'א"ל ההוא מינא לר' אמי: אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי? א"ל: אמשול לך משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר. הלכו ובנו אותו, לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין. כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה. ואם אי אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה, עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות' (סנהדרין צא,א). הוויכוח על תחיית המתים קשור לכך שישראל קדושים ויש להם חלק לעוה"ב, ומי שלא מאמין בתחיית המתים אין לו חלק (שבהקשר לחלק המשנה הזו נאמרה הגמ'): 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס, כא) "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה' וכו' (שם צ,א), שזה כמרמז על שישראל קשורים לקדושה בעולם, ולכן יש בהם קיום עולמי, שקשורים לקב"ה שהוא מקור החיים, ומביאים חיים לעולם עד שאפילו במיתתם נקראים חיים (' ... צדיקים שבמיתתן נקראו חיים' וכו' [ברכות יח,א]). שזה אולי רמוז בדברי חז"ל: 'עשרה נקראו חיים: הקדוש ברוך הוא (ירמיה י) "וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים". תורה נקראת חיים, שנאמר (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ישראל נקראו חיים, שנאמר (דברים ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". צדיק נקרא חיים, שנאמר (משלי יא) "פרי צדיק עץ חיים". גן עדן נקרא חיים, שנאמר (תהלים קטז) "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". עץ נקרא חיים, שנאמר (בראשית ב) "ועץ החיים בתוך הגן". ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר (יחזקאל כו) "ונתתי צבי בארץ חיים". גמילות חסדים נקרא חיים, שנאמר (תהלים סג) "כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך". חכם נקרא חיים, שנאמר (משלי יג) "תורת חכם מקור חיים". מים נקראו חיים, שנאמר (זכריה יד) "ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים"' (אבות דר"נ לד,י). שישראל נקראו חיים בשל דבקותנו בה' ("ואתם הדבקים בה' אלקיכם" לכן "חיים כולכם היום") שנקרא חיים ("אלקים חיים"), וכך מחוברים לחיים תמיד, ולכן קשורים לגן עדן שנקרא חיים (וע"י התורה מחזקים את הקשר לקב"ה, לכן גם נקרא חיים. ומי שדבק בתורה עד שנעשה חכם אז יותר דבק בקב"ה ולכן זה עוד תוספת חיים; וכן הצדיק שדבק בקב"ה. ומקדשים ומטהרים את העולם בקדושה של חיים עד גילוי של מים חיים שיצאו מירושלים לכל העולם לעתיד). ויש עוד שלושה שנקראו חיים – עץ, א"י וגמ"ח שנראה שמרמזים לאבות שהם יסוד החיים בקדושה, שה' בחר בהם ואנו כהמשכם, שעץ רומז ליעקב, שעץ החיים זהו התורה וגם עץ רומז לאדם ("האדם עץ השדה" [דברים כ,יט]), שכך מרמז על האדם עם התורה (שאינו בדרגת חכם או צדיק), שזהו ישראל ממשיכי יעקב ומחוברים לגילוי תורה, שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד). א"י רומז ליצחק שקשור לא"י, שלכן היה אסור לו לצאת מהארץ בהיותו כקרבן (ב"ר סד,ג). גמ"ח רומז לאברהם עמוד החסד. כך נראה שנרמז כאן בגמ' על תחיית המתים שזהו גילוי חיים, אז רומז שאנו קשורים לזה דרך בחירת האבות (שלכן חל בנו חיבור לה' ולגילוי חיים). לכן מביא משל של פלטרין, שזה רומז לאברהם שנאמר עליו משל של בירה: '"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" וְגוֹ'. ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךָ". אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם' (ב"ר לט,א). העכבר זה רמז ליצחק, שחציו בשר וחציו אדמה כעין רמז לעקידה שחובר עם המזבח אדמה, ונעשה בשר כרמז שהתעלה בכך (כמו שעלה מחצי אדמה – שזה דרגת דומם, לכולו בשר – שזה דרגת חי) [וזה קשור להשריץ, שבעקבות העקידה אברהם הבין שצריך לחתן את יצחק, ונאמר לו שנולדה זיווגו של יצחק: '"אחרי הדברים האלה ויגד" וגו' - בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר: אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו. וזהו "הדברים האלה" הרהורי דברים שהיו ע"י עקידה' (רש"י; בראשית כב,כ)]. החילזון מרמז על יעקב שיצאו ממנו בנ"י הרבים (וירידת גשמים כעין רמז ללשון ירידה לגשמיות, שירדו למצרים ושם היו בגשמיות המצרית, ושם התרבו ביותר). (או שעץ מרמז על יצחק שנעקד על גבי עצי המזבח, והעכבר שחציו אדמה רומז לאברהם שבתחילת שנותיו לא היה מאמין, ולכן כעין חצי אדמה חומרית, אבל בסוף כולו בשר שהתקדש בשלמות). אולי אפשר גם שרומז בשלושה דברים כנגד שלושת יסודות הקדושה, שזהו תורה א"י ובנ"י. שכך הקמת הבניין זהו כנגד התורה שהיא היסוד להקמת העולם (ב"ר א,א), העכבר שחציו אדמה וחציו בשר כרמז לא"י בה יש חיבור בין ישראל והארץ, והחילזון כנגד בנ"י הרבים. בהמשך מובאים סיפורים על גביהא בן פסיסא, שהראשון קשור לתחיית המתים (שזהו ההקשר בגמ') ולאחריו עוד שלושה סיפורים עליו שדן מול הגויים לפני אלכסנדר מוקדון, שנראה כבא לרמז שקודם דובר על תחיית המתים ברמז לשלושת אלו, ולכן עכשיו הובא על גביהא בן פסיסא בהקשר לתחיית המתים ואז שלושה סיפורים כפירוט של שלושת הדברים. בסיפור הראשון זה מול 'בני אפריקיא' שטענו שהארץ שלהם, שזהו כנגד יצחק (שהוא מדגיש את קשרנו למעלת א"י) וכנגד א"י. הסיפור השני הוא מול מצרים שזה כנגד יעקב שירד למצרים, וכנגד בנ"י שהתרבו ויצאו כעם ממצרים. הסיפור השלישי הוא מול בני ישמעאל ובני קטורה שזה כנגד אברהם שממנו יצאו ישמעאל ובני קטורה, וכנגד התורה, שאברהם היה הראשון שגילה את תורת ה' בעולם; וכן להם נתן אברהם מתנות - 'שמסר להם שם טומאה', לעומת התורה שהיא הקדושה שניתנה לנו. בהמשך מובא בגמ' סיפורים על רבי ואנטונינוס, אולי גם בהם רמוז על שלושת האבות כמו קודם [שנרמז בסיפורי העמידה מול אלכנסדר מוקדון] (שזהו ההבדל ביננו לשאר האומות, שאנו צאצאי האבות ולכן אנו בני ה', ולכן מתגלה בשניהם [רבי ואנטונינוס] שהם פעלו להמשך התורה בישראל ולכן התגלתה ברכה בכל העולם מהקדושה, ראה ב'תורת המקרא' "תולדות", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ובכ"ז יש הבדל בין רבי לאנטונינוס מצד קשרם לקדושה, בהיותנו בני ה' הדבקים בה'): בסיפור הראשון שהוא על דין לנשמה והגוף על אי שמירת רצון ה', זה כנגד אברהם שהוא גילה את ה' ורצונו בעולם (שהיה מלמד תורה בעולם [סנהדרין צט,ב]), ולכן רבי מביא משל בפרדס כעין אברהם שנטע פרדס "אשל בב"ש" (בראשית כא,לג. סוטה י,א) ודרכה היה מפיץ את האמונה בה' (סוטה שם). הדיון השני, על מהלך השמש, כנגד יצחק, שרבי אומר שזה כעין השתחוויה לפני ה', שכך יצחק מסר עצמו לעקידה ככניעה לפני ה'. והדיון על הנשמה מתי ניתנת באדם ויצר הרע ממתי שולט, זה רמז ליעקב שהיה בבטן עם עשו, שיעקב מייצג את הנשמה הקדושה ואילו עשו את יצר הרע (ולכן מצד הנשמה שזה בפקידה, יעקב הוא הנחשב - הוא הראשון [שזה מראה חשיבות], שהוא מטיפה ראשונה [ב"ר סג,ח], ולכן מדגיש את הנשמה הקדושה שמתגלה ביעקב הקדוש; ואילו ביצה"ר שהוא מהיציאה זה מתגלה בעשו הרשע שהוא יצא הראשון מהבטן).