"וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה. ויען עפרון את אברהם לאמר לו. אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר. וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (בראשית כג,יג-טז). אברהם משלם על השדה שבה מערת המכפלה 400 שקל, מדוע דווקא סכום זה? בפשטות זה היה מחיר השדה: 'וטעם "ארץ ארבע מאות שקל כסף" – על דעת אונקלוס שהיא שוה כן. אולי רצה לומר שהיו דמיה קצובים כן במקום ההוא, כי כן המנהג ברוב הארצות להיות מחיר שדה קצוב לפי מדתו; וכדברי רבותינו (ב"מ פז): עפרון קצב דמים כרצונו ביוקר גדול, ואברהם בנדבת לבו שמע ועשה כרצונו והגדיל. ועל דרך הפשט: "ארץ ארבע מאות שקל כסף" שקנה אותה בכך עפרון או אבותיו הקדמונים' (רמב”ן). הכלי יקר מסביר: 'ותדע עוד  כי רע עין עולה למספר ד׳ מאות ע״כ מצינו בארבע מקומות מספר ד׳ מאות אצל בעל עין רע: א׳ בעפרן שהיה רע עין על כן לקח ד׳ מאות שקל כסף' וכו'. בשם הגר"א מביאים חישוב שבית כור נפדה בחמישים שקל כסף, וממילא 400 שקל זה מחיר של שמונה בתי כור, שזה מקום של ששים ריבוא אמות, וכל אדם עומד באמה, כך שיוצא שזהו מקום של ששים ריבוא איש; שכך ראוי להיות בלויה ששים ריבוא איש (כתובות יז,ב). אלא שלכאורה זה נאמר בבנ"י, ושם לא היו ששים ריבוא ישראל? (גם קשה להניח שהיו כמות כזו של גוים שם); אלא שאפשר שעשה זאת כמעשה סמלי כעין שיכלו לעמוד שם כמות כזו לכבוד, אע"פ שבפועל לא עמדו שם כזו כמות של אנשים. אולי עפרון רצה שאברהם ישלם על שמוציא את שמו של עפרון מנחלתו (ע”י שהנחלה עוברת לעל שמו של אברהם), ולכן ביקש תשלום של ארבע מאות שקל שזהו גימטריה של "עפרן" (=400), שעפרון יכול להיכתב גם בלי ו'; ולכן בפס' שאברהם העביר לו את הכסף נכתב בלי ו': “וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (פס' טז). אולי אפשר שבית כור נפדה בחמישים שקל זה הבסיס בפדיון שדה הקדש שבתורה (שזהו הנאמר בתורה: "זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף" [ויקרא כז,טז. ערכין כה,א]), כך שמרמז על קדושת המקום (הקדש), ויוצא במחיר של 400 שקל שמונה בתי כור, כעין רמז שאברהם רצה את מקום המערה בשל שראה בו חיבור שמים וארץ, שראה בו את פתח גן עדן: 'רַבִּי קִיסְמָא אָמַר: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה סָמוּךְ לְפֶתַח גַּן עֵדֶן. בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתָה חַוָּה בָּא אָדָם לְקָבְרָהּ שָׁם. וְשָׁם הֵרִיחַ מֵרֵיחוֹת גַּן עֵדֶן, בְּאוֹתוֹ הָרֵיחַ שֶׁהָיָה שָׁם. רָצָה לַחְצוֹב יוֹתֵר, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: דַּיֶּיךָֹּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד, וְלֹא חָצַב יוֹתֵר, וְשָׁם נִקְבַּר … אָמַר רַבִּי רְחוּמָאי: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַסֵּק בּוֹ כְּשֶׁנּוֹצָר, וְנִתְעַסֵּק בּוֹ כְּשֶׁמֵּת. וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם, אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הֲשָׁלוֹם, וְנִכְנַס לְשָׁם וְרָאָה אוֹתוֹ, וְהֵרִיחַ רֵיחַ בְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן, וְשָׁמַע קוֹל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: אָדָם הָרִאשׁוֹן קָבוּר שָׁם, וְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מוּכָנִים יִהְיוּ לַמָּקוֹם הַזֶּה. רָאָה הַנֵּר דּוֹלֵק, וְיָצָא. מִיָּד הָיְתָה תַּאֲוָותוֹ עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה' (זוהר חדש, רות; צז,ב). לכן נרמז שהמקום קדוש ויש בו חיבור לרוחני לשמים, ולכן רמז בשמונה בתי כור, ששמונה זהו כעין הארץ ועוד שבעה רקיעים, כרמז שהמקום קשור לקודש (שזה נרמז בבית כור, כרמז להקדש מקום), שמחבר ארץ ושמים (שבהם שבעה רקיעים), שהקבור שם קבור בפתח גן עדן. אולי נתן אברהם ארבע מאות שקל כרמז לכך שבמערה יהיו קבורים ארבעה זוגות – אדם וחוה, אברהם ושרה וכו', לכן יוצא שמונה בתי כור, כרמז לשמונה אנשים שקבורים בו. וכן מאה מרמז על מיתה באדם: 'בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם' (אבות ה,כא), שכך רמז שקבורים בו ארבעה זוגות, וזהו 400. או שמאה מרמז על שלמות גמורה, וזהו שקבורים שם ארבעה זוגות בעלי מעלה גדולה; או שאברהם הוליד בגיל מאה את יצחק ממשיכו, ולכן רמז שבמערה יהיו קבורים ארבעה זוגות חשובים, שמגלים על המשכיות בגילוי בעולם לתיקנו, שזהו שמתחיל באדם הראשון שהיה צריך לחיות בגילוי שם ה', ואז מתגלים האבות שמתקנים את העולם ע"י היותם אבות בנ"י, ולכן רמז על ארבעה זוגות ובגילוי של מאה כרמז להמשכיות שלו שנולד לו בגיל מאה. אולי אפשר גם בפשטות שכאן אברהם קנה נחלה בארץ (שלכן התורה סיפרה כל זאת – 'לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' [ראב"ע; בראשית כג,יט]), שזה היה כבסיס ורמז שכל הארץ תהיה תחת ידנו (כדבר ה'), וא"י היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ולכן כנגד זה שילם ארבע מאות שקלים, כרמז שכל א"י תהיה שלו. אולי אנשי חת ראו בו "נשיא אלקים" (פס' ו) ואמרו זאת בהקשר לקבלת קבר לשרה, לכן בא אברהם וחיזק זאת שבנחלתו בארץ הראה את חשיבותה בגילוי שם ה', כעין שהוא נשיא אלקים בארץ, ולכן קנה ב400 כרמז לגילוי תורה (שמגלה שם ה' בעולם), שנתנה בארבעים יום בסיני, ומקומה בא"י (ספרי "עקב”, מג), וא"י מתגלת בעשרה מעלות קדושה (משנה; כלים א,ו), שכך רמז בארבע מאות (10X40) שכאן זהו מקום הקדושה בו חלה התורה לתיקון העולם, ולכן זה מראה את מעלת הארץ שיש בה קדושה מיוחדת (שלכן כתוצאה מזה התורה חלה דווקא כאן בשלמות). שקניית אברהם את הנחלה מראה על חשיבות הארץ בקדושה, שלכן התורה האריכה לספר כדי להראות את חשיבות הארץ: 'ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים' (ראב"ע; שם), שכך גם אברהם הראה לכולם את חשיבות הארץ בקדושה, בגילוי של שם ה', בהיותו נשיא אלקים בארץ שמגלה את שם ה'. אולי גם רמז שהוא ושרה החלו את זמן גילוי התורה בעולם: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם – שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן. שני אלפים תורה מאימת? … (בראשית יב, ה) מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן", וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה' (ע"ז ט,א). אברהם ושרה פעלו יחד לגייר, כמו שנאמר "עשו" (ב"ר פד,ד), כך ששניהם גילו את תחילת זמן התורה בעולם. לכן רמז אברהם על מעלת שרה שבאה להיקבר במערת המכפלה שאצלה החלו אלפיים שנות תורה, ועד סוף זמן העולם (מתחילת שנות התורה שהחל בהם) יש ארבע אלף שנים, לכן רמז ב400 כגילוי קטן (מאלפים למאות, כי גם 400 זה מאוד יקר כך שבטח לא אמור לתת ארבע אלף …) שכך רמז על מעלתה שלכן ראויה להיקבר במערת המכפלה (שלא כל אחד ראוי להיקבר במערת המכפלה ['אָמַר רַב הוּנָא: קוֹדֶם שֶׁבָּא אַבְרָהָם, רַבִּים הָיוּ מְבַקְּשִׁים לִיקָּבֵר שָׁם, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הָיוּ שׁוֹמְרִים הַמָּקוֹם, וְרוֹאִים אֵשׁ דּוֹלֶקֶת שָׁם וְלֹא יָכְלוּ לִכְנוֹס, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְנִכְנַס, וְקָנָה אֶת הַמָּקוֹם' (זוהר שם)]); וכן רמז ששם יקברו אבותינו שיסדו את גילוי התורה בעולם עד התיקון השלם שיהיה בעולם. אולי אפשר שבכח חברון ניצל כלב מעצת המרגלים: '(במדבר יג, כב) "ויעלו בנגב ויבא עד חברון". ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים' (סוטה לד,ב). לכן רמז אברהם בנתינת ממון רב בשביל נחלה בארץ, כגילוי של אהבת א"י, היפך מעצת המרגלים, וזה בחברון שיש בה מעלה של קברי האבות אבל גם מעלה מצד עצמה (ראה ב'מעשי אבות – א', עמ' 294-298 למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), שכך ישפיע לכלב (מצד חברון ומצד ששם קבורים האבות) להינצל מהמרגלים. והנה המרגלים שחטאו היו עשרה, והלכו ארבעים יום, כך שיוצא כעין ארבע מאות יום של הליכה כהכנה לחטא, ואברהם חיבר במעשיו אהבה לארץ כרמז להציל את כלב (מזה), ולכן שילם 400 שקל שזה יקר שבזה הראה את אהבתו לנחלת הארץ כנגד ההיפך מהימים של המרגלים. אולי כרמז שמובא מיד אחרי קבורת שרה: “ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (כד,א), שה' נתן ברכה (= השפעה לטובה) להצלה לכלב כהמשך כח ממעשה אברהם, שזהו אותיות "בכל" (=כלב). אולי בגיל מאה אדם כעין נחשב כמת (אבות שם), כך שזהו כעין חי-מת, ורומז בארבע לארבעה זמנים שבעולם: עוה"ז, עוה"ב, ימות המשיח ותחיית המתים (כמו שאנו אומרים בתפילה של שבת בברכות ק"ש: 'אֵין עֲרוֹךְ לָךְ ה' אלקינו בעולם הזה, וְאֵין זוּלָתְךְ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֶפֶס בִּלְתָּךְ גּוֹאֲלֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאֵין דוֹמֶה לָּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים'). כך שארבע מרמז על תחיית המתים. שכל זה כרמז שבמערת המכפלה הולכים להיקבר האבות הקדושים שהם נקראים ישני חברון, כעין יושנים ולא מתים (כמו שמובא ב'פתח אליהו' שבתפילה של עדות המזרח: ' … עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, וְרַעִִיָא מְהֵימְנָא אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט), אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא דְאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בָּהּ (שיר ה, ב): "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עִר”, וְלַאו אִינוּן מֵתִים' [תיקוני זוהר יז,ב]), שלזה רמז בגילוי של ארבע כרמז לשלב של תחיית המתים שהמתים לא ישארו מתים אלא יחיו, וכך כרמז במאה שהאדם חי אבל כעין מת אבל לא באמת מת, שכך האבות כעין מתים אבל בעצם הם כעין חיים (וזהו 400 – גילוי של מאה וארבע). אולי 400 כרמז לגילוי של ארבע (בגימטריה קטנה), שכך חברון היא קרית ארבע, שנקראת כך ע”ש הענקים וע”ש הזוגות: “"בקרית ארבע" – על שם ארבע ענקים שהיו שם: אחימן ששי ותלמי ואביהם. ד"א: על שם ד' זוגות שנקברו שם איש ואשתו (ב"ר): אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה' (רש"י; בראשית כג,ב). שזהו כעין שארבעת הזוגות בעלי המעלה מחליפים את ארבעת הגויים הענקים המגושמים, שכך קנה אברהם נחלה בארץ כמעשה אבות סימן לבנים שניקח את הארץ מיד הגוים, שנחליף את הרשעים בנו בבנ"י הקדושים, וכך נביא קדושה גדולה לעולם. (וזה גם ברמז של מאות כעין שיצחק היורש, שנולד בגיל מאה לאברהם, והוא ירש את המערה ויתגלה כזוג הבא במערה מבין ארבעת הזוגות). אולי אפשר ששרה מתה בעקבות העקידה ('"לספוד לשרה ולבכתה" – ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה' [רש"י; כג,ב]), ובעקבות העקידה אברהם ביקש שמקום העקידה יהיה למקום המקדש ("ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה” וגו' [בראשית כב,יד]. '"ה' יראה" – פשוטו כתרגומו: ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות' [רש"י]). ומי שייסד את המקדש (שגילה את המקום וייסד את היסודות של הבית) היה דוד המלך. והנה דוד המלך החל את מלכותו בחברון והמשיך בירושלים, וסה"כ היה מלך ארבעים שנה (שמואל ב ה, ד-ה). שכך כעין רמז אברהם שבכח התגלות העקידה (שזה קשור למיתת שרה) ימשך כח לדוד בחברון (שם נקברה שרה, וכן נקבר שם  אדם הראשון שנתן לדוד את חייו [ילקו”ש; רמז מא]) וימשך לירושלים (שם היתה העקידה), להתגלות כמלך שייסד את המקדש (שהמקדש קשור לגילוי מלכות, שלפני הקמת המקדש צריך להעמיד מלך ולהילחם בעמלק [רמב"ם; הל' מלכים א,א-ב]), וזה קשור לנחלת הארץ (ששלושת המצוות [מינוי מלך, מחיית עמלק והקמת המקדש] 'נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ' [שם]), כמתגלה עכשיו שאברהם קנה נחלה בארץ. לכן רמז בארבע מאות שקל כעין רמז לארבעים שנות מלכות דוד (בהגדלה מעשרות למאות); וכן בית ראשון עמד 410 שנים ובית שני עמד 420 שנים, כך שההפרש שלהם זה עשר שנים, וכך רמז אברהם שכעין מייסד את השורש למקדש, ולכן זה קודם לבית ראשון, ומתגלה בעשר פחות (כעין כמו בין בית ראשון לבית שני ההפרש הוא של עשר, כך גם בין בית ראשון לחלק הקודם לו ההפרש הוא של עשר, שזה יוצא 400), ולכן זה מתגלה בארבע מאות שקל ששילם על שדה מערת המכפלה. אולי אפשר שעפרון התגלה כאן כבעל עין רעה, וכן עשו היה בעל עין רעה על יעקב שקיבל את הברכות, ולכן שנאו ויצא נגדו בארבע מאות איש כשחזר לארץ (בראשית לב,ז), וכך בא כאן אברהם להשתיק את עינו הרעה של עפרון, ובזה גם להשפיע להשתיק את העין הרעה של עשו, ולכן גילה זאת בארבע מאות שקל שנתן לעפרון (כעין שאברהם מול עפרון וארבע מאות שקל, כך כנגד יעקב ועשו וארבע מאות איש שעמו). שבזה קנה ממנו את מקום א"י והוציאו מנחלת הארץ הזו, וכך גם עשו יצא מראש מא"י (מקום הנחלה) לפני שיעקב חזר (ראה 'תורת המקרא' פרשת "וישלח"), ואולי זה השפיע שעשו כבר לא בארץ, אלא בנחלה משלו, ולכן פחות מתנגש מול יעקב, שכבר לא מתנגשים על נחלת הארץ (אלא א"י נחלה ליעקב וצאצאיו שהם מארבעת נשיו, שהן כעין מתגלות כנגד ארבעת הזוגות שקבורים במערת המכפלה [שהן כעין זוג, כל אחת זוג של יעקב]), וכך פחות התגלה אש המריבה, ולכן עשו לא הזיקו במפגש אלא התגלה באהבה. (אולי 'עפרון' בגימטריה 'לעשו').