כד כָּל שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּמּוֹעֵד - אֵינוֹ אוֹמֵר לַגּוֹי לַעֲשׂוֹתוֹ. וְכָל שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּמּוֹעֵד - אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ. וְכֵן עוֹשֶׂה סְחוֹרָה כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ. וּמֻתָּר לְעָשִׁיר לִשְׂכֹּר פּוֹעֵל עָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּמּוֹעֵד, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל שְׂכָרוֹ לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ. וְכֵן לוֹקְחִין דְּבָרִים שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מִפְּנֵי צֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל.

יח לְפִיכָךְ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, וְהוּא קַל מֵחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲצִי הַיּוֹם וָמַעְלָה, שֶׁהוּא זְמַן הַשְּׁחִיטָה, אֲבָל מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד חֲצִי הַיּוֹם - תָּלוּי בַּמִּנְהָג: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת - עוֹשִׂין; מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת - אֵין עוֹשִׂין.

ד חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה לְעוֹלָם, וְדָבָר זֶה קְנָס מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים; מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל 'בַּל יֵרָאֶה' וּ'בַל יִמָּצֵא' - אֲסָרוּהוּ, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אָדָם חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ עַד שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ אַחַר הַפֶּסַח.

שיעור האיסור

ז הָאוֹכֵל מִן הֶחָמֵץ עַצְמוֹ בַּפֶּסַח כָּל שֶׁהוּא - הֲרֵי זֶה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "[וְ]לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שם יג,ג). וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא עַל כְּשִׁעוּר שֶׁהוּא כַּזַּיִת. וְהָאוֹכֵל פָּחוּת מִכַּזַּיִת בְּמֵזִיד - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

י הָא לָמַדְתָּ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית, וְאֵין אוֹכְלִין בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית, אֲבָל נֶהֱנִין בּוֹ; וְהָאוֹכֵל בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת; וְהָאוֹכֵל מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית - לוֹקֶה.