ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל... ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותו ארבע מאות שנה... ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", הלוא היא 'ברית בין הבתרים'.

כיצד אברהם אבינו גדול המאמינים שואל שאלה שכזו 'במה אדע כי אירשנה' כלפי הקב"ה? האם היה לאברם ח"ו ספק בדבר אמיתות הבטחת ה' אליו? תשבות רבות ניתנו לכך בחז"ל. הרד"ק הסביר שהחשש לא היה לגבי אברם עצמו אלא לגבי נצחיות ההבטחה לבניו: "פירוש כי יירשוה בני... ופירש במה אדע, כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו שהרי אמר והאמין בה', אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם, כי אולי יחטאו ויגלו ממנה", ובאתו כיוון כתב גם הרמב"ן: "אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם... והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים". נציין גם את הסברו של הרב יעקב מידן שעל פיו ברית בין הבתרים הייתה בשלב מוקדם יותר (אולי עוד לפני יציאתו של אברם מחרן) ואז אברם עדיין לא היה גדול המאמינים.

בכל אופן, במדרש ילקוט שמעוני נראה שדבריו אלו של אברם היו אולי הבסיס לגלות ועבדות מצרים:

"... מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים ר"י שנה? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנא' וירק את חניכיו ילידי ביתו (דעת ר' אבהו עפ"י הגמרא בנדרים לב.), ושמואל אמר מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה שאמר במה אדע כי אירשנה, ר' יוחנן אמר מפני שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה שנא' תן לי הנפש והרכוש קח לך". כאמור לפי שמואל אכן דברים אלו של אברם היוו בסיס לעונש גלות מצרים.

וכיצד מתפרשים דברים של ר' אבהו ור' יוחנן? היו שרצו לתלות את עוון ביטול התורה של תלמידי אברם בזמן מלחמת המלכים בפרשתנו כאשר יצאו להציל את לוט. אך ננסה לחבר את דבריו של ר' יוחנן שהיה רבו של אבהו. לצאת למלחמה היא דבר הכרחי ואף דבר של מצווה. אך השאלה היא מהו הסיכון הכרוך בכך, השאלה היא חישוב שכר מצווה כנגד הפסדה. כלומר, ההנחה שהייתה הצדקה להציל את אנשי סדום משביים ומעבדותם קשורה קשר הדוק עם ההנחה שניתן היה לגיירם ולהכניסם תחת כנפי השכינה. לשם מטרה כזו - ראוי היה גם לתלמידי חכמים, כילידי ביתו של אברהם, להסתכן ולהציל את לוט ואת סדום עמו. אך אם אברהם החליט למשוך ידיו מאנשי סדום ומלוט, ולשלחם אל רשעתם הקודמת - אין כל טעם של אמת במלחמתו, ואין היא אלא אנגריא בתלמידי חכמים.

מלחמה באויבים, פיקוח נפש הם עניינים של מצווה הנעשית על ידי הגדולים שבעם ישראל, כדברי חז"ל. אך במדרגתו של אברהם שהיה מגייר את האנשים ושרה את הנשים, מטרת העל של המלחמה הייתה ראויה להיות רוחנית, הוצאתם של אנשי סדום מעבדות לחירות רוחנית. ובהעדר זאת, הרי שצריך לשקול את הוצאתם של לומדי התורה למלחמה שאין להם קשר משפחתי הדוק ללוט כמו אברהם.