"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם. צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז,יח-כ). (על חשיבות יושר השופטים במשפט ראה 'בשערי הארץ', "ולא תקח שוחד", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). עניין המשפט בישראל חשוב מאוד, שהשופטים והשוטרים מעמידים את התורה בישראל, שכופים את דבר ה' בעולם; ומתוך כך גם העולם כולו נתקן. לכן בעניין מעלת המשפט יש רמז למתן תורה, לעשרת הדברות (משנת רבי אליעזר, טז), לומר שזה קשור להעמדת כל התורה (שכל התורה גנוזה בעשרת הדברות [יר' שקלים ו,א]), וכמו שבמתן תורה היה גילוי של תיקון עולם (שלכן בטל כח מלאך המוות מישראל או בטל כח שעבוד מלכויות, כמו שיהיה לעתיד לבא; עד שחטאו בעגל ואז נפלו ממדרגתם [ע"ז ה,א]), כך ע"י העמדת המשפט כראוי בכל חלקיו, ממשפט בין אנשים שרבים ועד כפיית בי"ד לשמירת התורה בישראל, מביאים לגילוי תו"מ בעולם, וכך מביא לתיקון עולם. לכן נראה שבפס' הראשון כעין נרמז לאבות שהם שורש נשמתנו, השורש לחיבורנו לתורה: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך", כרמז לאברהם שהיה מפיץ תורה וגילוי שם ה' בכל מקום, כמו שאמרו לו אנשי חת: "נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו). "אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך", כרמז ליצחק שקשור לא"י, שה' נתן לאבות ולנו (שזהו "נתן לך לשבטיך"), שיצחק קשור בשלמות לארץ, שלכן נאסר עליו לצאת מהארץ (בהיותו כעולה תמימה [ב"ר סד,ג]). "ושפטו את העם משפט צדק", כרמז ליעקב שפעל בצאן כדי שלא ירמהו לבן (בראשית ל,לז וכו'), וכן טען נגד לבן על שהונה אותו (שם לא,מא-מב). וכן בפס' השני: "לא תטה משפט" כרמז לאברהם שאמר לה' על סדום: "חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (שם יח,כה). "לא תכיר פנים" כרמז ליצחק, שאברהם לא הכיר לו פנים בהיותו בנו יחידו, ולכן בא להקריבו בעקידה (ואף יצחק לא התנגד ולא בא בטענה שהוא בנו והוא יחידו כך שיתחשב בו). "ולא תקח שחד", כרמז ליעקב שפעל בענייני כספים, אצל לבן יעקב עבד בעצמו ובכך ריבה את ממונו, ואצל פרעה זה נעשה ע"י יוסף בנו שע"י פעולותיו גרם להתעשרות מצרים בימי הרעב (בראשית מז,יד. ואף ביעקב עצמו באה ברכה ממונית למצרים, שע"י שירד למצרים פסק הרעב [ב"ר פט,ט]). וכיון שזה נעשה בשני מקומות אז נאמר על השוחד שני דברים: "כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם", שעיני חכמים כנגד לבן, שלא ראה מה שיעקב פעל, ולכן נרמז בעיוורון עיניים, וחכמים כרמז לחכמים בתורה, שמלבן (מבנותיו) יצאו בנ"י שהם חכמים בתורה. כנגד פרעה נאמר דברי צדיקים, שהוא העלה את יוסף למלכות ע"י דבריו שקבע שיהיה משנה למלך ולכן זה נרמז בדיבור, וצדיקים כרמז לצדק - שמה שאעלה את יוסף למלכות זה מצד הצדק שכך ראוי לעשות כדי להעמיד את כלכלת מצרים. גם פס' שלישי כרומז לאבות: "צדק צדק תרדף" רמז לאברהם שנאמר עליו שאהב לצדק את הבריות: 'א"ל הקדוש ברוך הוא: אברהם (תהלים מה, ח) "אהבת צדק ותשנא רשע", אהבת לצדק את בריותי, "ותשנא רשע" מאנת לחייבן' (ב"ר מט,ט). (וזהו פעמיים "צדק" שרודף, כרמז שצידק גם מי שנראה כאילו שלא היה ראוי לצדק). "למען תחיה וירשת את הארץ", כנגד יצחק שקשור לארץ ונאמר לו לזרוע לנטוע ולשלוט בארץ (ב"ר סד,ג), שזהו גילוי כעין ירושתה (ויחיה ולא ימות ברעב בארץ). "אשר ה' אלקיך נתן לך" כנגד יעקב, שבניו - בנ"י הם שנוחלים את הארץ בפועל. (ואלו שלושה פס' כנגד שלושת אבות, הפס' הראשון לשפוט צדק כנגד אברהם שהפיץ את דין ה' בעולם שזהו הצדק. הפס' השני שלא תטה משפט כנגד יצחק שלא שינה ממה שה' אמר לאברהם להעלותו בעקידה. הפס' השלישי לרדוף את הצדק זה כנגד יעקב שע"י כלל ישראל צאצאיו מתגלה בכל העולם צדק ה', וזה ע"י שבנ"י יושבים בארץ ומכאן מתגלה הצדק - דין ה' לכל העולם). כיון שעניין המשפט קשור לכל התורה שמתגלה ע"י ישראל, לכן בעיוות הדבר הזה יש גילוי כעין ע"ז, שהתורה והע"ז הפכים - זה כנגד זה ('כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' [ספרי; דברים יא,כח]), שזהו: 'אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך", וסמיך ליה (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשירה כל עץ". אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר (דברים טז, כא) "אצל מזבח ה' אלקיך"' (סנהדרין ז,ב). שדיין שאינו הגון זהו כאשירה, שזהו כעין ע"ז ובגילוי של עץ, כרמז לאדם שנמשל לעץ (דברים כ,יט); וכן כמו עץ ששולח שורשיו וענפיו ויש לו פירות, כך אותו דיין מעשיו פועלים ונמשכים הלאה בהיזקם. וכשיש שם ת"ח אז זהו כמו שנטעו אצל המזבח שהוא לה', שזהו הת"ח שמחבר את הקב"ה והעולם, שבנטיעה שם מדגיש יותר שיש בו עזות פנים לעוות מרצון ה'. בעיוות המשפט זה נגד כל התורה, גם מצד שהמשפט כולל כל מעשי בי"ד לקביעת ההליכה אחר ה', שדיני ממונות הוא חלק מזה, אבל זה חלק מכלל השפעת בי"ד על הציבור ללכת אחר ה', ולכן פגיעה אפילו במשפט שבין אדם לחברו זה פוגם בכל סמכות הבי"ד ולכן פוגע בכל גילוי התורה בעולם שנעשה ע"י בי"ד; בנוסף, שורש כל התורה הוא בבין אדם לחברו ('דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה; ואידך פירושה הוא, זיל גמור' [שבת לא,א]), ולכן בפגיעה במשפט בין בני אדם יש שורש לפגם בכל החיבור לתורה. לכן בעניני המשפט יש כנגד עשרת הדברות: 'גדול הוא המשפט, שיש בו עשרה לאוין כנגד עשר הדברות. ואלו הן: לא תטה משפט אבינך, לא תכיר פנים, לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול, לא תטה משפט, ודל לא תהדר, לא תעשו עול במשפט, לא תטה משפט גר יתום, לא תכירו פנים, לא תגורו מפני איש. מלמד שהמשפט שקול כנגד עשר הדברות' (משנת רבי אליעזר, טז). נראה ש"לא תטה משפט אביונך" כנגד "אנכי", שה' עשה את משפטם של ישראל שהיו כאביונים במצרים, ושפט את מצרים למכות עד יציאת בנ"י ממצרים ברכוש גדול, שכך התגלה שה' אלוקינו שהוציאנו ממצרים (כנאמר ב"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"). "לא תכיר פנים" כרמז ל"לא יהיה", שלא להכיר פנים לע"ז, וכן נאמר לשון פנים - "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". "לא תשא פני דל" כנגד "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" (שניהם "לא תשא"). "ולא תהדר פני גדול",  כנגד שבת בה מהדרים את שם ה' שברא את העולם (והוציאנו ממצרים), שהוא גדול העולם. "לא תטה משפט" כנגד כיבוד אב ואם, כעין רמז שיש אב ויש אם ונוטה לכאן ולכאן. "ודל לא תהדר" כנגד "לא תרצח", שהמהדר מכבד את פני הדל אבל גורם בכך עלבון לעשיר (שיש לו כבוד בדר"כ) כאילו עשה שלא כראוי (שיצא חייב שלא כאמת), והמלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים (ב"מ נח,ב). "לא תעשו עוול במשפט" כנגד "לא תנאף", שעושה עוול עם חברו כשנואף עם אשתו (שהיא אשתו על פי הדין). "לא תטה משפט גר יתום" כנגד "לא תגנוב", שזהו גניבת נפש, כעין גר ויתום שאין להם בעולם משפחה שתדאג להם, ולכן לא מחפשים לאן נעלמו כשגנבו אותם (וכך בכל עני, אנשים מתרחקים ממנו ולא דואגים לשלומו, ולכן לא מחפשים אחריו מדאגה לו). "לא תכירו פנים במשפט" כנגד "לא תענה" שהכרת פנים כאן הכוונה 'זה הממונה להושיב הדינים, שלא יאמר איש פלוני נאה, או גיבור, אושיבנו דין. איש פלוני קרובי אושיבנו דין בעיר. והוא אינו בקי בדינין, נמצא מחיב את הזכאי ומזכה את החייב, מעלה אני על מי שמנהו כאלו הכיר פנים בדין' (רש"י; דברים א,יז), שזהו עניין השפעה על הדין, שהדיין ידון טעות בגללו (כיון שהעמידו כשאינו ראוי לזה, שאינו יודע לדון), כך גם בעדות שקר העד משפיע שהדיין יטעה בדין. "לא תגור מפני איש" כנגד "לא תחמוד", שזהו בלב כמו הפחד שהוא בלב או כמו שאוגר דבריו בליבו ולא מוציאו לחוץ (רש"י; דברים א,יז), שגם זה כדומה ללא תחמוד שזה בליבו פנימה.