האזינו

דברים לב,א: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי: ... הנני מעיד בהם עדים שאינם טועמים מיתה בעולם הזה, אך סופם להתחדש לעולם הבא ... .

לב,ז: זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: ... קראו בספרי התורה ויגידו לכם, ובספרי הנביאים ויאמרו לכם.

לב,יב: יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ; וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר: ה' לבדד ישכינם בארצם, ולא ישכין ביניהם עובדי עבודה זרה.

לב,כא: הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: ... ואני אקניאם באומה שאינה אומה, בבבלים – עם טיפש, אקציפם.

לב,לה: לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ: לפני הפורענות, ואני אשלם, לעת שתמוט רגלם לגלות, כי קרוב יום שברם, וממהרת הרעה המעותדת להם.

וזאת הברכה

לג,ג: אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ: אף כל מה שהודיעהּ לעמים (= ה' הציע את התורה לעמים, והם סירבו לקבלה), כדי לחבב עמו בית ישראל, כולם קרא להם קדושים (=כי עם ישראל קיים את התורה ולימודה אף שהוכה), לעמוד במקום שכינתו, וכשהם שומרים מצוות התורה, מונהגים לרגל ענני כבודך, נחים וחונים על פי דבריך.

לג,טז: וּמִמֶּגֶד, אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי, סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: ומטוב שבח פירות הארץ ומלואה, מתרצה לו האלוהים, שנגלה בכבוד שכינתו על משה בסנה, יתקבצו כל הברכות האלה וייעשו כתר גדולה לראש יוסף, ולקודקוד האיש שהיה שר ומושל בארץ מצרים, והיה זהיר בכבוד אחיו.

לג,יח: וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ: ... שמחו בית זבולון בצאתכם למסחרכם, ושמחו בית יששכר בשבתכם בבתי מדרשיכם.

לד,א: וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן: ... והראהו ה' את כל גיבורי הארץ, את הגבורות שעתיד לעשות יפתח הגלעדי, וניצחונות שמשון בן מנוח הדני אשר משבט דן.

לד,יב: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל: ולכל גבורת היד החזקה, כשנשא את המטה שמשקלו ארבעים סאה, וקרע את הים, והכה את הסלע, ולכל המורא הגדול שעשה משה, בזמן שקיבל שני לוחות אבן ספיר ומשקלם ארבעים סאה, ונשאם בשתי ידיו, לעיני כל ישראל.

חזק חזק ונתחזק

תם לקט  מתרגום יונתן בן עוזיאל לתורה, כביאור לתורה.

ערב ראש השנה תשפ"ז