המתמטיקה של ה"רצח" - והכהן הגדול.

-------------------------------------------------.

אין כהן גדול מת. אלא משום שרבתה שפיכות הדמים בימיו.

שבאדרתו אדרת שמן משחת קודש לא נותר עוד מקום  

להדביק עליו עוד שפיכות דמים.

עקרון יסוד הוא רגישותה המיוחדת של ארץ ישראל לשפיכות דמים 

גם בכך : ששום שפיכות דמים בארץ, אינה מתכפרת .

 אלא בשפיכת דמו גם של שופך הדם. מין סגירת מעגל .

משל דמו של ה"נרצח" זועק עד 

 לצירוף דמו של ה"רוצח" לארץ  .

לכאורה מבחינת התורה גם גרימת מוות בשגגה היא בבחינת : "רצח".

 רוצח במזיד ומתוך כוונה -  דינו מיתה במשפט. 

 "רוצח" בשגגה גולה לעיר מקלט.

 כאילו נכנס "לאיפסון" של הגנה עד שימות או עד שהכהן הגדול ימות.

 כלומר גם "רוצח" בשגגה חל עליו עיקרון  שגם דמו לבסוף "נשפך".

 בין דמו שלו ובין דמו של הכהן הגדול.- הנושא את חטאו.

 שהכהן הגדול  הוא כרית הספיגה של כל חטאי עם ישראל 

 ובכללם כמובן החמורים שבהם - שפיכות דמים .

לפיכך, כשהכהן הגדול מת  ונקבר  משל דמם של החוטאים שנשא עליו שבים גם הם לאדמה.

 ולכן במצב שכזה  רוצח שבשגגה  רשאי לשוב לחייו  ולשגרת חייו.

 הנה כי כן מנפלאותיו של הכהן הגדול שמשום שהוא נמשח בשמן הקודש עוטה הוא כעין חליםת ספיגה של כל חטא העם.

 משמע שמן הקודש הוא מצע מדבק של כל חטאי העם ככל שרבים כאלה  מחשיך לכאורה  בוהק שמן הקודש  ויורד כעין חושך לעולם.

 

והסוד העצום הוא כי במידה רבה : כל נושא משרת קודש כיום  חוסה למעשה באותה המדוכה.

 של היותו מצע הדבקה לכל חטאי קהילתו.... 

אלה במיתתם ובבית דין של מעלה נדרשים ל"בירור" על כל שפיכות דמים  או אפילו סתם מיתה ומכל סוג שאירעה בקהילתם בעת תפקידם.

 רב קהילה שבקהילתו התדפק המוות לא די שיטריח עצמו לנחם .אלא נדרש הוא במקביל לחשבון נפש נוקב שמא היה בידו למנוע.

 והוא נתרפה או נכשל שלא לעשות כן.

משה אהרון .