'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם … ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם' וכו' (ר"ה י,ב-יא,א). 'א"ר שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא: "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון”? כמאן? כרבי אליעזר דאמר: בתשרי נברא העולם' (ר"ה כז,א). ' … אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות, ולא נברא עד ניסן. ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם), גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד' (תוס' ד"ה 'כמאן'; ר"ה כז,א). מחדש מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל', מאמר: 'תשרי וניסן כחדשי בריאת העולם בכח ובפועל') שה'עלה במחשבה' שבתשרי הכוונה לאמירת (יצירת) עשרת המאמרות שהם שורש העולם, ובניסן זהו הבריאה פועל של העולם (ע”פ המאמרות שהיו מתשרי). עשרת המאמרות קשורים לעשרת הדברות, שהם עשרה זה כנגד זה: 'נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם' וכו' (פסיקתא רבתי, כא), ששורש העולם הוא המאמרות של ה', שזהו שהעולם עומד ע"י כח קדושה שה' מעמיד בזה את העולם כל רגע, וכנגדו באים לגלות את גילוי ה' בעולם ע"י התורה שגנוזה בעשרת הדברות ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה): "ממולאים בתרשיש", כימא רבא' וכו' [יר' שקלים ו,א]), לגלות את שם ה' שמסתתר בעולם. כך גם מתגלה שהעולם עומד ע"י עשרת המאמרות, והדברות שכנגדם, שלכן מתן תורה היה קביעת קיום העולם שהותנה מברייתו: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא): "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א), שהבריאה שיסודה במאמרות קשורה לגילוי תורה שמתגלה בעשרת הדברות. לכן בר"ה שהוא קשור למאמרות שהם יסוד עמידת העולם בחיבור לקב"ה ומבטא שהעולם צריך לגלות את שם ה' בעולם, בו אנו ממליכים את ה' בעולם, ובו ביום העולם נידון על קיומו כעין כנגד שזהו כמו המאמרות שזהו קיום העולם, וזה קשור לגילוי קדושה בעולם (שעל זה נידונים). לכן גם נראה שיש עשרה ימים של עש"ית, שמתחיל בר"ה ומסתיים ביוה"כ, שביוה"כ קיבלנו את התורה לידנו, שאז הוריד משה את הלוחות אלינו, ולכן אז ביום העשירי מסתיימים עשי"ת כעין עשרה ימים שמתגלים כנגד העשרה (דברות ומאמרות). ולפי הר"ן (ר"ה ה,א ברי"ף) זהו הטעם לדין בר"ה (לשיטת ר"י), בשל הסמיכות ליוה"כ, כך שמתחזק שיש גילוי של עשרה בשל גילוי עשרת הדברות שנתנו אלינו ביוה"כ. נראה שלכן מתגלה בעשי"ת שלושה ימי חגים (יומיים ר"ה ויוה"כ) ועוד שבוע, כעין לרמז שיש גילוי של שבוע הבריאה ויש גילוי של עשרת המאמרות, ולכן נרמז בשבוע ועוד שלושה שמשלים לעשרה. אמנם מהתורה ר"ה הוא יום אחד, אולם ברוב המקומות והזמנים (למעט בירושלים בזמן שקידשו ע"פ הראיה) נקבע (מדרבנן) יומיים ר"ה, ולכן גם הגילוי הוא יומיים ר”ה; אמנם כיון שמהתורה יש רק ר"ה יום אחד, נראה שלכן המאמר הראשון הוא "בראשית" ('בראשית נמי מאמר הוא' [ר”ה לב,א]), שלא נאמר כרגיל בלשון "ויאמר", שכך נרמז שבגילוי של ר"ה שכנגדו יש משהו מיוחד, שהוא נמשך לעוד יום בעשי"ת. (אולי על ר"ה נלמד שהוא חג שמתגלה בהסתר, שלכן נאמר עליו: "בכסה ליום חגנו" [תהלים פא,ד. ראה על המשמעות של הכיסוי – הנעלם שבר"ה, ב'מועדי ישראל', מאמר: 'המסתורין של יום הדין של ר"ה', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א], לכן כנגדו במאמר הראשון נאמר אמירה בהסתר, ”בראשית” במקום להאמר במפורש “ויאמר”. אולי גם ב"בראשית” נבראה כל הבריאה אלא שהתגלה כל חלק בזמנו [רש”י; בראשית א,יד], כך שהוא שונה משאר האמירות, לכן בו נאמר בלשון אחרת - “בראשית” ולא ב"ויאמר" כשאר המאמרות, כרמז שזהו הראשית לכל, הוא הבריאה של כל המתגלה אח”כ במקומו; כרמז שבו נידונים על הכל בר”ה). באדם יש נשמה שהיא גילוי אלוקי, שדרכה קשור לה' ובא לגלות את שם ה' בעולם, לכן בגילויה יש גילוי של חמשה דברים כעין הקב"ה (ברכות י,א), שנראה שזה רמז לגילוי שם ה' ע"י האדם ע"י שמקיים את התורה שהיא חמשה חומשים, ולכן כנגד זה יש גילוי של חמשה. והעולם נברא בשבוע, כרמז שיש גילוי גם של שבעה בתורה (שבת קטז,א [אמנם זה מובא כמחלוקת, אבל כידוע שאין ממש מחלוקת בדרשות]); או שנוסף שנים כרמז שחמשת החומשים מתגלים כתורה שבכתב, ויחד עם זה גם קשור לתושב"ע (שדורשים את התורה שבכתב), לכן מתגלה עוד שנים כרמז לגילוי שמתגלה מהחמשה. או שזה חמשה ועוד אחד כנגד האדם (שנברא בשישי) שהוא מגלה את התושב"ע, ואז ע"י שניהם יחד מתגלה השביעי – שבת קודש, כעוה"ב שהעולם מתוקן (ע”י כל התורה). העולם נברא בשבוע, נראה שזה כנגד שבעה דברים שקדמו לעולם, שהם כגילוי מהות העולם: 'תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח' וכו' (פסחים נד,א) (ראה הסבר לחשיבות שבעת דברים אלו, ב'לזמן הזה', תשרי, 'התשובה והעולם', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). דברים אלו קדמו לעולם, לכן זה מתגלה כנגדם בימים, שזהו זמן, כעין שאותם דברים קדמו בגילויים לזמן, בשל שהם מהות העולם (ובתוך השבעה ימים מתגלים עשרת המאמרות שמבטאים קדושה בעולם, ולתיקון בתורה, עד התיקון השלם). נראה שיום ראשון כנגד התורה, כיון שביום הראשון נברא כלל העולם (אלא שהופיע כל אחד בזמנו; רש"י בראשית שם), ולכן זה כנגד התורה שבה נברא העולם: 'כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה: "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' (ב”ר א,א). במאמרות היו שנים שנאמרו ביום הראשון, “בראשית" (בראשית א,א) ו"ויאמר אלקים יהי אור" (שם א,ג), ששני אלו רומזים לתורה, ש"בראשית" רומז לתורה שנקראת "ראשית" (כמו שהובא בב"ר שם; וכן הביא רש"י על הפס'), וכן האור מרמז לתורה: “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). אולי נאמרו שני מאמרות ביום ראשון כנגד התורה, כרמז שהתורה מתחלקת לשתי תורות – תורה שבכתב ותושב"ע ('"והתורות" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל; אחד בכתב ואחד בעל פה' [ספרא; ויקרא כו,מו]). ביום שני נעשתה חלוקה של רקיע ומים תחתונים, שזהו המאמר של: "ויאמר אלקים יהי רקיע" (בראשית א,ו), שנראה שזה כנגד התשובה, שהיא באה בעקבות נתק וריחוק שיש ביננו לקב"ה בשל חטאינו (שהתשובה מכפרת ומתקנת), לכן זה מתגלה בגילוי של ניתוק וריחוק בין שמים וארץ (רקיע ומים). אולם המים מתאדים לשמים והגשם יורד משמים לארץ, כך שזהו שיש חיבור בין שניהם, שזהו שיש תשובה שמחזירה אותנו לקשר לקב"ה. אולי כרמז שנאמר על התשובה (לשיטת הרמב”ן): "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא. לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה" (דברים ל,יב-יג). '"המצוה הזאת", על התשובה הנזכרת' (רמב”ן). שמזכיר שמים ומעבר לים, כרמז בשמים לרקיע, ומעבר לים – כרמז למים תחתונים (שזהו הים), שהם מתגלים כנגד התשובה. יום שלישי כנגד גן עדן, שה' יצר את גן עדן, שמיקם מקום (במזרח עדן) ובו נטע עצים: “ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם” (בראשית ב,ח). '"מִקֶּדֶם" – במזרחו של עדן נטע את הגן' (רש”י). שזהו כעין היום השלישי בו ה' גילה את היבשה וברא עצים, שאלו שני המאמרות של היום השלישי: "ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה” (בראשית א,ט), ו-”ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ” (שם,יא). אולי מתגלה שני מאמרות ביום שלישי כיון שבגן עדן יש שני גילויים, יש את גן עדן שהאדם היה בו קודם לחטא, ויש את גן עדן של עולם הנשמות, לכן מתגלה בשנים (שכך כעין כנגד גן עדן שהאדם היה בו זהו גילוי האדמה, בה האדם נמצא. וכנגד גן עדן של עולם הנשמות זהו בריאת העצים שבתוכם עץ החיים, שבנשמות יש חיות עולמית בעולם הנשמות). (וכן ע”פ הקבלה יש גן עדן עליון וגן עדן תחתון, כך שהם שנים). יום רביעי כנגד גיהנום, שזהו שנבראו המאורות, שזהו המאמר: “ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים" (בראשית א,יד), והמאורות מאירים מכח אש, כרמז לגיהנום שנידונים באש; וכן רמז בלעתיד לבא שהשמש תפעל כעין גיהנום: 'דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר; רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה. רשעים נידונין בה דכתיב (מלאכי ג, יט): “כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף", לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא' (ע"ז ג,ב-ד,א). יום חמישי כנגד כסא הכבוד, לכן בו נבראו העופות והדגים, שזהו המאמר: “ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים” (בראשית א,כ), כעין שהדגים נסתרים בתוך המים, כך כסא הכבוד, גילוי שם ה' ומלכותו בעולם נסתרת בטבע, אולם יש בעולם עניין להעלות את העולם לקדושה ולגלות את מלכות ה' בעולם, לגלות את כסא ה' בעולם, לכן זהו העופות שעולים מהארץ ועפים בשמים, שכך האדם מתעלה ומעלה את כל העולם כולו לגלות את כסא ה' בעולם. ומי שההיפך מגילוי כסא הכבוד בעולם זהו עמלק, שלכן מתגלה בו חסרון בכסא ה' בעולם: “כס י'ה” (שמות יז,טז; ראה ברש”י). ובעמלק יש גילוי מצד אחד כעין דגים שחיים במים, שהמים זהו החומר הראשון הגשמי שהתגלה בעולם ("ורוח אלקים מרחפת על פני המים" [בראשית א,ב]), כרמז שהם שקועים בחומריות גמורה (וכדגים שנסתרים, כך הם מעלימים עיניהם מגילוי יד ה' בעולם), וכעוף שעולה שכך כעין שהם משפיעים פגם גם בשמים, שלכן נלחמים נגדם גם בשמים ('מִיַּד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בָּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק”, דִּילָךְ הַאי קְרָבָא דִּלְתַתָּא, וַאֲנָא אִזְדָּרֵז לִקְרָבָא דִּלְעֵילָּא' [זוהר ח”ב סו,א (תרגום: 'מִיָּד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק”. שֶׁלְּךְ הַקְּרָב הַזֶּה שֶׁלְּמַטָּה, וַאֲנִי אֶזְדָּרֵז לַקְּרָב שֶׁלְּמַעְלָה')]. ראה 'תורת המועדים', 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א); ואנו ישראל ההיפך מהם, שבאים לגלות את כסא ה' בכל המציאות כולה, ולכן אצלנו מתגלה דגים שחיים במים כגילוי חיינו ע"י התורה (שלא יכולים לחיות בלא תורה, כעין אדם צמא שמתייבש למוות במדבר): 'דתניא (שמות טו, כב): "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א): "הוי כל צמא לכו למים"' וכו' (ב"ק פב,א), ועופות שעולים ועפים בכנפיהם כעין מלאכי מעלה עם כנפיים, שכך אנו מתקדשים ומעלים את כל העולם לגילוי כסא ה' בעולם. יום שישי כנגד בית המקדש, שבו נוצר האדם שתפקידו להפוך את העולם למקום שכינה לה' (כעין המקדש). ובו ביום נאמרו שלושה מאמרות (כעין גילוי כנגד שלושת האבות, שהם גילוי שורש יצירת האדם, שנברא כדי לתקן את העולם): יצירת הבהמות - “ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה” (בראשית א,כד). יצירת האדם: “ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” שם,כו). ושימוש לאכילה בצמחים – "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה” (שם,כט). שזה כעין רמז שיש שלושה בתי מקדש (ראשון, שני ושלישי לעתיד לבא); או שיש גילוי של משכן במדבר, משכן בארץ (שנעשה בשלב מסויים בנוי חצי בניין חצי יריעות) ובית המקדש (בניין אבנים). ובמאמרות נבראו אדם ובהמות, כרמז שבמקדש מקריבים בכל יום קרבן התמיד שזהו אדם (הכהן) שמקריב בהמה, וכהמשך לזה (כמכוחם) יש את כל הקרבנות שמוקרבים ביניהם במשך היום (בין התמידים); וגם נאמר מאמר לאכילה (אכילת צמחים, ואצל נח זה התרבה גם לבשר), כרמז שיש בקרבנות שגם האדם (הכהן) אוכל חלק בקרבן. יום שבת כנגד שמו של משיח, שזהו התיקון השלם לעתיד לבא, שיש רמז בגילוי שבת: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב); ובו אין מאמר, שזהו הבריאה, שבשבת ה' נח מהבריאה, וכך לעתיד לבא זה בסוף התיקון של העוה”ז החומרי שצריך לתקן. אולי גם יש גילוי של שבע במהות העולם, ועוד שלוש להשלמת עשרה מאמרות, כרמז שתיקון העולם החל באבות (וממשיך בנו), לכן זהו כרמז בשלושה אבות, שהם הקריבו בשבעה מזבחות (רש"י; במדבר כג,ד), שהקרבה במזבח מראה על גילוי שם ה' בעולם, לחבר ולהעלות את העולם כולו לשם ה'. או שבעה כמהות העולם, שהעולם נוצר בשביל לגלות בו קדושה, וכגילוי בריאת העולם בשבוע, ועוד שלוש כרמז שאת העולם מתקנים ע”י הקדושה שחלה על בסיס שלושת היסודות של הקדושה – תורת ישראל, בני ישראל וארץ ישראל. אולי המאמרות נאמרו בששה ימים, והם עשרה מאמרות כך שיש בזה גילוי של עוד ארבעה, כרמז לארבע אמהות שמהם יצאו בנ”י שמתקנים את העולם – רחל לאה זלפה ובלהה. (וזה ע”י גילוי התושב”ע שחודר לכל המציאות הגשמית בעולם, לקיום המצוות בעולם לכל פרטיו, לכן בששה ימי הבריאה הגשמית וכנגד התושב”ע שמתגלה בששה סדרים). ביום הראשון נאמרו שני מאמרות, שזהו תוספת של מאמר כרמז ללאה שממנה שבט יהודה, הוא שבט המלכות, שמגלה את מלכות ה' בעולם, את כסא ה' בעולם (“וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו” [דה”י א כט,כג]), לכן זהו רמז ביום הראשון בו ה' ברא את העולם, ולכן מגלה על מלכותו בעולם (וזהו גם כרמז באור ה' המאיר בעולם, שזה נברא בראשון). ביום שלישי נאמרו שני מאמרות, כרמז למאמר נוסף כנגד רחל שממנה יוסף, שהוא שלט במצרים, וזה נעשה בעקבות העצה שנתן לפרעה על שמירת הצומח בשנות השובע (שכך ישארו לשנות הרעב), לכן זה מתגלה בשלישי בו התגלתה היבשה, כעין ששלט בכל העולם מכח מלכות מצרים, ובריאת הצומח, כעין שמלך מכח הצומח. ביום שישי נאמרו שלושה מאמרות, שזהו עוד שני מאמרות, כרמז לזלפה ובלהה שאין מיוחד בבניהם (וכן הן עצמן אין בהן מיוחדות, אלא רחל ולאה נתנו אותן ליעקב בהיותן השפחות שלהן), אולם בכ”ז הם חלק מבנ”י, ולכן מתגלה ביום שישי בו נברא האדם, שעיקר גילוי מעלת האדם בעולם זהו בנ”י, כמגלי שם ה' בעולם. ונבראו בשישי בהמות ואדם, כרמז שמעלים את הבהמיות למעלה, לכעין גילוי אדם בו יש חלק אלוק; וה' נתן את הצומח למאכל, כעין תיקון לעץ הדעת שלא ניתן לאכילה, שאדם הראשון אכל וחטא בכך, ואנו מתקנים זאת, כעין גילוי שאוכלים רק את המותר לנו. וכך לבסוף, אחרי זה, באה שבת קדוש המגלה עולם מתוקן לה'.