"והיה עקב תשמעון" – מעלת קביעות העתים לתורה

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז, יב)

אמרו חז"ל: "אין 'והיה' אלא לשון שמחה", וכן מילת "והיה" מורכבת מאותיות הוי"ה.

לימדה אותנו התורה, שאם אדם רוצה לזכות שתשרה עליו השמחה, וכן אם רוצה ששם הוי"ה יאיר עליו – הדבר הראשון שעליו לעשות הוא "עֵקֶב", שהוא אותיות "קֶבַע": עליו לקבוע עתים לתורה.

מעלת החזרה וההתמדה

מן הראוי לאדם לחזור על לימודו מאה ואחת פעמים, לפי שיש קליפה הנקראת "מַס" (שהיא בגמטריא מאה) המשכחת את תלמודו. וכפי שנאמר במסכת פסחים (דף נ ע"א): "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" – "לכאן" בגמטריא מאה ואחת (30+20+1+50 = 101).

קביעות התורה והקשר לעשרת הדיברות

מי שלומד תורה בקבע, מקיים ובא בסוד עשרת הדיברות, שהרי בעשרת הדיברות שבפרשת יתרו ישנם:

• קע"ב (172) תיבות, שזהו מניין "קֶבַע" (100+2+70 = 172).

• תרכ"כ (620) אותיות, כמניין "כֶּתֶר" (20+400+200 = 620), שעל ידי כך זוכה האדם לכיתרה של תורה.

כמו כן, תרכ"כ (620) האותיות שבפרשת עשרת הדיברות מרמזות על תרי"ג (613) מצוות הכתובות בתורה, יחד עם שבע מצוות בני נח – שביחד עולות למניין 620, שהוא גמטריא כֶּתֶר.