משה רבינו הוא זה שהנחיל לישראל את התורה, ויהושע הוא זה שהנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל.

מתנת ארץ ישראל, שאותה הנחיל לנו יהושע, אינה תמידית אלא תלוית זמנים ותנאים: לפעמים עם ישראל שוכן בה לבטח, ולפעמים גולה ממנה לתקופות ארוכות - גלות בבל, גלות אדום, ואז שוב חוזר אליה. בכך היא משולה ללבנה, שאינה מאירה לנו בכל תקופה, אלא "נעלמת" ומופיעה במלוא אורה רק בזמנים  מסוימים.

לעומת זאת, התורה, שאותה הנחיל לנו משה רבינו, מלווה אותנו תמיד, בכל עת - בארץ ישראל ובגלות, בעיתות שלום ובעיתות צרה ופורענות. לפיכך, הדימוי הוא לחמה, שזורחת תמיד באופן קבוע, ומעניקה לנו מאורה בכל תקופה ובכל מצב. ומשום כך אמרו חז"ל (מכילתא על שמות יב, מ): "בכל מקום שגלו, שכינה עמהם". התורה מלווה את עם ישראל לכל מקום ובכל מצב.

ולפי זה יש שמסבירים את מה שאנו מבקשים ומתפללים בקידוש לבנה: "והיה אור הלבנה כאור החמה" - שגם אורה של ארץ ישראל, מתנת יהושע בן נון, יחזור ויהיה נצחי ובלתי פוסק, כמו אור התורה.

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/