הצמיד שיביא את המשיח!
נכתב על ידי ברוך עינב, 19/6/2025
בס"ד
מובא בזהר הקדוש שעתיד ד' יתברך לגאול אותנו באמצעות ארבעה משיחים שמרה"ת שלהם מתקבל צמי'ד: א. צ'ליה משבט דן1, ב. מ'שה רבינו2, ג. משיח בן י'וסף, ד. משיח בן ד'וד. והרב שלמה איטח הוסיף לי שצ' גם כנגד צמח, שנאמר: "הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח" (זכריה ג, ח)3. ע"כ. וי' גם כנגד ינון שהוא שמו של המשיח, שנאמר: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" (תהלים עב, יז), שכידוע יבוא יחד עם אליה שהוא אליהו הנביא שיקדים לבשר על ביאת הגאולה. ואמנם ידוע שבכל מצב נזכה לביאת המשיח אך כדי לזכות לגאולת עולמים שלמה ברחמים בחינת אחישנה שבה יבוא המשיח מוקדם יותר אנו צריכים לתקן את כל חטאי הלשון וביניהם לשון הרע שמלמדת על אותה שנאת חינם שמחמתה חרב ביהמ"ק השני, ושקולה לשפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה שמחמתם חרב ביהמ"ק הראשון. ואומרים חז"ל שכל דור שלא נבנה בו ביהמ"ק כאילו חרב בימיו, ללמדנו עד כמה כולנו צריכים לתקן כדי להגיע לתכלית לשמה נברא העולם.
ולזה נחבר חידוש נפלא ששמעתי על הפסוק בפרשת פרה שבפרשת חקת: "וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא" (במדבר יט, טו), שכמו הכלי כך גם אדם שלא שם מחסום על פיו אלא מרשה לעצמו לדבר ככל העולה על רוחו כאילו אין דין ואין דיין ח"ו ולחטוא בלשון הרע, הוצאת שם רע, רכילות, שקרים, חנופה, ליצנות, שחוק, קלות ראש, הוללות וגם דברים שיש בהם גאוה, כעס, שנאה, קנאה, תחרות וכיו"ב טמא הוא ר"ל. ע"כ. שנאמר: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז). היינו בגלל שלא מילא עצמו בדברים טובים וגם לא שמר על פיו שיהיה סגור נכנסו לשם כל מיני מרעין בישין, וכשם שכדי לדעת איזה ריח יש לבושם מרססים מתוכנו החוצה, כך כדי לעמוד על מהות האדם ומדרגתו הרוחנית שומעים את מוצאי פיו.
וחשבתי בעה"י לומר שבדיוק כמו שכתוב אם "אין צמיד" היינו אם האדם לא שם בלמים על פיו ומדבר לשון הרע ושאר דברים אסורים אז אין צמי"ד היינו אין משיח, שכנ"ל צמיד הם רה"ת של ארבעת המשיחים, כשמשיח בן דוד יהיה אחראי על אומות העולם, משיח בן יוסף על עמלק4 ומשה רבינו יהיה אחראי על הערב רב5. וכל אחד מהם יעזור לשאר חבריו.
וראיה חזקה נוספת לקשר בין תיקון מוצאי פי האדם לביאת המשיח היא שאם נשנה את הש' הימנית בתיבת משיח לש' שמאלית נקבל משיח (מלשון שיחה), וכשם שהקלקול היה דרך הפה כשאדם וחוה חטאו בחטא עץ הדעת שע"פ הפשט אכלו מהפרי ש-ד' יתברך אסר עליהם לאכול, כך גם עיקר התיקון יהיה דרך כל מה שנכנס ויוצא מהפה, ויותר ממה שחשוב שהאוכל יהיה בכשרות מהודרת צריך להיזהר שהדברים היוצאים מהפה יהיהו בכשרות מהודרת, שנאמר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח, כא), אלא שמספר ההגדרות למילה חיים כמספר בני האדם, ועל זה כתוב בתורה: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהוי'ה אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), ללמדנו שחיים אמיתיים הם רק מתוך דבקות בקב"ה, וככל שהאדם מזכך ומקדש יותר את הדיבור שיוצא מפיו, היינו עם כמה שיותר דברי תורה, תפילה, שבח, הודיה, התבודדות והלל לבורא עולם ללא דיבורים אסורים כנ"ל, זה מצביע על יותר דבקות בבורא ב"ה, וגם: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), היינו שאדם חי זה אדם שמחובר לתורה, ללימוד ועסק התורה ואפילו מי שרק תומך בה כי בכך הוא מוכיח עד כמה הוא מייקר ומחשיב את התורה ולומדיה, כדאיתא בגמרא (עירובין נד.), "א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר: 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא' (משלי ד, כב), אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה", היינו למי שלומד תורה לא רק בקריאת העינים אלא תוך הוצאת המילים מפיו והשמעתם לאוזניו, וכדאיתא במשנה: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב" (אבות ו, ד), כמובא בגמרא על אלכסנדר מוקדון ששאל את חכמי הנגב כמה שאלות: מה יעשה האדם ויחיה? וענו לו: ימית את עצמו. ושאל עוד: מה יעשה האדם וימות? וענו לו: יחייה את עצמו (תמיד לב.), ללמדנו שדוקא אדם שחי חיי פאר ומבליט את עצמו ועושרו מביא בכך על עצמו עין הרע שיכולה לקצר את חייו, כדברי רב שמובאים בגמרא, שכמעט כל מי שמת זה מחמת עין הרע, והנוסחה לאריכות חיים היא להיות אדם בעל רוח נמוכה ונפש שפלה שמצניע עצמו ובורח מגאוה, כעס, שנאה, קנאה, כבוד, שררה, עזות מצח, חוצפה ותחרות. במילים אחרות, אדם שרוצה להעצים את מציאות חיי הנצח של העוה"ב שלו צריך לחיות כבר בעוה"ז ע"פ עולם המושגים העליון של העוה"ב כשהוא משועבד רק ל-ד' יתברך ושם את עיקר הדגש על לימוד התורה, תיקון המידות, קיום המצוות, תפילה, ישור ההשקפה ומעשים טובים, ומצליח להתנתק מכבלי חיי החומר והגשמיות של העוה"ז עם התאוות האסורות וההנאות המפוקפקות שהוא מציע.
ועוד שמשיח אותיות ישמח, ללמדנו על החשיבות של השמחה בעבודת ד' כדי לקרב את ביאת המשיח, הן בלימוד התורה, הן בקיום המצוות בתוך כל שאר הדברים, מאחר והאדם ששמח בעבודתו מגלה דעתו בכך שהוא מזהה את עצמו עם אותו דבר ושהוא מהוה חלק בלתי נפרד ממנו, ומכאן שאדם ששמח בעבודת ד' מלמדת על אדם שרואה את עצמו כחלק בלתי נפרד ממציאות ד' יתברך, וככל שהאדם יזכה ליותר קרבת אלקים כך תהיה לו יותר שמחה, שהרי ד' יתברך הוא מקור השמחה, מקור כל הכוחות, הברכות, הישועות ומקור הכל, כפי שאנו אומרים בתפילת שחרית של שבת קודש: "יִשמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ", וישמח כאמור אותיות משיח ומשה הוא אחד המשיחים וכדי לקרב את בואו צריך להתחזק בשמירת השבת שנרמזת בתיבת "במתנת", כדאיתא בגמרא: "א"ל הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל" (שבת י:), ועליה נאמר שאם ישראל משמרין שתי שבתות הרי הם נגאלים, ובלימוד התורה, שנרמזת בתיבת "חלקו", וחלק אותיות לקח, שנאמר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד, ב), כדברי אור החיים הקדוש שהגאולה תבוא ע"י לימוד תורה או ע"י סבל ויסורים. ואדם שמלמד תורה הוא בחינת משיח (עם שין שמאלית, מלשון שיחה), וגם הוא מקרב את הגאולה בצעדי ענק, שהוא בכלל מזכי הרבים שמעלתם גדולה מזו של הנביאים, שנאמר: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג). ויש קשר מדהים בין תיבות "מתנת חלקו", כפי שיובן ע"פ המדרש שמובא במ"ב (או"ח רצ ס"ב סק"ה): "אמרה תורה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, אני מה תהא עלי? אמר לה, זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך". ותיבת "לו" רומזת לל"ו הצדיקים שיש בכל דור ודור, וידוע שתנאי הכרחי להיקרא צדיק כמו יוסף הצדיק הוא להיות שמור ביסוד ולצורך כך צריך להתרחק כמטחוי קשת מכל דבר שעלול להפיל את האדם בחטא וגם לשמור על העינים, כדברי הטור (בתחילת או"ח): "עין רואה, לב חומד וכלי המעשה גומרים", שכידוע אין היצר הרע שולט באדם אלא במה שעיניו רואות. ומעל הכל המעלה הגבוהה ביותר שהאדם יכול להגיע אליה שמקרבת את הגאולה יותר מכל היא להיות עבד ד' ובן נאמן ומסור של הקב"ה, ובזכות העובדה שמשה רבינו היה העבד הכי נאמן הוא הגיע למדרגה הכי גבוהה שילוד אשה הצליח להגיע אליה אי פעם.
ועוד שמשיח אותיות חי שם, ללמדנו שכדי לקרב את ביאת המשיח צריך האדם להבין שכל החיות שלו היא מ-ד' יתברך, ולדעת שלא רק שבורא עולם ברא אותו אלא גם מחייה אותו בכל רגע ורגע יחד עם כל הבריאה, לא כמו נגר שסיים להכין את השולחן שיכול להתקיים גם בלעדיו אלא משל לחברת חשמל כזו שגם יצרה את המכשירים החשמליים וגם מזרימה את החשמל לצורך עבודתם בכל רגע נתון.
ועוד ידוע שארבע המדרגות בבריאה כמובא בספר הכוזרי הן: דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל, ר"ת דצחמ"י בדיוק כמו המילה צמיד להוציא האות ח', והרי הח' שהיא כנגד בעלי החיים נמצאת בדיוק באמצע אותיות דצ[ח]מ"י, ללמדנו שאמנם כל אחד מאיתנו מורכב מנשמה אלוקית שהיא הדבר הקדוש ביותר שיש בעוה"ז וגוף חומרי שזה הדבר השפל ביותר בעוה"ז, אלא שעלינו להיזהר שלא לתת לנפש הבהמית ולצד החייתי שנמצא בכל אחד מאיתנו למלוך עלינו, לשלוט בלבנו, להוביל אותנו ולהיות מרכז חיינו, ולכן מהצמיד שמלמד על מצב מתוקן הושמטה הח', אלא שעלינו לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להשליט את הנשמה הקדושה6 והיצר הטוב7 על הגוף הגשמי והיצר הרע בעה"י. שכידוע כל גרמי הטבע נתנו מעצמם לאדם ובתוך כך הוא מורכב גם מכל בעה"ח, ואדם מתוקן וצדיק הוא כזה שיודע לשלוט על כל הכוחות הפנימיים בתוכו ולהשתמש בהם ע"פ הוראות יצרן לכבוד בוראו, כדברי יהודה בן תימא במשנה: "הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי" (אבות ה, כ)8. וזה מצד הסור מרע, ואת הצד של העשה טוב אפשר ללמוד מהמילה צמיד, שבמרכזה האותיות מ"י שהם כנגד נ' שערי בינה ונ' שערי קדושה וגם כנגד מ'דבר וי'שראל, ללמדנו מה צריך להיות מרכז חיינו ועל מה אנו צריכים לשים את עיקר הדגש, שעלינו ללמוד וללמד תורה בכל הזדמנות אפשרית, לעשות כל דבר כדי להזדכך, להיטהר ולהתקדש9.
ועוד שהסרת הח' (שנשמע כמו חטא) היא רמז גדול לכך שכדי לקרב את הגאולה עלינו להפסיק לעשות חטאים ובמקביל להרבות במצוות ככל שרק ניתן, אלא שאדם שאינו לומד תורה אינו יכול להבדיל בין מותר לאסור ובין טהור לטמא וגם אם יש לו את הכוונות הטובות ביותר והנשמה הגבוהה ביותר הוא יהיה מלא בחטאים ומה גדול עוונו מנשוא ר"ל, ללמדנו על אחת הסיבות המרכזיות שהיצר הרע, הערב רב ועמלק מנסים בכל כוחם למנוע את לימוד התורה שביכולתה לקרב את הגאולה ברחמים יותר מכל דבר אחר, שלאחר ביאת המשיח יבוא סופם, ולכן הם מנסים לעשות כל שביכולתם להאריך את הגלות.
וחשוב לזכור שכשם שהקלקול של חטא עץ הדעת שגרם לכל המציאות להתדרדר היה באכילה כך גם עיקר התיקון יהיה בכל מה שקשור לפה, שכידוע שם "אלקים" עולה בגימ' 86 ותיבת "פה" 85, שנאמר: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים" (תהלים ח, ו), ללמדנו שפי האדם הוא הדבר העיקרי שיכול לקרב או להרחיק את האדם מבוראו, ולקבוע באיזו מידה יזכה לקרבת אלוקים ולדבקות עם ד' יתברך, בהתאם לדברים שהוא מוציא מפיו מחד ומאידך לדברים שהוא כובש את יצרו ונמנע מלאומרם, שנאמר: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה" (איוב כו, ז), ואחד הוא המספר השלם הקטן ביותר שגדול מאפס, ללמדנו כמה חשוב הוא הפה ביחס לכל שאר האיברים שנאמר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח, כא), שהרי את העולם כולו ברא ד' באותיות של שפת הקודש, ללמדנו על חשיבותן ועוצמתן. ושמעתי מהרה"ג הרצל חודר שרה"ת של "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" (דברים ל, יב) הם "מילה" וסה"ת הם שם הוי'ה ב"ה, ללמדנו שכל מילה שיוצאת מהאדם מגיעה עד כסא הכבוד ויכולה לתקן ולבנות או לקלקל ולהרוס ח"ו בעולמות העליונים. וכן ראיתי חידוש עצום בספרו של רבי משה שלמה כשר על הפסוק: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה, ו), שכשם שרכב יכול לנסוע בהתאם לטנק הדלק שיש לו וכזה נגמר הוא נעצר, כך גם לאדם יש בנק של כמות מילים שהוא יכול לומר במשך כל ימי חייו וכשהוא גומר את המכסה בכך לכאורה הוא מסיים את מסעו בעוה"ז, להוציא דברי תורה כמובן שלא עולים מן המנין, ללמדנו עד כמה אנו צריכים להיזהר במוצאי פינו, ושלא נחשוב בטעות שבגלל שלמילים אין ממשות הן לא פועלות דבר ח"ו, שכידוע הן הרבה יותר מסוכנות מחרב שיכולה לכל היותר להרוג אדם שנמצא לידה אבל הלשון יכולה להרוג אפילו אדם שנמצא בצד השני של העולם ר"ל. ואם נבחן את הדברים נוכל להיוכח שרוב החטאים קשורים בצורה ישירה או עקיפה לדיבור, וככל שהאדם ירגיל עצמו לבלום את פיו ולהימנע מלומר דברים מיותרים וכ"ש אסורים כך הוא יבטיח לעצמו איכות חיים ברמה הרבה יותר גבוהה כבר בעוה"ז וכ"ש בעוה"ב, שנאמר: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד, ג), והבוחר יבחר.
ובמקביל עלינו להיזהר מנ' שערי טומאה שכולנו נמצאים בתוכם כדי לברר מהם את ניצוצות הקדושה כדי להגיע לנ' שערי קדושה10. וכתוב: "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" (דברים ל, יב), רמז למעלה הגבוהה לה יזכה האדם שיצליח בשני המישורים בעה"י.
ועוד שנ' עולה כמנין "כל" שרומז ליסוד, ללמדנו עד כמה עלינו להיזהר בחטאים בכלל ובכל מה שקשור לעניני שמירת העינים, צניעות, יחוד ועריות בפרט, שכידוע היצר הרע יכול לעזוב את האדם ולא להציק לו בכל החטאים והעוונות ולהשקיע את כל הכח והמאמצים שלו רק כדי להפיל אותו בעריות, מאחר והוא יודע שכל בנין האדם תלוי ביסודו ואם יצליח להפיל את היסוד כל הבנין יפול יחד איתו ח"ו. ולעומת זאת על האדם השומר על עיניו ממראות לא צנועים נאמר: "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע. הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים. מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים" (ישעיהו לג, טו-יז), כדברי רב יצחק בזהר, שאמר שמכל מה שהביט בעולמות העליונים לא ראה אדם שמדרגתו הרוחנית גבוהה מזו ששמר על עיניו, כדברי הטור בפתיחה לאו"ח: עין רואה, לב חומד וכלי המעשה גומרים. ולא סתם האישון נקרא כך, מלשון איש, שמי שיביט היטב יבחין בדמות אדם בתוך האישון, רמז לכך שכל קומתו הרוחנית של האדם תלויה במה שעיניו רואות מחד ומאידך במה שהוא נמנע מלראות, שלא דומה דף מטונף לדף נקי שנכתבים עליו דברי תורה. וכבר בעולמנו ניתן לראות את המדרגות הרוחניות העצומות אליהן הגיעו בני משפחת אבוחצירא מכח הזהירות שלהם בשמירת העינים מאינספור סיפורים ניסיים ועל טבעיים, כמו רבי מאיר שביקשו ממנו שיעזור להם למצוא את בנו החטוף של אחד הקצינים, ותוך זמן קצר נתן להם את הכתובת המדויקת של המנזר בלונדון בו היה שבוי, ואכן כשהמשטרה המקומית ניגשה לשם ע"פ "המודיעין הישראלי" מצאו בדיוק שם את הבן החטוף ותפסו את השובים, והתקיים בהם ונהפוכו.
וגם אותיות משי'ח רומזות לארבעת המשיחים: מ' כנגד מ'שה רבינו, ש' כנגד דוד המלך שנולד ונפטר בש'בועות ומבין הרועים והאושפיזין הוא הש'ביעי ואחרי מה שארע עם אוריה כל חץ שלו היה הורג ש'מונה מאות מחיילי האויבים איתם נלחם, וכשם שהאות ש' שהיא בגימ' קטנה 3 מורכבת מג' ווים כך יש ג' אותיות בדוד, י' כנגד משיח בן י'וסף, וח' כנגד צליה משבט דן שהוא הנחש דקדושה כי "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד), כפי שבירכו יעקב אבינו: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח" (בראשית מט, יז), וכידוע האות שמסמלת יותר מכל את מהותו הרעה היא ח', כנלמד מפרשת נח, שמידות התיבה ביטאו את רצון ד' יתברך להתחיל דף חדש ונקי בלי החלק של הרוע והטומאה, שכידוע ישנם שני שמות מרכזיים שמסמלים את הס"א, והם הנחש והס"מ, וגם בהם יש צד טוב וצד רע, שכידוע כל דבר בעוה"ז מהוה שילוב טוב וקודש עם רע וקלי' כמו הבל שהיה ברובו טוב וקודש וקין שהיה ברובו רע וקלי', כשהאותיות נ' וש' מסמלות את הצד הטוב בנחש ולכן אורך התיבה ש' אמות ורוחבה נ' אמות, והאות ח' מסמלת את הצד הרע ולכן הוצאה החוצה, וכך האותיות א'ל מסמלות את הצד הטוב של הס"מ, ולכן גובה התיבה ל' אמות, ו"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה" (בראשית ו, טז) שזאת הא', וכשם שהח' מסמלת יותר מכל האותיות את הנחש דטומאה מאחר וזה הצד הרע שבו, כך גם בנחש דקדושה שהוא דן שצליה בה משבטו.
אומר המהרש"א שאמנם המשיח ימלוך לבדו על ישראל, שנאמר: "וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ" (יחזקאל לז, כב), וכידוע עלינו להתפלל ולבקש כל יום על ג' דברים שמאסנו בהם בעבר, מלכות שמים, מלכות בית דוד ובנין ביהמ"ק השלישי, ומ"מ קבלה היא ביחד חכמים שלמשיח יצטרפו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם שגם להם תהיה קצת שררה ונסיכות. ע"כ. שנאמר: "וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם" (מיכה ה, ד), ומוסבר במתיבתא שלעתיד לבוא יהיה שלום גמור וקבוע (ופירש"י (שם): בשונה משאר הישועות להן זכו ישראל שהיו לזמן ואחריהן באו צרות אחרות), ואם יבוא אשור להלחם בישראל יקומו עליו אותם שבעה רועים שלפירוש המצודת דוד (שם) ינהיגו את העם ויורו להם את הדרך ושמונת נסיכי אדם שימשלו בעם. ע"כ. ואשור אותיות שאור (שבעיסה) שמסמל את היצר הרע, וגם אושר שמתיחס למי שמצליח להתגבר על היצר הרע, וגם למי שנמצא בצד הקדושה שיש לזוכה לאושר אמיתי בזכותו דבקותו ב-ד' יתברך, שכידוע אושר מלשון אישור שהנשמה נותנת לאדם שמעמיק לה את המזון הרוחני של תורה, מצוות ומעשים טובים לו היא זקוקה כדי לזכות לחיי הנצח של העוה"ב.
ובגמרא (סוכה נב:) מובאים שמותם. מי שיעמוד במרכז שבעת הרועים הוא דוד המלך כשמימינו אדם11, שת12 ומתושלח13 ומשמאלו אברהם14, יעקב15 ומשה16. ובפירש"י יצחק להיכן הלך? להציל את בניו מדינה של גהינם, כדכתיב: "כי אתה אבינו". ע"כ. וחשבתי בעה"י לשאול, שכשם שיש תמיהה כיצד מופיע יעקב הבן ולא יצחק אביו17, מדוע אין תמיהה מדוע לא מופיעים אהרן הכהן ויוסף הצדיק שקודמים לדוד המלך ברשימת שבת האושפיזין? ואפשר בעה"י לתרץ שדוד המלך הוא יוצא מן הכלל מאחר וממנו יוצא משיח בן דוד וזה תפקידו הבלעדי להיות שליח ד' לגאול את עם ישראל ולכן אין פחיתות כבוד לכל מי שלפניו, כשם שלעתיד לבוא יאמר דוד המלך אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר: "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם הוי'ה אֶקְרָא" (תהלים קטז, יג). אלא שאפשר להקשות על פירש"י שאמר שיצחק אבינו נעדר מהרשימה מאחר והלך להציל את בניו מדינה של גהינם, שהרי זה בדיוק מה שאומרים על אברהם אבינו שיושב על פתחה של גהינם ומציל את כל בניו זולת מי שהתחתן עם גויה ר"ל, וזה לא מונע ממנו לשמש במקביל כאחד משבעת הרועים. ועוד קשה שאברהם אבינו אחוז בחסד שבקו הימין ויצחק אבינו אחוז בגבורה שבקו שמאל, ומבין שניהם דוקא אברהם אבינו נבחר לעמוד לשמאלו של דוד המלך. ואפשר בעה"י לתרץ את שתי הקושיות בתירוץ אחד, שכידוע תהליך הגאולה ילווה במלא מעט דינים כדי לסגור את כל החשבונות עם רשעי כל הדורות ולהאבידם מן העולם שישאר רק עם טוב וקודש בלי שום רע וקלי', והיות ו-ד' יתברך רחום וחנון הוא העדיף את אברהם על פני יצחק דוקא מפני שהוא מצד החסדים כדי להמתיק את הדינים, שכידוע צדיקי כל הדורות השקיעו לא מעט מאמצים כדי שנזכה לגאולת עולמים שלמה ברחמים ועשו כל שביכולתם כדי להמתיק את הדינים שהיו מתוחים בפרט על עם ישראל. ואפשר לראות שמכל השלושה שעומדים לשמאלו של דוד אף אחד אינו מצד השמאל מצד שורשו, שיעקב אבינו אחוז בתפארת שהיא בקו האמצע ומשה רבינו אחוז בנצח שהוא בקו הימין18.
ושמונת נסיכי האדם הם: ישי19, שאול20, שמואל21, עמוס וצפניה הנביאים, משיח, אליהו הנביא, והשמיני לגרסת הגמרא הוא צדקיהו המלך ולגרסת מדרש שיהש"ר פ"ח, ט) ורבי יוחנן הוא חזקיהו המלך22.
____________________________________________________________________
1. שנקרא ע"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן לרדוף אחרי בלעם הרשע שפתח חמישה אוירים בשמים והפך עצמו לרואה ואינו נראה והשיגו ולא הצליח להורגו עד שחטף ממנו את חרבו שבכל אחד מצדדיה היתה דמות נחש, שכשם שרצה לפגוע בבני ישראל ע"י כלי אומנותנו שהוא הפה, שנאמר שהאדם הוא נפש חיה ופירש אונקלוס רוח ממללה, וכך הוא רצה לקללנו ו-ד' יתברך מנע זאת ממנו כך גם הוא נהרג ע"י הכלי שלו, מידה כנגד מידה.
2. נוטריקון: מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, וגם נאמר: "הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי הוי'ה אֱלֹהֵיכֶם" (קדושת כתר של מוסף), וגם: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) ופירשו נ' פלאות ואמרי לה שבגאולה העתידה יהיו פי חמישים יותר ניסים ונפלאות ביחס לגאולת מצרים שתחויר לעומתה, ללמדנו על הצרות שיהיו לפניה ומאילו דברים קשים עתידים להינצל אלו שיקדישו את חייהם ללימוד התורה הקדושה.
3. ובתרגום יהונתן: "אֲנָא מַיְתֵי יַת עַבְדִי מְשִׁיחָא וְיִתְגְלֵי", ופירש המצודת דוד: וזהו מלך המשיח כמ"ש: "וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ירמיהו כג, ה), וכפי שאנו אומרים בתפילת העמידה: "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ".
4. שנאמר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" (בראשית ל, כה), וע"פ פירש"י: משנולד יוסף ראה יעקב שנולד שטנו של עשו, בטח בהקב"ה ורצה לשוב, שנאמר: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי הוי'ה דִּבֵּר" (עובדיה א, יח). אש בלא להבה אינו שולט למרחוק.
5. שיצאו מאדם הראשון באותן ק"ל שנים בהן פרש מאשתו, שכדברי הגמרא (עירובין יח:) הקב"ה גער בו וקיללו, היה בנידוי, ישב בתענית ושם חגורות תאנים על בשרו כדי לכפר על חטא עץ הדעת, והוליד רוחין, שדין ולילין מחמת שז"ל שיצאה ממנו באונס. ע"כ. ומשה רבינו הוא גלגול של אותו הבל שהתגלגל בשת, נח ושם בן נח, מה שהופך את נשמות הערב רב לאחיו מצד אביו, ולכן רצה להוציאם ממצרים יחד עם בני ישראל כי רצה לתקנם, אלא שבשמים ידעו שטרם הגיע זמנם כפי שהמציאות הוכיחה ממה שחטאו והכשילו את בני ישראל לא רק במדבר אלא עד ביאת המשיח, וזהו מה שאמר הקב"ה למשה רבינו: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז), היינו העם שלך שלא שייכים לבני ישראל שהוצאת ממצרים על דעתך.
6. שמורכבת מחמישה חלקים - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה ר"ת נרנח"י, והיא חלק אלוה ממעל, חצובה היא מתחת כסא הכבוד, הגיעה מהעולמות העליונים ועתידה היא לחזור לשם.
7. שאותו מקבל האדם לאחר י"ג שנים כדברי הרה"ג יעקב עדס, מאחר ועד אז הנשמה יכולה להתגבר על היצר הרע לבדה, ולאחר מכן הוא כבר יותר חזק, שנאמר ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב.), שהרי עד עד קיים מצוות מדין חינוך ולאחר י"ג שנים הוא מקבל עליו עול תורה ומצוות באופן מלא, ולכן היצר הטוב מצטרף לנשמה בשלב הזה כדי לעזור לה במטרה להתגבר ביחד על היצה"ר.
8. וקשה, שכידוע עזות מצח היא אחת התכונות המאוסות בעיני ד', ויובן ע"פ ההמשך: "לעשות רצון אביך שבשמים", היינו שכאשר האדם מנצל את תכונותיו מצד הנפש הבהמית כדי לעשות את רצון בוראו הדבר רצוי מאוד וקדוש יאמר לו, כמו אדם שלא נמצא בסביבתו הטבעית ומשתמש בעזות דקדושה כדי ללמוד תורה, להתפלל או להניח תפילין במעוז השמאל לדוגמא, בלי לעשות חשבון מה יגידו ומה יחשבו עליו. וכידוע האדם כלול בין היתר מכל בעה"ח אלא שעליו לדעת להוציא את החיה הנכונה בזמן הנכון, כמו פנחס שהשתמש בערמומיות שמיוחסת לשועל כדי להגיע לזמרי בן סלוא תוך שהוא עובר דרך בני שבט שמעון בטענה שהוא רוצה להצטרף אליהם, ופעמים שהוא נדרש להוציא את האריה ופעמים את הכלבלב שבו, רק שלא יהפוך את היוצרות.
9. כפי שאמר הרב בצלאל, שממה שמשה רבינו דחה את קבלת התורה ביום שלם כדי שיעברו ג' ימים, שלאחריהם הגוף נטהר, ניתן ללמוד על חשיבות הקדושה והטהרה של עם ישראל. ע"כ. שלימוד תורה עם פחות או יותר קדושה וטהרה זה שני עולמות שונים לגמרי, וזה אחד הדברים שמהוים את ההבדל בין לומדי התורה השונים.
10. כשם שכל מה שזכינו להגיע למ"ט שערי קדושה עד מעמד הר סיני זה מכח מה שנכנסנו למ"ט שערי טומאה וביררנו את ניצוצות הקדושה שהיו שם.
11. ללמדנו שעל אף חטא עץ הדעת שגרם לכל מציאות החיים שלו ושסביבו להתדרדר למקום החומרי והשפל הזה הוא חזר למדרגת צדיק בזכות התשובה שעשה, שנאמר: "אין לך דבר העומד בפני התשובה" (ירושלמי פאה א, א ה"ה) וכדפסק הרמב"ם (הלכות תשובה ג, יד).
12. שהיה גלגול של הבל ומדרגתו הרוחנית גבוהה משלו , כפירוש אור החיים על הפסוק: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת הוי'ה" (בראשית ד, א), שהאיש המדובר כאן הוא משה רבינו, שנאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד" (במדבר יב, ג) וגם נקרא איש האלהים, ומה שזכה להגיע למדרגת הזיכוך והקדושה העליונה הזאת יותר מכל בני האדם זה הרבה בזכות הסבל והיסורים שסבל במיתתו ע"י קין שהיה גלגול של הנחש הקדמוני. ע"כ. שכמו פרעה והמן מוכיח, שהתוכניות של ד' יתברך מתבצעות לא רק ע"י הצדיקים אלא גם ע"י הרשעים, וההבדל ביניהם שאלו יקבלו שכר עצום ואלו עונש איום.
13. בנו של חנוך שהפך למלאך מט', שהיה צדיק וחי 969 שנים, הזמן הארוך ביותר שמובא בתורה, יותר מאדם הראשון שחי 930 שנים ונח שחי 950 שנים, והקב"ה דחה את המבול לאחר שבעת ימי אבלו, ללמדנו שההספד על הצדיקים דוחה את הפורענות.
14. הגדול שבענקים שכל עם ישראל התחיל ממנו בזכות עשרת הנסיונות אותם צלח, שנאמר: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב, ד) ופירשו חז"ל אל תקרי בהבראם אלא באברהם, שמשמעות שמו אב המון גוים. שעד אז הקב"ה היה בורא עולמות ומחריבם ואילולא אברהם אבינו אותו עולם היה בכלל זה.
15. בכיר האבות שלפני אחת הדעות הגיע למדרגת אדם הראשון טרם החטא, כדאיתא בגמרא [פירש"י בסוגרים]: "שופריה [זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו] דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון" (בבא מציעא פד.).
16. בכיר המין האנושי שנקרא איש האלהים, שמחציו ומטה ילוד אשה ומחציו ומעלה מלאך, אלוקי, ש-ד' יתברך העיד עליו: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת הוי'ה יַבִּיט" (במדבר יב, ז-ח), שבשונה מכל שאר הנביאים התנבא באספקלריה המאירה.
17. ואפשר לתרץ גם שיעקב הגיע למדרגה הגבוהה ביותר מכל האבות, ועוד שהכבוד בבחירת יעקב מתיחס גם לאביו ולסבו, שנאמר: "ברא מזכי אבא" (סנהדרין קד.), וגם: "יורש כרעיה דאבוה" (עירובין ע:, רשב"ם בבבא בתרא מב.), וגם: "עובר ירך אמו" (סנהדרין פ:).
18. וקשה, שבספר אוצרות חיים מובא ששורשם של משה, אהרן ומרים בדעת דז"א מצד אבא שמלובש ביסוד דאבא שמלובש בדעת דז"א, ושמעתי תירוץ מבריק מהרב שמעון, שבאמת זהו שורשם האמיתי של כל שלושת האחים, וכל מה שאומרים שמשה רבינו אחוז בנצח בא ללמדנו שהוא נמצא בצד ימין בדעת דז"א שיותר קרוב לנצח דז"א, ומה שאומרים שאהרן הכהן אחוז בהוד בא ללמדנו שהוא נמצא בצד שמאל בדעת דז"א שקרוב יותר להוד דז"א, ומכאן שהיינו חייבים לדעת את שתי השמועות כי מכח הישוב ביניהן אנו יודעים מה שורשם המדויק.
19. מבית הלחמי, בן עובד, שהיה מהארבעה שמתו בעטיו של נחש יחד עם בנימין בן יעקב, עמרם בן קהת וכלאב בן דוד.
20. המלך הראשון של ישראל, שהיה אחד מהענותנים הגדולים ביותר בתולדות האנושות, יחד עם אברהם שאמר: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז), משה רבינו שאמר: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז, ז) ודוד המלך שאמר: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהלים כב, ז), ור"ת אפר, מה, תולעת אמ"ת, ללמדנו שזו האמת, להיות ענו, פשוט וצנוע, שנאמר: "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עַיִן טוֹבָה וְרוּחַ נְמוּכָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה" (אבות ה, יט).
21. שהיה שקול למשה ואהרן, וחי 52 שנים, ומכאן הסבר לדבריו התמוהים של רבי אלעזר בן עזריה במשנה: "הרי אני כבן שבעים שנה" (ברכות א, ה) אע"פ שהיה רק בן 18, כשנבחר להיות נשיא הסנהדרין, שהוא גלגול של אותו שמואל הנביא וכל מהלך חייו היוו למעשה המשך ישיר לאלו של שמואל, שהוא התחיל מהיכן שזה סיים.
22. שהיה צדיק וראוי היה להיות משיח וכל מה שלא זכה לכך הוא מצד החסרון בשירות ותשבחות מצדו, ללמדנו עד כמה חשוב שכל אחד בעם ישראל ירבה בכך גם אם הוא לא המלך, מאחר ובכל יהודי ישנו ניצוץ של משיח וככל שיותר ויותר מאיתנו יתקנו את עצמם כך נקרב את הגאולה המיוחלת והמשיח שיבוא, כפי שלומדים ממרים הנביאה הצדקת שלא ברא ד' פה לאדם אלא כדי להודות, להלל ולשבח אותו יתברך.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
