ראיתי ב'אביהם של ישראל' ("דברים" עמ' 61) שאומר מרן הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א שהשבועה על א"י נאמרה בתורה 44 פעמים. נראה שהתורה באה לרמז בזה שה' הבטיח את הארץ לאבות ולזרעם, שאנו זוכים להיכנס לא"י בזכות האבות שאנו המשכם, לכן זה מתגלה בגימטריה של 'דם' (=44), כרמז לקשר דם כהמשך מאבותינו, שמהם זכינו בא"י. אבל זה גם בא לבטא שא"י מתאימה לנו בשל קשרנו לתורה ולכן זה מתגלה ב'דם' שרומז לנפש: “כי הדם הוא הנפש" (דברים יב,כג), שזהו כרמז לצד הרוחני שבאדם, שזה בא לבטא שיש ברוחניותנו מעלה מיוחדת הראויה לא"י, שזהו נשמת ישראל שבנו שגם היא מתחילה אצל האבות וממשיכה בנו, שבה יש גילוי של דבקות בה' כמתגלה בהליכה אחר רצונו כמתגלה בתורה (שהנשמה חלק אלוק, הדבקה בשורשה – בקב”ה; ולכן אפילו הריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון [סנהדרין לז,א]). עוד נראה שדם רומז לדם הברית, שהיא מצוה שקשורה לנחלת א"י, הזכות לכניסה לארץ: '“ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" … אם מקיימין בניך את המילה - הן נכנסים לארץ. ואם לאו – אין נכנסים לארץ. … ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבון ב"ר יוסי: כתיב (יהושע ה): "וזה הדבר אשר מל יהושע”. דבר אמר להם יהושע, ומלן. אמר להם: מה אתם סבורין שאתם נכנסין לארץ ערלים?! כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: "ונתתי לך ולזרעך אחריך" וגו', על מנת ”ואתה את בריתי תשמור"' (ב"ר מו,ט). עוד נראה שרומז לדם, כרמז שעל א"י צריך למסור את הנפש, שזהו מצוות מלחמה על א"י, שכך זוכים לקבל את הארץ ע"י שפועלים במסירות נפש לקבלה ולישב בה. עוד נראה שהדם מרמז לחיים, שהדם הוא הנפש, שזה בא לרמז שדווקא בא"י יש גילוי של חיים, דווקא בא"י יש אריכות ימים לבנ"י: 'אמרו ליה לר' יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר (דברים יא, כא): "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" כתיב, אבל בחוצה לארץ לא' וכו' (ברכות ח,א). בנוסף, ההבטחה של ה' לנו זהו קשר של קדושה, ולכן מרמז שיש בעניין זה גילוי של קדושה, שרק בא"י יכולים לחיות חיי קודש באמת, שדווקא כאן מחוברים לקב"ה, בארץ הקודש, שזהו גילוי של חיים אמיתים, שחיי אמת זהו חיים הקשורים בקדושה: '(קהלת ט, ה) "כי החיים יודעים שימותו", אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר (שמואל ב כג, כ): "ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג". "בן איש חי", אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא "בן איש חי" שאפי' במיתתו קרוי חי … "המתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר (יחזקאל כא, ל): "ואתה חלל רשע נשיא ישראל". ואי בעית אימא מהכא: (דברים יז, ו): "על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת", חי הוא! אלא "המת" מעיקרא' (ברכות יח,א-ב). לכן נרמז ב-ד"ם שמרמז על חיים, כרמז לחיי אמת שהם דווקא בא"י, ולכן א"י נקראת חיים: 'ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר (יחזקאל כו): "ונתתי צבי בארץ חיים"' (אבות דר"נ לד,יא). עוד נראה שהדם מחיה את כל הגוף, והגוף מרמז על תרי"ג המצוות, שהאברים כנגד מ"ע והגידים כנגד מצוות ל"ת: 'בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין, לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו ... ואית בבר נש שס"ה גידין, ולקבלהון שס"ה פקודין דלאו אינון אתיהיבו למעבד' וכו' (זוהר ח"א קע,ב), שכך רמז שתרי"ג המצוות קשורות לא"י: 'ד"א, "ואבדתם מהרה“ - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא): "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב" מג). (ממילא גם עיקר תיקון העולם נעשה בא"י, לכן תרי"ג המצוות מרמזות על אברי האדם ועל ימות השנה [זוהר שם; מכות כג,ב], יוצא שמספר הגידים שבאדם מרמזים על מצוות ל"ת וממילא גם על ימות השנה. שזהו רמז שהאדם מתקן את עצמו ואת כל העולם איתו; וזה קשור לא"י שלכן נרמז בדם שמחיה את כל האדם); וגם רמז שהדם הוא הנפש, והתורה נקראת חיים: 'תורה נקראת חיים, שנאמר (משלי ג): "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"' (אבות דר”נ, שם). בנוסף, הדם מחיה את האדם, שעובר בגופו ומחיהו, כרמז שא"י משפיע על קדושה שחלה באדם, וזה מתגלה בשבועה שה' נשבע לנו כמתגלה בתורה, לכן מרמז על הנבואה שהיא מתגלה מכח אותיות התורה, והנבואה חלה על האדם שמתקדש כולו, והיא קשורה לא"י, שדווקא בארץ יש את כח הנבואה: 'פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה' (מו"ק כה,א).