"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה” (במדבר ח,א-ג). '"ויעש כן אהרן", להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה' (ספרי). '"ויעש כן אהרן" – (ספרי) להגיד שבחו של אהרן שלא שינה' (רש"י). התורה מספרת שאהרן עשה כמו שאמר לו משה, וזהו שבחו שעשה ולא שינה. ולא מובן מה החידוש בזה ומה השבח הרי ברור שלא היה משנה, כמו שכל אחד אחר לא היה משנה? מה השבח הגדול בזה? מסביר המהר"ל: 'להגיד שבחו של אהרן וכו׳. וקשה, מאי שבח יש בזה שהיה מדליק המנורה? ויש לתרץ: דהוצרך צמצום גדול לצמצם שיהיו כולם נגד האמצעי ממש, והוצרך לצדד אותם. ואפילו אם תאמר שהיה נעשה בנר פה מן הצד להניח שם הפתילה, אפילו הכי לא היו הנרות מחוברים במנורה, והוצרך לצדד את פניהם כדי שיהיו מול האמצעי לגמרי, וחומר גדול הוא' (גור אריה). (ראה עוד הסברים באור החיים, אלשיך, שפתי חכמים, מושב זקנים, רש"ר הירש ומלבי"ם). בספרי זוטא מובא: '"ויעש כן אהרן" – עשה מה שנתפקד לא פחת ולא הוסיף', אולי יש בזה כרמז שמשה אמר לאהרן כיצד לבצע, וכיצד להדר, ויכל אהרן להוסיף עוד דברים להידור שכשרים וראויים, ובכ"ז הוא עשה בדיוק כמו שמשה ציווה עליו, שזהו מעלתו בענוותנותו וביטולו כלפי משה; לכן נאמר בספרי: '"ויעש כן אהרן" – להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה', והרי היה צריך לומר שעשה כמו שה' ציווהו (כמו שנאמר בפס': "כאשר צוה ה' את משה")? אלא בא לרמז שעשה בדיוק כמו שמשה אמר לו, שגם אם היה מוסיף או מחסיר מהידור שמשה אמר לו זה היה כשר כמו שה' ציוה, אלא שאהרן עשה דווקא בדיוק כמו שמשה אמר לו לעשות (ע"פ ה'). הפירוש של המושב זקנים, שהשבח הוא שאהרן עשה בעצמו ולא נתן לבניו, נראה שכבר רמוז ברמב"ן: 'וטעם "ויעש כן אהרן" – לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו, ואע"פ שהמצוה כשרה בבניו כמו שנאמר (שמות כז כא): "יערוך אותו אהרן ובניו", אבל היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב. ואולי נרמז לו זה מפסוק (ויקרא כד ג): "מחוץ לפרכת העדת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר", כי בו בחר השם בימיו, ומפני זה אמר גם עתה: "דבר אל אהרן בהעלותך", ולא אמר: "דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם"'. שאמנם הרמב"ן מסביר את הנאמר "ויעש כן אהרן" שבא להדגיש שדווקא הוא הדליק, אולם בזה גם מוסבר מה שדרשו לשבח אהרן, שעשה בעצמו ולא נתן לבניו. אולי בזה מתפרש שהספרי אומר שאהרן עשה 'כשם שאמר לו משה', שבמצווה של הדלקת המנורה שה' ציוה נאמר גם לבניו, אבל כאן שה' אמר למשה לומר לאהרן (לעומת הנאמר בשמות שנאמר לבנ"י: "ואתה תצוה את בני ישראל" וגו' [שמות כז,כ]), נאמר "אל אהרן" שמזה דייק הרמב"ן שבחיי אהרן דווקא הוא הראוי להדליק, כך שזהו מה שאמר לו משה כאן בשם ה', ואת זה עשה אהרן וזהו שבחו. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א היה מביא על זה את פירושיהם של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב והרב'ה מקוצק. רבי לוי יצחק היה מסביר שאם הוא היה מצווה להדליק, הוא היה הולך וטובל במקווה ועושה כוונות, ואז ניגש בחרדת קודש למנורה, ובדרך מרוב התרגשות השמן היה נשפך וכדו', כך שההדלקה לא היתה יוצאת כראוי ממש, וזהו שבחו של אהרן שהיה לא פחות ממנו בהתלהבות קודש ובכ"ז עשה כראוי. הרב'ה מקוצק הסביר שכל אדם שעושה משהו פעם ראשונה מתלהב אבל אם הזמן ההתלהבות יורדת, וזהו שבחו של אהרן שלא שינה ממה שעשה בתחילה, שנשאר עם אותה התלהבות כל38 השנים שהדליק את המנורה; מרן הגאון הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א ('אביהם של ישראל', "בהעלותך") הוסיף בזה הדגשה, שאהרן שמח מאוד בהדלקה הראשונה, כיון שבה נאמר לו שהדלקתו גדולה מחנוכת הנשיאים, לאחר שחלשה דעתו, וזהו המעלה שאף מההתלהבות הזו הוא לא הפחית. אולי אפשר שזה קשור לסמיכות לפרשת הנשיאים, כמו שהביא רש"י: '"בהעלתך" – למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות' (רש"י; פס' ב). לפי זה אפשר שכיון שחלשה דעתו של אהרן ונאמר לו שהדלקתו גדולה משלהם, אז הבין שבהדלקה יש לו גילוי מעלה, שפועל בזה בגילויו, כעין שיש מעלה בחנוכת הנשיאים שהם הביאו משלהם כך שזה גילוי שהם משפיעים מעצמם, לכן היה מקום לחשוב לכוון גם להשפעה ממנו כמו שהם כיוונו; זהו מעלתו של אהרן שעשה כמו שמשה ציוה אותו, ולא שינה כלל, גם לא לכוון טיפה משהו ששייך בו, אלא הכל כיון בעשיה כמו שמשה אמר לו לעשות בדיוק, לא יותר ולא פחות. אולי גם ע"פ הרמב"ן (פס' ב) בשם הר"ן שמה שנאמר לאהרן ששלו גדול משלהם הכוונה למנורת החשמונאים, שזהו גילוי תורה שבכהנים (ראה 'לזמן הזה', כסלו, 'אור המנורה המאיר לדורות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לפי דברנו שזהו שבחו של אהרן שלא שינה וכיוון קצת גם על עצמו (שבהדלקה מאיר אור תורה, ומזה יתגלה כח לחנוכה בהמשך), לכן נאמר: "ויעש כן אהרן", שלא שינה אלא עשה כמו שמשה אמר לו, "אל מול פני המנורה העלה נרתיה", שזהו כיוון הנרות לנר המערבי שהוא מכוון לשכינה, לקה"ק, שם מקום התורה: 'דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). שאת זה עשה כמו שמשה אמר ולא חשב וכיוון כלום על עצמו לכבודו ולהשפעתו, אע"פ שבהדלקת המנורה גם משפיע שיתגלה אור תורה בבניו במנורה, בכ"ז כיון שזה לא מה שמשה אמר לו לכוון אז לא כיון על כך כלל, וזהו שבחו של אהרן, שלא עשה לעצמו כלום, ואף לא התגאה בכך.