"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. וא'ל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלקים לאברהם. וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו. וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען. וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה" (בראשית כח,א-ט). '"על נשיו" – הוסיף רשעה על רשעתו, שלא גירש את הראשונות' (רש"י). '"אחות נביות" – נכבד היה מכל אחיו. או שהיו לישמעאל נשים רבות, וזאת היתה אחות נביות' (ראב"ע). עשו לקח את בת ישמעאל לאשה בנוסף לנשותיו, מדוע? הרי אם רק משום ש"כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" אז היה צריך גם להוציא את נשיו הקודמות ולא להשאר אתן? בפשטות ישמעאל רצה לקחת עוד אשה, שהרי היו לו נשים רבות, אלא שאז כיון שראה שבנות הארץ רעות לפני אביו אז לקח את בת ישמעאל, כך שלא בכוונה לקח אז אלא רק הדגש הוא על את מי לקח, ולכן לא גרש את נשיו הקודמות כי לא הלך להתחתן בשביל רצון אביו, אלא רק כיון את מעשיו שרצה לעשות עכשיו (שזה להוסיף אשה) ע"פ רצון אביו. הרשב"ם ובעקבותיו החזקוני העמיקו יותר, והסבירו שכיון שעשו שמע שיעקב התברך מפי יצחק על נחלת אברהם ("ויתן לך את ברכת אברהם" וגו'), אז רצה לפעול שגם לו יהיה חלק בנחלת אברהם, ולכן הלך לקחת את בת ישמעאל: 'ולקח את בת ישמעאל ממשפחת אברהם – חשב בלבו שמא מעתה אזכה לנחלת אברהם' (רשב"ם). '"ויקח את מחלת בת ישמעאל" – אמר עשו: בברכות אחרונות הללו נתן יצחק ליעקב את ארץ כנען שנתנה לאברהם, וצוה לו לקחת אשה ממשפחתו ושלא מבנות כנען לקחה, ומה שנשאתי מבנות כנען הפסיק ממני ארץ כנען; הלך ולקח לו את בת ישמעאל, אמר שמא מעתה אזכה לנחלת אברהם' (חזקוני). האור החיים מסביר שישמעאל חשש שברכותיו יפגמו ולכן לקח את בת ישמעאל: 'ואולי שכל הרגשתו לא היתה אלא שמא יתפקעו ברכותיו לצד בנים אשר יהיו לו מבנות כנען, לזה לקח מבנות ישמעאל כדי שיתקיימו הברכות באמצעות הבנים שיהיו לו מהם' (אור החיים, פס' ח). צרור המור מסביר שעשו ניסה להטעות כך את יצחק ברשעותו: 'אחר כך אמר "וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב”, לחתום הפרשה ברשעתו ובהטעתו שהיה מטעה לאביו בדברים שקרים. כי לפי שראה שהיו רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. הלך ליקח את מחלת בת ישמעאל על נשיו. כלומר אחר שהיו לו ששים נשים ושמונים פילגשים מהכנעני והחתי והחוי והאמורי. חשב שהטעה לאביו במחלת בת ישמעאל. לפי שהיה בן אברהם אבינו עליו השלום'. חז"ל במדרש מביאים הסבר עמוק ביותר, שעשו עשה זאת כחלק מרצונו להרוג את יעקב: 'רַבָּנָן אָמְרֵי: אִם הוֹרְגוֹ אֲנִי, יֵשׁ שֵׁם וָעֵבֶר יוֹשְׁבִין עָלַי בַּדִּין וְאוֹמְרִים לִי לָמָּה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ. אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְחַתֵּן לְיִשְׁמָעֵאל וְהוּא בָּא וְעוֹרֵר עִמּוֹ עַל הַבְּכוֹרָה וְהוֹרְגוֹ, וַאֲנִי עוֹמֵד עָלָיו כְּגוֹאֵל הַדָּם וְהוֹרְגוֹ, וְיוֹרֵשׁ אֲנִי שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לה, י): "יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַה' שָׁם הָיָה”' (ב"ר סז,ח). אולי אפשר שמובא במדרש: '"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ" (בראשית כח, א), רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפֻקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ בְּיָדוֹ? כָּאן. "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב”. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב בְּאָבִיו לֹא נָטַל בִּרְכוֹתָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ”' (ב"ר סז,יב). כך שעכשיו הוכח לכל שיצחק רוצה לברך את יעקב שהברכות יתקיימו בו, לכן אולי בא עשו ורצה להראות שגם לו ראוי שהברכות שיצחק ברכו יתקיימו בו, ולכן לקח את בת ישמעאל כעין כנגד מה שעשה יעקב שהלך לקחת אשה שלא מבנות כנען; שיעקב הלך ברצון אביו לשם כדי שלא לקחת מבנות כנען, וכך גם עשו עשה כרצון הזה של אביו (שהתגלה בדברי יצחק ליעקב), ולכן ראוי שהברכות יתקיימו בידו. אמנם הוא קיבל את הברכות מרצון יצחק, שלא כיעקב שבא במרמה, אולם בכ"ז בא להראות שנותן מקור כח לברכות לחול, שבהליכה לנשיאת אשה מתגלה הברכות ביעקב, וכך גם יהיה ראוי שיתקיימו בו (וזהו: “וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען", שהברכות קשורות בנשיאת אשה שלא מבנות כנען). אולי זה קשור לנאמר: 'תַּנָּייָא תַנֵּי: חָכָם, חָתָן, נָשִׂיא – גְּדוּלָה מְכַפֶּרֶת … חָתָן – "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל”. וְכִי מָחֲלַת שְׁמָהּ? וַהֲלֹא בָּשְׂמַת שְׁמָהּ! אֶלָּא שֶׁנִּמְחֲלוּ לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו' (יר' בכורים ג,ג). כך שנרמז כאן על גילוי נקיות מחטאים, ולכן ראוי שיתקיימו בו ברכות יצחק שבאות ממקור הקודש. אולי גם הראה עשו עד כמה מכבד את אביו, שכיון ששמע מה דעתו ורצונו, הלך מיד ועשה כך כדי לעשות לו נחת רוח, שזהו מעלתו של עשו שהיה מקיים בהידור מצוות כיבוד הורים ('אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמַי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא, וְלֹא שִׁמַּשְׁתִּי אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ עֵשָׂו אֶת אָבִיו' [ב"ר סה,טז]), שמכח זה רצה יצחק לברכו (ראה בהרחבה ב'מעשי אבות א', 'האם טעה יצחק ביחסו לעשו', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לכן עכשיו כשיעקב קיבל ברכות ביציאתו (שיצחק ברכו את ברכת אברהם), בא עשו ומדגיש את מעלתו שמכוחה יצחק ברכו, כעין להעמידה ולחזקה מול הברכות שעכשיו קיבל יעקב שלא יהיו על חשבונו אלא יקבל את מלא השפע שיצחק ברכו. אולי גם כיון שראה שיצחק ברך את יעקב כשיצא להביא לו אשה, הבין שהברכות קשורות באשה, שהברכה בבית קשורה באשה: 'וא"ר חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: (בראשית יב, טז) "ולאברם הטיב בעבורה". והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו' (ב"מ נט,א). לכן ראה עשו את הזמן הזה כזמן מסוגל לברכה, בשל שיצחק ברך את יעקב אז, ושזה חל ע"י קשר לאשה, ולכן נשא אשה בשביל שגם בו תחול ברכה, ולקח את בת ישמעאל כמו שמתגלה ברצון יצחק שלא לקחת מבנות כנען כי הן רעות, וכך תחול ברכת השפע בשלמות. עשו לקח את בת ישמעאל, כיון שהיא לא מבנות כנען והיא הכי קרובה אליו להשגה (ולא חשב שהע”ז של משפחת ישמעאל בעיתית כיון שגם אצל לבן עבדו ע”ז ובכ”ז יצחק שלחו לקחת ממנו). או שכיון שיעקב הלך לקחת מבנות לבן אחי רבקה, אז הוא לקח מישמעאל אחי יצחק, כעין להראות את השוני בינו ליעקב; ובפרט שזה היה כעין מה שהיה ביחס של האהבה היתרה אליהם: “ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב" (בראשית כה,כח), שרבקה אהבה באהבה יתרה את יעקב ולכן נשלח לקחת מאחיה, ויצחק אהב אהבה יתרה את עשו ולכן הוא לקח מאחי יצחק. אולי אפשר שיש כאן רמז עמוק, שעשו ראה מה שנעשה עם יעקב, ולכן בא להראות שגם בו יש חלק טוב ולכן ראוי הוא להתברך, שכך ניסה יצחק להחיל עליו ברכה ע"י החלק הטוב שבו (ראה ב'מעשי אבות' שם), לכן הלך במיוחד לישמעאל, כיון שישמעאל שב בתשובה (ב"ב טז,ב), ולכן הראה שהוא קשור לזה, שאע"פ שהוא רשע בכ"ז יש בו חלק טוב כעין ישמעאל שהיה רשע אבל שב בתשובה בסוף, כיון שהיה בו חלק טוב. ואכן דרשו במדרש: '"וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כח, ח), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: נָתַן דַּעְתּוֹ לְהִתְגַּיֵּר' (ב"ר סז,יג), שהיה בזה גילוי של ניצוץ חזרה בתשובה שעבר עליו. אולי מכאן דרשו חז"ל שהיה בעשו חלק טוב, שזהו שחלק ממנו קבור במערת המכפלה: 'כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב. אמר להן … חושים בריה דדן תמן הוה, ויקירן ליה אודניה. אמר להו: מאי האי? ואמרו ליה: קא מעכב האי, עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים. אמר להו: ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים, יהא אבי אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא, מחייה ארישיה. נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב' וכו' (סוטה יג,א). 'ונטלו יתיה בנוי לארעא דכנען, ושמיע פיתגמא לעשו רשיעא ונטל מן טורא דגבלא בליגיונין סגיאין ואתא לחברון, ולא הוה שביק ליוסף למקבור ית אבוי במערת כפילתא. מן יד אזל נפתלי ורהט ונחת למצרים ואתא בההוא יומא, ואייתי אוניתא דכתב עשו ליעקב אחוי על פלגות מערת כפילתא. ומן יד רמז יוסף לחושים בן דן ונטל סייפא וקטע רישיה דעשו רשיעא, והוה רישיה דעשו מתגלגל ואזיל עד דעל לגו מערתא ואיתנח בגו עיטפיה דיצחק אבוי' וכו' (יב"ע; בראשית נ,יג). שאולי דרשו זאת מכאן, שכמו שבישמעאל התגלה שיש בו חלק טוב, וזה התגלה בקבורת אברהם במערת המכפלה: "ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה" (בראשית כה,ט). 'א"ר יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר (בראשית כה, ט) "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו? אלא מעתה (בראשית לה, כט): "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" מאי טעמא לא חשיב להו דרך חכמתן? אלא מדאקדמיה אדבורי אדבריה, ומדאדבריה שמע מינה תשובה עבד בימיו' (ב"ב טזב). לכן כמו שבקבורת אברהם התגלה החלק הטוב שבישמעאל (שהוא שב בתשובה) כך גם בעשו שאמנם לא שב בתשובה, אולם בכ"ז במערת המכפלה בקבורת יצחק אביו התגלה שיש בו חלק חיובי (כעין ישמעאל שזה מתגלה בנאמר בקבורת אברהם אביו), שלכן נקבר חלקו במערת המכפלה. וזה התגלה במיתתו (שאז קבורתו) כעין שכאן נאמר על חיבורו לישמעאל ושבאותו זמן מת ישמעאל: '"וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות". ממשמע שנאמר "בת ישמעאל" איני יודע שהיא אחות נביות? מלמד שקידשה ישמעאל ומת, והשיאה נביות אחיה' (מגילה יז,א); שכך גם הגילוי החיובי של עשו התגלה במיתתו שהוכה ומת וראשו או עיניו נקברו במערת המכפלה (כעין קבורת אברהם במערת המכפלה).