"כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים יז,יד-טו). 'וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר (דברים יז, יד) "ואמרת אשימה עלי מלך" וגו'. תניא ר"א אומר: זקנים שבדור כהוגן שאלו, שנאמר (שמואל א ח, ו) "תנה לנו מלך לשפטנו", אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר (שמואל א ח, כ) "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו"' (סנהדרין כ,ב). '"ואמרת אשימה עלי מלך ככל" וגו'. ר' נהוראי אומר: הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר (שמואל א ח) "כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם". אמר ר' יהודה: והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו", ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם. "ככל הגוים אשר סביבותי". ר' נהוראי אומר: לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודת כוכבים, שנא' (שמואל א ח) "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו"' (ספרי). '"ואמרת אשימה עלי מלך". לר' יהודה הוא צווי, אני מצוך שתאמר אל הנביא והסנהדרין, "אשימה עלי מלך”. שאין לפרש "ואמרת" היינו אם תאמר, דהא אמר "שום תשים"! הרי מצווים לשום מלך, וא"כ מצווים לאמר "אשימה". ומה שנענשו בימי שמואל, היינו "מפני שהקדימו על ידם". ודבר זה פרשתי היטב בפירושי לס' שמואל שם. שצווי המלך הוא רק בעת שמתנהגים כפי דרך העולם והטבע, שאז צריך שיהיה עליהם איש אחד, שינהיגם בעניני הכלל - ללחום מלחמותיהם ולשפטם. אבל בימי שמואל, שהיו מונהגים ע"י זכותו של שמואל בהנהגה נסיית אלקית, וה' היה המלך היוצא לפניהם, ללחום מלחמותיהם ואת עניניהם - לא היה צורך להם למלך. וכמ"ש "הלוא קציר חטים היום, אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם" וגו', "לשאול לכם מלך" (ש"א יב). ר"ל, אחר שאתם רואים, שבחיי אתם מונהגים ע"י ה' בהנהגה נסיית ע"י תפלתי, לא היה לכם לשאול מלך בחיי. רק אחר מות שמואל, שאז נפסק הענין הנסיי, והיתה הנהגתם בדרך הטבע, אז היו מצווים לשאול להם מלך. ועז"א חז"ל "ששאלוהו שלא בעונתו". ר"ל שבחיי שמואל לא היה הזמן לזה. וז"ש “ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם". ודעת ר' נהוראי, שמ"ש "ואמרת אשימה עלי מלך", אינו צווי, רק בגנאי ישראל מדבר, שעתידים אתם להתרעם ולומר כך. ובסנהדרין כ ע"ב “ר' נהוראי אומר: לא נאמרה פ' זו אלא כנגד תרעומתם". וע"ז הוסיף ר' נהוראי, שבקשו כדי להעבידם ע"ז, כמ"ש "והיינו גם אנחנו כל הגוים". ואמר השם שבעת שתאמרו כך, אז - "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו". לא שינהג אתכם בדרכי העכו"ם שסביבותיכם. ועי' בפי' שמואל שם הארכתי' (מלבי"ם; התורה והמצוה על הפס'). (ראה 'בשערי הארץ', "שום תשים עליך מלך", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שגם בראשונים חלקו האם בקשת מלך זה מצוה או רשות). בגמ' לא מובא דברי רבי נהוראי ששאלתם מלך זה כדי להעבידם ע"ז. בפשטות זה כיון שזה לא קשור לעצם העניין האם יש מצוה או רק רשות לבקש מלך, ולכן לא הובא בהקשר בו הגמ' הביאה את המחלוקת. אולם גם אפשר שבקשת מלך (בתורה) אינה מטעם שרוצים שיעבידם ע"ז אלא שבזמן שמואל זה מה שרצו ובקשו (שאומר 'לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודת כוכבים', שאין זה דברי התורה, אלא מה שרצו בבקשתם אצל שמואל), ולכן זה לא קשור לעניין בקשת מלך, אלא לנעשה בימי שמואל, שרבי נהוראי ראה בתורה רמז למה שיהיה בעתיד. לכאורה מניין שבקשו בשביל ע"ז, אולי בקשו כדי שינהיגם כראוי כמו שראו אצל הגוים? אלא שבשמואל ה' מסביר את כוונותיהם שזה משורש רצון לע"ז, שכך אמר קודם לשמואל: "ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם. ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך" (ש"א ח,ז-ח), הרי שה' אמר לשמואל שרצונם במלך כי מאסו במלכות ה' עליהם, וזה קשור לע"ז כאבותם. לכן כשביקשו מלך ככל הגוים שסביבם כוונתם שימלוך עליהם ויוליכם לע"ז כמו הגוים; שאמנם יכל להתפרש אחרת (מה שביקשו ככל הגוים), אולם מוכח מדברי ה' קודם שזהו כווונתם. אולי גם נרמז בדבריהם (שמביא רבי נהוראי) שאמרו: "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו" (שם,כ), שלא נאמר 'והיינו גם אנחנו ככל הגוים - שפטנו מלכנו' וגו', שהפירוט הוא הסבר למה שרוצים מלך, כדי שינהיגם כראוי, כמו שרואים שזה מוצלח בשאר הגוים. אבל כיון שנאמר 'ושפטנו', סימן שבקשת מלך היא בפני עצמה, שרוצים מלך ככל הגוים גם בלי קשר למעשיו שמפרטים (שהוו' מלמד שזה תוספת ולא נאמר כפירוט למקודם); אם כן למה רוצים מלך? כדי לכבדו כמו שראו אצל שאר הגוים, ואצלם כיבוד המלך זהו כיבוד גשמי כחלק מהערצת הגשמיות, שזהו כחלק מגילוי הערצת ועבודת כוחות הטבע (ולכן היו מחשיבים את המלכים כאלוה), ממילא גם מה שהם רצו זה קשור לשורש ע"ז. לפי זה אפשר שכך למד גם כרמז בתורה שכשמבקשים מלך זה קשור "ככל הגוים אשר סביבתי", שהמלכות קשורה לע"ז. אמנם אפשר גם בפשטות, שכיון שרוצים זאת כדימוי לגוים שסביבתם, סימן שיש להם רצון לידמות להם, ממילא יש בזה שורש לע"ז שזה שיא גילוי הגוים שסביבתם, ולכן ודאי שיש בליבם גם רצון לע"ז, אחרת לא היו רוצים כלל קשר ודימוי להם מרוב סלידה מהע"ז שמתגלה במעשי הגוים שסביבם. אולי גם אפשר שרצו במלך כדי שלא להתנהג בצורה ניסית, ממילא זה נובע מרצון להתחבר לגשמיות ולהתרחק מגילוי ה' שיש בניסים העל טבעים, כך שרצון שכזה זהו שורש לע"ז להתרחק מגילוי יד ה' ע"י חיבור לגשמיות (שע"ז זהו הערצת הגשמיות ככח שולט). לעומת ר"נ יש את שיטת ר"י שסובר שזהו מצוה לבקש מלך כשנכנסים לארץ, כחלק ממערכת לתיקון עולם, להעמיד מלך שיעמוד בראשם (ויאחד בכך את ישראל) ויצא למחות את זכר עמלק שמביא למיעוט בגילוי שם ה', ואז אפשר להקים את המקדש לגלות בשלמות את שם ה'. אולי כרמז שנאמר על דוד ושלמה: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (מלכים א כט,כג), ששניהם ישבו על כסא ה', שמלכותם מגלה בעולם את מלכות ה'. דבר זה הוא מהותם של ישראל; לכן אולי יש שלוש מצות כנגד גילוי שלושת האבות (שהם שורש ישראל). העמדת מלך זהו כנגד אברהם שהיה כמלך: "שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו" וגו' (בראשית כג,ו). מחיית עמלק זה כנגד יצחק שממנו יצא עשו שממנו עמלק (וכן עמלק קשור לחורבן ירושלים [תנחומא "כי תצא" סימן יא], ויצחק הוא ההיפך ממנו, שקשור בשלמות לא"י [ב"ר סד,ג]). הקמת המקדש כנגד יעקב שממנו בנ"י שמגלים את שם ה' בעולם כולו, ושורשו ממקום המקדש. שכך מתגלה בנו במצוות כנגד האבות, שאנו המשכם ומגלים את תיקון העולם שהם יסדו והחלו ואנו ממשיכים עד התיקון השלם.