'תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה, דכתיב (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו". תשובה, דכתיב (תהלים צ, ב) "בטרם הרים יולדו", וכתיב (תהלים צ, ג) "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". גן עדן, דכתיב (בראשית ב, ח) "ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם". גיהנם, דכתיב (ישעיהו ל, לג) "כי ערוך מאתמול תפתה". כסא הכבוד ובית המקדש, דכתיב (ירמיהו יז, יב) "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". שמו של משיח, דכתיב (תהלים עב, יז) "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו"' (פסחים נד,א). (בנדרים [לט,ב] זה נאמר בצורה של זוגות, לומר שיש קשר בין הזוגות שמופיעים, ראה 'לזמן הזה', אלול, 'התשובה והעולם', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). שבעה דברים אלו קדמו לעולם, כיון שהם השורש והתוכנית של בריאת העולם (שם). נראה שלכן זה מתגלה כנגד שבוע הבריאה, שהיא כעין מגלה על שבשורשה יש שבעה דברים אלו. ביום הראשון התגלתה כלל הבריאה ('"יְהִי מְאֹרֹת" וגו' – מיום ראשון נבראו, וברביעי צוה עליהם להתלות בָּרָקִיעַ. וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו. הוא שכתוב "אֵת הַשָּׁמַיִם" לרבות תולדותיהם, "וְאֵת הָאָרֶץ" לרבות תולדותיה' [רש"י; בראשית א,יד]), ולכן זה קשור לתורה שהיא היסוד לבריאת כל הבריאה ('דבר אחר: אמון = אוֹמָן. התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' [ב”ר א,א]). וכן ביום ראשון נברא האור (שהכוונה לאור הקדושה), שזה מרמז לתורה: “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). בשני הופרדו המים ורקיע השמים, נעשה ניתוק בין מעלה ומטה, לכן כנגד זה יש את התשובה, שהיא מביאה תיקון לניתוק בין שמים וארץ (כשהאדם חוטא נעשה ריחוק מהקדושה, מגילוי שמים, ובתשובה מתקנים זאת. וכן עצם הבריאה הגשמית יש בה ריחוק מגילוי האלוקות בשלמותה, ועל האדם לקדש ולחבר את העוה”ז עם השמים, להביא לגילוי שם ה' בעולם, וכך לתקן את העולם למלכות ה'). בשלישי התגלתה היבשה והצומח, שזה כעין רמז כנגד גן עדן, שזהו גן (שבו יש צמחים); וכן רמז ביבשה שיש מקום שהוא כעין גן עדן, שזהו א"י: '"חלקת השדה" – חלק בשדה. והזכיר זה הכתוב, להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא' (אבן עזרא; בראשית לג,יט). ברביעי נתלו המאורות, והשמש חמה ומביאה חום לעולם, שזה כרומז לרשעים שנידונים באש הגיהנום. וכן לעתיד השמש תפעל במקום הגיהנום: 'דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא; אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר; רשעים נידונין בה, וצדיקים מתרפאין בה. רשעים נידונין בה, דכתיב (מלאכי ג, יט) “כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאו'ת אשר לא יעזוב להם שורש וענף", לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא' וכו' (ע"ז ג,ב-ד,א). בחמישי נבראו העופות והדגים שזה כנגד כסא הכבוד, שהוא בשמים, שזהו כעין עוף העף בשמים, והוא נסתר מאיתנו (שאנו לא רואים זאת; וכן מעשה מרכבה זהו סתרי תורה שנסתר מרוב בני האדם) כעין הדגים בים שנסתרים מעינינו. בנוסף, לדמויות המרכבה היו כנפיים (יחזקאל י,כא), שזהו כעין דומה לעוף. בשישי נברא האדם והבהמות, שזה כנגד בית המקדש בו מקריב האדם בהמות לה' במזבח; וכן על האדם מוטל לקדש את כל העולם ולעשותו כמקדש לה', שכל העולם יהיה מקום לשכינת ה' כעין המקדש (וכך היה במתן תורה עד שחטאו בעגל, ראה 'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). שבת היא מעין עוה"ב: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב), לכן זה כנגד שמו של משיח שמביא את הגאולה ובעקבותיה העוה”ב. עוד נראה שהשבעה הם כנגד שורש הבריאה, ולכן מכוון גם כנגד התורה (שהיא שורש הבריאה, שעל פיה נברא העולם) שמתחלקת לשבעה ספרים (שבת קטז,א), שזה כנגד שיש שבעה ימי בריאה (שלכן שניהם נדרשים מהפס'): "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" (משלי ט,א). '"חכמות בנתה ביתה" – בחכמה בנה הקב"ה את העולם. "חצבה עמודיה שבעה" – שבעה ימי בראשית. ד"א: שבעה ספרים שיש בתורה, "ויהי בנסוע הארון" ספר לעצמו; במסכת שבת' (רש"י). כנגד בראשית זהו תורה, שאצל אברהם החלה להתגלות בעולם התורה (ע"ז ט,א). כנגד שמות זהו תשובה, שבנ"י היו שקועים בע"ז ובטומאת מצרים (במ”ט שערי טומאה), ושבו בתשובה לה' ביציאת מצרים. כנגד ויקרא זהו גן עדן, שבמשכן הוא מקום של גילוי שם ה', כעין גן עדן. כנגד החלק הראשון שבבמדבר זהו גיהנום, שבחלק הראשון יש בו: 'פורענות ראשונה: (במדבר י, לג) "ויסעו מהר ה'”, וא"ר חמא בר' חנינא: שסרו מאחרי ה'' (שבת שם) [שלכן היה צריך לחלק את ספר במדבר לשלושה כדי להפריד בין הפורענויות]. שזהו רמז למקום וריחוק מה' (שנסעו והתרחקו מסיני הר ה', המקום בו ה' נגלה, והם התרחקו – סרו ה'), שזהו גיהנום שהוא מקום של אלו שהתרחקו מה' בחטאיהם (וכן כרמז שנסעו מהר ה' בו קיבלו את התורה, כרשעים שנידונים בגיהנום שלא שמרו תו”מ). פרשת "ויהי בנסוע" זה כנגד כסא הכבוד, כסא הכבוד שבמרכבה, שבמרכבה נוסעים; וכן כרמז שבנסיעת בנ"י יש גילוי כנגד כסא הכבוד: 'וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם, כך סיבב לכסא ד' חיות ולמעלה מכולם כסא הכבוד, וכנגדן סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה' וכו' (במדבר רבה ב,י). כנגד החלק השלישי של במדבר זה ביהמק"ד, שבעקבות המתאוננים והמתלוננים (שזהו הסיבה לחלוקת הספר לשלושה חלקים כדי לנתק בין שתי הפורענויות. 'פורענות שנייה מאי היא? (במדבר יא, א) "ויהי העם כמתאוננים"' [שבת שם]) ה' העמיד למשה את שבעים הזקנים (במדבר יא), ומקום ישיבת הסנהדרין זה במקדש בצד המזבח ('ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח? – "ולא תעלה במעלות על מזבחי", ומה כתיב תמן? "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"' [יר' מכות ב,ו]), והם מביאים את התורה ממקום המקדש (שם הארון עם הלוחות) לכל העולם. כנגד ספר דברים שהוא לקראת הכניסה לארץ זהו שמו של משיח, שדרך א"י מתגלה הגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד", כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז), שנזכה לגאולה שלמה בבי”א.