"ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם ועל צבאו אחיעזר בן עמישדי" (במדבר י,כה). 'לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו, הה"ד (במדבר י): "מאסף לכל המחנות לצבאותם"' (יר' עירובין ה,א). כיון שבדגל מחנה דן נרמז על שהיה שבט דן מחזיר אבידות לישראל משמע שזה דבר עקרוני בגילויים, ולכן נראה שאף שמו של ראש הצבא שלהם מרמז על כך, שדין אבידה חל דווקא באבידת ישראל ולא בגוי: 'אבידת העכו"ם מותרת, שנא': "אבידת אחיך", והמחזירה ה"ז עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה ה"ז משובח. ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה' (שו"ע חו"מ רסו,א). לכן שמו נקרא "אחיעזר", כרמז שהעזרה הזו להחזיר אבידה לבעליה זהו דווקא לישראל שנקרא אחיך, ולא לגוי ("וכן תעשה לכל אבדת אחיך" [דברים כב,ג]. 'דאמר רב חמא בר גורי' אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר (דברים כב, ג): "לכל אבדת אחיך", לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לכנעני [ב"ק קיג,ב]), לכן נרמז בשמו: אחי-עזר, שעוזר דווקא לאחיו, דווקא לישראל. וזה מטעם שישראל קדושים, להבדיל מהגוים שהם 'עוברי עבירה' (שו"ע שם), לכן נקרא "בן עמישדי", שזהו תוצאה (כמו בן שיוצא מאביו, כך כאן "בן" כרמז לסיבה שלכן אחי-עזר, דווקא לישראל ולא לגוי) מכך שבבנ"י יש גילוי שם ה', ולכן זהו "עמי-שד'י", "עמי" העם הישראלי (שזהו העם של מוצא האבידה, שזהו ישראלי, ולכן "עמי" זהו העם של מוצא האבידה - עם ישראל) יש בו גילוי של שם ה', שזהו "שד'י" (וזה דווקא בשם זה כרמז שמאבד האבידה צר לו על אבידתו, שזהו צרה בשבילו, ולכן נרמז בשם זה שרומז על הפסקת הצרות כמו שמובא ביעקב שאמר לבניו: "וא'ל שד'י יתן לכם רחמים לפני האיש" [בראשית מג,יד]. ""וא'ל שד'י" - ש-די בנתינת רחמיו וכדי היכולת בידו ליתן יתן לכם רחמים, זהו פשוטו. ומדרשו: מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי, שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן צרת עשו צרת רחל צרת דינה צרת יוסף צרת שמעון צרת בנימין' [רש"י]). או שהחזרת אבידה זה דווקא לישראל, אולם במקום שיש קידוש השם או חילול ה' אז מחזירים גם לגוי (שו"ע שם); לכך רומז "עמי-שד'י", שמחזירים אבידה או לישראל דווקא, שזהו "עמי", או גם לגוי במקום שיש עניין שקשור לשם ה', לקידוש השם או לחילול שם ה', שזהו "שד'י" גילוי שם ה'. למה יש עניין של אבידה בשבט דן? אולי אפשר ששבט דן היה יושב בארץ בספר ומגן על הארץ: "ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן" (דברים לג,כב). '"דן גור אריה" - מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות' (ספרי). '"ולדן אמר דן גור אריה" – שהוא עומד על הספר, ושומר ושוקד שלא יכנסו אויבים לארץ ישראל' (ר״י בכור שור). ובעניין נחלת והגנת הארץ יש עניין חשוב של גילוי דין שיש בו לפנים משורת הדין, שבלעדי זה בא החורבן: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). לכן שבט דן ששומר על א"י ויש בשמו רמז לדין (דן מלשון דין: "ותאמר רחל דנני אלקים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן" [בראשית ל,ו) מגלה על עניין שמירת א"י ע"י גילוי של דין שיש בו גילוי לפנים משורת הדין, שעושה מעשה טוב לחברו (שמסכימים לעשות לפנים משורת הדין), ולכן יש בזה רמז בהשבת אבידה, שמצד הדין זה שייך לאחר ולכן צריך להחזיר לו, ולכן יש בזה גילוי של דין, ויחד עם זה זהו גילוי של מעשה טוב, שעושה טובה לחברו (שטורח להשיב לו את האבידה). שכך מתגלה בתחילת גילויים, במדבר, גילוי של השבת אבידה כרמז למתגלה בהם. אולי אפשר גם שבא כרמז למעלה שעתידה להתגלות בו, שזהו שמשון, כמו שברכם יעקב: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור. לישועתך קויתי ה'" (בראשית מט,טז-יח). '"דן ידין עמו" - ינקום נקמת עמו מפלשתים, כמו "כי ידין ה' עמו". "כאחד שבטי ישראל" - כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו. ועוד יש לפרש: כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה. ... "הנשך עקבי סוס" - כך דרכו של נחש, ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס ויפול רכבו אחור שלא נגע בו, ודוגמתו מצינו בשמשון (שופטים טז): "וילפת" וגו' "את שני עמודי התוך" וגו', ושעל הגג מתו. "לישועתך קויתי ה'" - נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו וסופו לומר (שופטים טז): "זכרני נא וחזקני נא אך הפעם"' (רש"י). לכן כיון שיש בשבט דן את גילוי שמשון כדבר חשוב בגילוי השבט לכן התגלה במדבר (שזהו ההתחלה כרמז לשורש כרמז למה שיתגלה בעתיד) עניין של השבת אבידה לכל השבטים; ששמשון ידון את כל ישראל ולכן מתגלה שמחזירים אבידה לכל השבטים. ועניין האבידה מרמז על שמשון שפעל ע"י קשר לנשים פלשתיות: "וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים. ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו אותה לי לאשה. ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא כי תאנה הוא מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל" (שופטים יד,א-ד). '"כי תואנה הוא מבקש" - עלילה להתגרות בם' (רש"י). כך ששמשון פעל ע"י לקיחת נשים פלישתיות, ועל לקיחת אשה נאמר כעין אבידה: 'דתניא ר"ש אומר: מפני מה אמרה תורה: "כי יקח איש אישה" (דברים כב, כד), ולא כתב כי תלקח אשה לאיש? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו' (קידושין ב,ב). לכן התגלה בשבט דן החזרת אבידות כעין רמז למה שיתגלה בו בשמשון.