תולדות

בראשית כה,כג: וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: מה ההבדל בין גבורה לאומץ? הו"ק: גבורה היא בכוח הגוף, והאומץ – בלב ורוח ... שלא יֵחת גם כשהצרה קרובה והוא בתוך רעש המלחמה.

כה,כו: וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב: מה ענין העקב בשם 'יעקב'? הו"ק: כל דבר שהוא כדמות דרך המוליך אל התכלית נקרא 'עקב', ויורה שם 'יעקב' שהוא יפסיע וידרוך בדרך מהלך שלימות התכליתי, ונקרא כן על שם אחיזתו בעקב ... וכן אתה מוצא שנתקיים בו שם 'יעקב', רוצה לומר התהלכותו מהלך השלימות התכליתי, עד שזכה לקרוא אותו בשם היותר נעלה, 'ישראל' ... להורות על עילוי התהלכותו מעלה מעלה.

כז,ח: וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי--לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ: הו"ק: איך הרשתה לעצמה לרמות את יצחק ולעשות היפך רצונו? ... אחרי שומעה דברי יצחק לברך (את עשו) ברכת הנפש שהמכוון בו לפני ה', כלומר לפי רצון ה', הנה היא ידעה בבירור גמור שברכתו לעשו איננה לפי רצון ה', כמו שנאמר לה (ולא ליצחק) מפי הנבואה 'ורב יעבוד צעיר', שהגדול יהיה נכנע תחת הצעיר ... וברכתו זאת תהיה ברכה מוטעית ... וגם לא ידע שמעשיו (של עשו) מקולקלים ואינו ראוי לברכה ... ולא רצתה להודיע אמיתת הדבר ליצחק, לבלי צער אותו לדעת כי יש לו בן המקולקל במעשים.

כז,טו: וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ, בַּבָּיִת; וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן: מדוע רק כאן מוזכר כי עשו הוא הגדול ויעקב הקטן? הו"ק: להורות על כשרון מעשיה שהשתדלותה בזה לא הייתה מעשה הדיוטות לרמות את בעלה, ולעשות היפך רצונו, רק כוונתה האמיתית הייתה מצד תואר שלהם, שזה גדול וזה קטן, ולקיים את הנאמר לה מפי הנבואה 'ורב יעבוד צעיר', וצריך הגדול להיות נכנע תחת הקטן.

כז,לג: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל: מה הכוונה 'ויחרד', הרי יצחק כל הזמן היה בספק אם זה עשו או יעקב? הו"ק: נראה לפרש לשון 'חרדה' כאן עניין פליאה ותימהון, כתרגום אונקלוס 'וּתְוָה' ... והיה העניין פלא גדול בעיניו שיצוד יעקב ציד ויביא ויאכל מכל לשובע נפשו ויברכהו כאשר עם לבבו, בטרם יבוא עשו, לכן גזר כי מאת ה' הייתה לו להסב הברכה אליו.

כז,לו: אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי: איך העז עשו לשקר לאביו 'את בכורתי לקח'? הו"ק: באמת לא לקחה יעקב ממנו במקח וממכר וכדומה, כי רק מצד בזותו את הבכורה – נעשה כהפקר, ויעקב זכה כזוכה בדבר הפקר.