'הני י"ח כנגד מי? א"ר הלל בריה דר' שמואל בר נחמני: כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד (תהלים כט, א) ב"הבו לה' בני אלים". רב יוסף אמר: כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע. א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה; ואמר ר' תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה' (ברכות יח,ב). 'ולמה שמונה עשרה? אמר ריב"ל: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד (תהלים כ, ב) "יענך ה' ביום צרה" … אמר רבי סימון: כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן. מה טעם? - (תהלים, לה) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך”. אמר רבי לוי: כנגד י"ח אזכרות שכתוב (תהלים, כט) ב"הבו לה' בני אלים" ... רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה: "אברהם יצחק יעקב" ... רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני. אמר רבי חייא בר ווא: ובלבד מן (שמות, לא) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא' (יר' ברכות ד,ג). חז"ל מביאים כמה טעמים מדוע קבעו 18 ברכות בתפילת שמונה עשרה; אולי אפשר שכיון שיש כמה טעמים ל-18 אז אפשר שיש רמזים מאחד לשני בשל היותם במספר 18, שכך אולי נרמז שבמשכן (כטעמו של ר' יוחנן) יש מספר 18 כרמז למה שנאמר בשאר הדברים שיש בהם גילוי של 18. שכך אולי רמז בעומק שיש במשכן גילוי כנגד בריאת העולם, ובתפילה אנו מביאים גילוי שם ה' לעולם (שמתפללים לה', שזו תפילה שעולה מהארץ לשמים ומחברת ביניהם; ובפרט שה' יאזין לתפילתנו ויפעל בעולם, כך שמביא לגילוי שם ה' בעולם), שזהו כגילוי של חיבור קדושה לעולם (שנברא) כעין הנעשה במקדש. ומובא במדרש: 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמ' כו ז). בשני, "יהי רקיע”, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים”. ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם" (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: "יקוו המים”. ובמשכן כתיב, "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת" וגו' "ונתת שמה מים" (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מאורות ברקיע השמים”. ובמשכן כתיב: "ועשית מנורת זהב" (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף”. ובמשכן, כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן, "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה”) (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי, "ויכולו השמים והארץ”. ובמשכן כתיב "ותכל כל עבודת”' כו' (תנחומא “פקודי” סימן ב). שכך בתפילה של חול (שהיא 18 ברכות) זה כנגד ימי המעשה בבריאה (הם ימי החול), וכך נרמז בדברים שבמשכן שכנגד בריאת העולם בגילוי של 18: כנגד יריעות העזים זהו י”ח ציווים במשכן, כיון שמשה אמר אחרת ממה שה' אמר לו לומר לבצלאל וכו': 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים? אמר לו: שמא בצל א'ל היית וידעת' (ברכות נה,א). כך שהגילוי של בניית המשכן ע”י בצלאל (שלא כציווי משה שבפרשות תרומה וכו') מתגלה בדבריו על הקדמת המשכן – שזה כולל גם את היריעות, ולכן זהו שהי”ח מרומזים בבניית המשכן. הפרוכת שמפרידה בין הקודש וקה”ק, מרמזת על האזכרות שבק”ש; כיון שבק”ש יש כנגד עשרת הדברות: 'מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום? רבי לוי ורבי סימון ... רבי לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן' וכו' (יר' ברכות א,ה). ומובא: 'דרב מתנא ור' שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני' (שם). וכן מובא בבבלי: 'וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. א"ר יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין' (ברכות יב,א). ממילא יוצא שיש הבדל בין המקומות השונים ע"פ דרגתם, שלכן במקדש היו קוראים עשרת הדברות בכל יום ובשאר המקומות לא, אבל כן קראו ק"ש שבה רמוז עשרת הדברות אלא שזה עמוק ונסתר; לכן ק"ש מזכיר את הפרוכת שהבדילה בין הקודש וקה"ק, שיש הבדל בין כל מקום ע"פ קדושתו; ובקה"ק שם היה הארון שבו הלוחות שבהם הדברות (וזה מובא במפורש בפס' הזה: “והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות” [שמות כו,לג]), כך שרומז על עשרת הדברות במקום קדושה (במקדש) לעומת במקום אחר שבו רק קוראים ק"ש במקום את עשרת הדברות במפורש. כנגד הכיור זהו י"ח פעמים שהאבות כתובים בתורה, שהאבות הם הבסיס לכל קדושתנו, דרך בחירתם אנו ממשיכים את דרכם בקודש, לכן זהו ככיור שהוא הבסיס שעל ידו מתחילים את עבודת המקדש (שרוחצים ורק אח”כ מותר לעבוד את עבודת המקדש). כנגד המנורה זהו י"ח האזכרות שבמזמור "הבו לה' בני אלים", שפותח: '"בני אלים" - אתם בני אברהם יצחק ויעקב הבו לה'. וחוזר ומפרש מהו, ואמר "הבו לה' כבוד ועוז" ר"ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה'' (מצודות; תהלים כט,א), שאנו מהללים את ה' בהיותנו בני האבות, לכן זהו כנגד המנורה שהיא מרמזת על נשמות ישראל – "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז). כנגד הכרובים זהו תחילת תהלים, שזהו כרמז לתהלים (שההתחלה זה כמו הבסיס לכל השאר) שהם שבח גדול לה', שאנו משבחים את ה' כעין המלאכים ששרים לה', ולכן זהו ככרובים שנושאים את כנפיהם, כעין מלאכים בעלי כנפים. (לכן 'מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה – צריך תענית' [יר' ברכות ד,ג], שאם לא נענה סימן שיש בו גרעון בקדושה, שאינו כמלאך ה'). (וכן כקרבנות, שנאמר בפרק שעד אליו קוראים: "יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה" (תהלים כ,ד), 'יזכר – יהיו זכורים לפניו המנחות אשר הבאת. ידשנה סלה – עד עולם יקבלו עולתך ברצון, ותאכלם האש וייעשו דשן' (מצודות); ומצד שני מפרש"י: 'מנחתיך ועולתך – הם התפילות שאתם מתפללים במלחמה'. כך שכעין רמז על תפילות וקרבנות, כעין רמז שהתהלים [שהם תפילות] שנאמרו קודם עד אליו זהו כעין קרבנות לפני ה' במעלתם). כנגד הכה"ג זהו החוליות שיש באדם (שכך הכה”ג כל כולו אומר "ה' מי כמוך”). שכך רומזים יחד במשכן שאנו באים להשכין את שכינת ה' בעולם, כעין המשכן (יריעות, וציווי המשכן) שמשכין את שכינת ה', וזה מתפשט מהמשכן לכל העולם לפי דרגתו הראויה של המקבל כעין ק"ש שהיא כדברות (וכן כרמז שזה נעשה ע"י גילוי תו"מ שגנוזים בדברות), וזה נעשה על ידנו מכח האבות שנבחרו לעבוד את ה' בעולם (כיור בתחילת העבודה ואבות), שאנו ממשיכי דרכם (המנורה ומזמור "הבו לה'”), שכך אנו מחברים שמים וארץ ומעלים את כל העולם כולו, כעין כרובים עם כנפיהם למעלה כמרמזים להעלאת העולם לשמים, שמגלים את שיר ה' בעולם [כתהלים שהם מזמורי שיר] (וכרמז בדוד שהוא שורש הגאולה, שכך מעלים את כל העולם לקדושה בגאולת ה'; וכרובים שמעל הארון רמז שאנו מקדשים את העולם ע”י התורה, וכן קרבנות זהו העלאת כל המציאות בעולם לשמים – לה'), ודבר זה הוא כל מציאותנו בעולם שזהו כחוליות שמחזיקות את גוף האדם ומבטאות: "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך”, שכך שם ה' נגלה עלינו כמהותנו בהיותנו צלם אלקים. שכך זה תמיד אלא שבמשכן זה יותר בולט ענייני הקודש; ולכן זהו י"ח כנגד 'חי' שזהו גילוי של קדושה (כצדיקים נקראים תמיד חיים; ברכות יח,א) שכך מעלים את כל הבריאה שנבראה לחיי קדוש.