מרן שר התורה גדול הדור הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא במאמר "מאבקו של ריב"ז..” (בספר "מועדי ישראל") שמהגמ' משמע שחכמים לא רצו לילחם אלא דווקא הבריונים הקיצוניים, ואילו מאבות דר"נ יוצא שריב"ז היה מול שאר אנשי ירושלים ולא רק מול הבריונים. וניראה שיש ליישב שתלוי בין החכמים, שהיו כאלו שסברו כריב"ז ולכן בגמ' מדובר עליהם, ואילו באבות דר"נ מדובר על שאר החכמים. או שבתחילה כולם היו בעד לילחם אבל במשך הזמן שהגיעו עוד אנשים מכל א"י שניכבשה, הגיע מצב שהיו פוגעים אחד בשני ואז הבינו חכמים שאי אפשר להם לנצח במצב שכזה ולכן רצו לעשות שלום, ולכן בגמ' זה סמוך לזה שהבריונים שרפו את האוצרות להראות איך ניראו מעשיהם. או שבאבות דר"נ מדובר על צורת כניעה שזהו לזרוק חץ לסמל כניעה, אבל בגמ' מדובר שרצו שלום ולא בצורת כניעה, ואילו הבריונים רצו רק מלחמה. או שבגמ' זה חכמים מול הבריונים שהם שני קצוות של הדעות, שכל אחד עמד בדעתו וניסה להשפיע, ואילו באבות דר"נ זה ריב"ז מול אנשי ירושלים שהאנשים הפשוטים ניגררו אחר הבריונים וכך היו רוב אנשי ירושלים, והם לא כוללים את החכמים. והביא מרן הגאון שחלקו על הפס' “פתח לבנון דלתיך" וגו' האם מכוון למקדש או לגוים (ראה שם). לכאורה יב"ע תרגם ע"פ זכריה אז כיצד ריב"ז חולק על כך?- וניראה שהעיקר נאמר על הגוים ולא נאמר על המקדש, ובמשך השנים עד ימנו באמת העמים והמדינות נהרסו והשתנו, ובא ריב"ז והוסיף שזה חל גם על המקדש בשל מעשינו , שבשל מעשינו הכללנו את עצמנו יחד עם הדין על שאר העמים. אי נמי- הכוונה היא שירושלים תגרום לחורבן העמים, אלא שזכריה ניבא על המקדש האחרון, שבתחילת בית שני התלבטו האם הוא הבית האחרון, ולכן ניבא שהמקדש יגרום לחורבן העמים בגוג ומגוג, ובא ריב"ז והסביר שע"פ מעשיהם גרמו שהבית השני לא יזכה להיות הבית האחרון ולכן גם עליו נאמר שיכלה (יחד עם כילוי שאר העמים בנתיים), שע"י הנפילה באה עליה גדולה אחריה (כדברי מרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א על 'אלמלא נפלתי לא קמתי') ולכן הוא יחרב כדי לגרום להגיע לשלמות בהמשך של בית שלישי בבי"א.