"וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם", שמות, ל"ג, י"ט:

אבל לשם יתברך אין רחמים נפולים רחמים דקליפה מסיטרין חורינין דלית בהו ממשא כי לא מרחמים על אחזרים ולא מרחמים על מי שאין לו דעת ולא מרחמים על מי שלא צריך אפילו לאהוב כולשכן לרחם כמו הטיפות הסרוחות שיוצאות מהמשז"ל במזיד ובמיתכוון ובמודע ובהכרה בידיים מעשה יד לכן אומר השם למושה שיש גבול לרחמיו כי אלו עוסקי הסוד והקבלה והחסידות הלא נקיי דעת היתמלאו פתאום בצורה על טיבעית ולא טיבעית רחמים גדולים נפולים על הטיפות הסרוחות האלו חסרות הדעת והאכזריות רחמי רשע אכזרי ולא אנושי ומיפלצתי והפך עמוד הנכון והאמת והרחמים בלי דעת איבוד משקל הדעת קליפת עץ הדעת רע רחמי עמלק ונג"ע ר"ע והם חוטאים בשורש חטא העגל בימקורו עוסקי הסוד והפנימיות והקבלה והחסידות הלא נקיי דעת שמרחמים על מה שהשם לא ציווה לרחם והאומר השם וותרן יוותרו בני מעיו וטוב להם שתיתהפך שיליתם על פניהם מלאו פיכם עפר ומים טחו עיניכם מילראות וזרו חול בעינכם רשעים המתמיהים על מציאות לא מיתווכחים.