בהתחלת ספר שמואל אנו למדים על שמואל הנביא שניתן לחלה בזכות תפילותיה המרובות ייושן בבית ה' וגדל לתורה ולתעודה תחת עינו הפקוחה של עלי הכהן. כאשר שמואל גדל אנו נתקלים בפסוק מעניין שחכמים ניסו לעמוד על פירושו. נאמר כך : " וישחטו את הפר ויביאו את הנער על עלי ".כמובן שהפסוק מדבר על עבודת הכהנים אך הקשר שבין שחיטת הפר להבאת הנער לא ברור. הגמרא מסבירה שקרה כאן דבר מעניין. רצו לשחוט את הפר אך לא מצאו כהן שישחט ולא ידעו מה לעשות בא הנער שמואל והוכיח להם ששחיטה כשרה בזר ואין בעיה לשחוט. וההוכחה לכך היא שבשאר מלאכות השונות שקשורות לקרבן נאמר שזה נעשה על ידי הכהן ואילו שחיטה לטא נאמר ושחט הכהן. בנקודה זו מביאים את הנער לעלי ואומרים לו את ההלכה שחידש שמואל ועלי עונה ששמואל צודק אך בגלל שהוא מורה הלכה בפני רבו הוא חייב מיתה. אמו הצדקת לא יכולה להשלים עם רע הגזרה ומבקשת מעלי שיסלח לילד כי הוא הנער שאליו התפללתי.מנסה עלי לדחותה בכך שהוא יתן לה בנים אחרים אך כאשר הוא רואה שחנה לא מוותרת הוא מסכים לוותר לנער. שואל החזון איש איך ייתכן שעלי מוכן ללותר לנער על חטאתו כאשר חנה מבקשת והרי ההלכה היא שמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה והרי שמואל הורה הלכה ואם כך הוא חייב מיתה. עונה החזון איש כמה תשובות - האחת שזה לא היה בפניו ולכן יש להקל בדבר ועוד כמה טעמים. אך אני רוצה להתקמד בתשובתו האחרונה - החזון איש טוען שכאשר יש הלכה שידועה לכל והיא כתובה מפורש בתורה מי שאומר אותה אינו מתחייב מדין מורה הלכה כי כולם יודעים זאת זה כתוב בתורה. ואם כך זו הסיבה שויתר עלי לשמואל כי זה דבר שכתוב בתורה ובגלל זה אין כאן מורה הלכה בפני רבו.