שיעור: ברכת האילנות - שיר אהבה בין אדם לבוראו

מהות הברכה

ברכת האילנות, הנאמרת בימי ניסן, היא יותר מאשר הודאה פשוטה על התחדשות הטבע. היא מבטאת תפיסה עמוקה של יחסי האהבה המיוחדים בין הבורא לברואיו. השאלה המהותית שמעלה הפרי מגדים היא: מדוע תיקנו חז"ל ברכה מיוחדת דווקא על אילנות מלבלבים ולא על ירקות או זרעים?

המותרות כביטוי לאהבת ה'

ערוך השולחן מציע הסבר מעמיק: ברכת האילנות נתקנה כביטוי של הודיה על דברים שאינם הכרחיים לקיום האדם אלא נועדו להנאתו בלבד. פירות, בניגוד לירקות ולזרעים, הם בגדר "מותרות" – תוספת של הנאה ומתיקות בחיים.

ההבדל בין רחמים לאהבה

• רחמים: כאשר אדם נותן לזולתו דברים הכרחיים לקיומו, זוהי תגובה אנושית בסיסית של רחמים
• אהבה: כאשר אדם מעניק לחברו דברים שאינם הכרחיים, מתנות ומותרות, בכך הוא מביע אהבה אמיתית

ממותרות לאהבת ה'

לפי ספר "חובת הלבבות", תפקידו העיקרי של היהודי הוא להגיע למלוא אהבת ה'. הכרת האדם בכך שהקב"ה מעניק לו "מתנות" שאינן הכרחיות לקיומו מעוררת באדם הכרה באהבת הבורא אליו, וכנגדה מתעוררת אהבת האדם לבוראו - "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

הקשר לחג הסוכות והודאה על המותרות

באופן דומה, חג הסוכות נתקן כזכר לענני הכבוד שהיו בגדר "מותרות", ולא למן ולבאר שהיו הכרחיים לקיום. זאת כדי להדגיש את אהבת ה' המתבטאת במתנות שניתנו מעבר להכרחי.

משמעות הברכה

ברכת "שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם" מזכירה לנו שהקב"ה לא הסתפק בבריאת עולם עם הנחוץ לקיום, אלא בחר להרעיף עלינו שפע של דברים יפים ומענגים, כביטוי לאהבתו העמוקה.

מהתבוננות להתעוררות

באמירת ברכת האילנות ראוי להתבונן בכך שהפריחה היפה והפירות המתוקים מעידים על אהבת ה' אלינו, ומתוך כך להשיב לו אהבה תחת אהבה. כך הופכת הברכה מאמירה פשוטה לחוויה רוחנית מעמיקה של התקרבות והתחברות לבורא עולם.

תפילת האילנות - שירת האהבה

ריבון העולמים, אבינו שבשמים, אתה אשר ידיך מלטפות את הבריאה בחסד אין-סופי, אתה המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, אתה אשר אהבתך מתגלה בכל נשימה ונשימה.

הנני עומד בפניך, נפעם ונרעש, למול פריחת האילנות, שירת החיים המתחדשת, כאשר ענפים שנדמו כמתים מתעוררים לחיים, ופרחים לבנים וורודים מספרים את סוד התקווה.

אדון כל המעשים, גלוי וידוע לפניך שבמבטי השטחי ראיתי רק את המתנות ההכרחיות ולא את שירת האהבה, הבטתי בלחם ובמים כמובנים מאליהם, ולא שמתי לב לאהבתך המתגלה במותרות, בעדינות הריח, ביופי הצבע, במתיקות הטעם.

הארץ מלאה מאהבתך, ואני הלכתי כעיוור, לא ראיתי שכל פרח הוא מכתב אהבה ממך אלי, שכל פרי מתוק הוא לחישת חיבה מאב לבנו האהוב.

אנא אבי שבשמים, פקח את עיני לראות את אהבתך הגלויה בכל דבר, פתח את לבי להכיר בכל מה שאינו הכרח אלא אהבה, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם, וכאשר אכיר באהבתך אלי תתעורר אהבתי אליך.

כשם שהאילן מתעורר מתרדמת החורף ופורח בניסן, כך אני מבקש להתעורר מתרדמת הנפש, לפרוח בתשוקה אליך, להניב פירות מעשים טובים, ולהכיר בכל נשימה שהעולם כולו שיר אהבה ממך אלי.

ברכני אבי, שאזכה לראות בכל פריחה את חידוש הברית, בכל לבלוב את התחדשות האמונה, בכל פרי את מתיקות הדבקות בך.

שאביט בעיניים פקוחות אל "המותרות" שבבריאה, ואראה בהם את העדות לאהבתך הגדולה והעמוקה, שאדע כי לא רק מרחם אתה עלי ומספק צרכי, אלא אוהב אותי אהבת עולם ומבקש את קרבתי.

ואז, בכל פעם שאברך "שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם", אחוש בכל נימי נפשי את שיר האהבה הזורם ביני לבינך, ואשיב לך אהבה תחת אהבה, נפשי תצמא אליך כארץ עייפה, ולבי יהמה כמים רבים.

יהי רצון מלפניך, ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שתעזור לי לראות בכל יום מחדש את ניצוצות אהבתך, שאכיר בכל פרט בחיי את יד ההשגחה המלטפת, שאחיה חיים של הכרת טובה והודיה, ושאזכה לשמוח בך ולשמח אותך במעשי.

וכשם שהאילנות מתחדשים ומלבלבים אחרי החורף, כך תחדש את ימי כולנו כקדם, ותביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו, לראות עין בעין בשובך לציון ברחמים.

אמן.